sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
2,100	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	סו	נ''כ: אפילו לא עשה תשובה כן משמע מלשון הרמב''ם דכתב שאין אומרים לרשע הוסף רשע והמנע מן המצות. וכ''כ פר''ח וע''ת. וראב''ח ח''ב סמ''א כתב דוקא כשעשה תשובה ומ''מ משום רינון לא פסל. כנה''ג:	לט	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,101	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	סז	גרושה: וה''ה חלוצה ואפילו אינו יכול להוציאה מחמת אונס נפשות ונדר הנאה ממנה מעכשיו אינו נושא את כפיו. והא דאמרינן נודר ועובד יורד ומגרש היינו כשיורד מן העבודה מיד מגרש אבל זה שאינו יכול להוציאה אפילו אם נדר הנאה ממנה אסור לישא את כפיו הרא''ם ח''א סי' נ''ט. והמ''א לא ראה דברי הרא''ם אלו במקומם כי אם ממה שהעתיק הכנה''ג ע''ש. דאלמלי ראה הרא''ם במקומו לא היה מקשה מדנפשיה בס''ק נ''ט מה שהרא''ם עצמו הרגיש בזה ומיישבו כמ''ש ע''ש. (גם נפל טעות בדברי מ''א במה שמתרץ על קושית בה''ז ע''ש ובספרי מ''א דפוס פרופס המחודשים נתקן הטעות ע''פ המגיה אותו ע''ש) כהן רע מעללים ובליעל ועז פנים לכ''ע אין מונעין. מהריב''ל ח''א וכנה''ג:	מ	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,102	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	סח	רבים: עיין מ''א. ועיין מ''ש בש''ע א''ע סי' צ''ו ס''ק כ''ו ודוק ועיין בפר''ח בספרו מים חיים דף ו' ע''א. אם אמר שאינו כהן ונשא אשה פסולה אפילו גירשה והדיר הנאה מכל נשים הפסולות אין לו דין כהן לישא את כפיו ולקרות בתורה ראשון מהר''י הלוי סי' נ''ג ועיין בלבוש א''ע בסוף הספר. ועיין בש''ע סי' ו' ובסי' ג' ס''ק ו' מש''ש:	מ	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,103	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	סט	יטמא: וא''צ לידור דשאני עריות דיצרו תקפו:	מא	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,104	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	ע	לקדשו: היינו לפתוח ראשון ולברך ראשון אבל פשיטא דנ''כ:	מא	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,105	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	עא	מחללת: עיין מ''א שהקשה מסוגיא דסנהדרין ומתוך תירוצו העלה דכוונת המרדכי הוא דאם המירה ודאי שמזנה אבל בהמירה לחוד אינה מחללת לאביה ומש''ה לא נקט המרדכי בן שהמיר ע''ש. ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ב' חולק עליו וכ' דל''ש בן ל''ש בת ל''ש זנות ל''ש המיר דת בכולם את אביה היא מחללת ואין מחייבין לקדשו ע''ש. ובשכנה''ג כתב דאין מנהג בזמן הזה לפסול הכהן משום זנות בתו או בממיר דת בין בתו או בנו ע''ש וכ''כ בתשובת שבות יעקב שם:	מא	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,106	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	עב	החלל: אפילו חלל מדרבנן מ''א. ואם עלה ירד. פר''ח:	מב	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,107	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	עג	אבילות: וכ''ש אונן. ואם עלה לא ירד בין אבל בין אונן. פר''ח:	מג	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,108	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	עד	מבה''כ: אפילו בשבת מהשבעה כנה''ג. ופר''ח חולק עליו וכתב דיקיים ג' עשה וישא את כפיו ותבא עליו ברכת טוב ע''ש. ואם קראוהו לכ''ע צריך לעלות אפילו בחול דאל''כ עובר בעשה. ופר''ח כתב דאונן אפילו אם קראוהו לו לעלות לא יעלה ע''ש:	מג	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,109	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	עה	אמו: וה''ה כל למ''ד על קרובים ואם א''ל עלה צריך לעלות כמ''ש. וה''ה הקובר מתו ברגל אסור בנ''כ דהא אסור בשמחה כמ''ש בי''ד סי' שמ''א ואם אין שם כהנים בבה''כ רק אבלים תוך שלשים או תוך י''ב חודש יעלה לדוכן תשו' כנסת יחזקאל סי' י''ב עיין שם דלא כמג''א ס''ק ס''ו:	מג	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,110	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	עו	כפיו: ועם כהנים אחרים לכ''ע נ''כ דלא גרע מקטן מ''א ע''ת פר''ח ורוב פוסקים וכ''ז בפנוי שלא נשא אשה אבל אם אין אשתו עמו נושא את כפיו לבדו. כנה''ג ע''ת מ''א:	מד	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,111	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	עז	כהנים: ע''ל ס''ק י''א מש''ש:	מד	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,112	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	עח	בשמחת י''ט: וב''י בשם האגור והג''מ כ' הטעם שמנהג הכהנים לטבול לנ''כ וקשה עליהם לטבול בכל יום לכן אין נ''כ אלא ביום טוב עכ''ל. וכתב המגן אברהם ומהאי טעמא נראה לי כשחל יום טוב בשבת אין נושאין כפיהם דלא רצו לבטל עונה האמורה בתורה ומט''ז נהגו הכהנים שלא לזקוק לנשותיהם בליל י''ט כדי שלא יחזרו ויטמאו בלילה בקרי אע''פ שאפשר לטבול שחרית מ''מ יהיו טבולי יום. אבל קצת נוהגים שאין נזקקין לנשותיהן בי''ט ואין טובלין מבעיו''ט ושיבוש הוא דאם חוששין לקרי היה להם לטבול קודם דהרי כבר יש עליו טומאת קרי ואם הוא ליל טבילה ישמש ויטבול שחרית מ''א וט''ז ע''ש וב''י כ' וישר כוחם של בני א''י וכל מלכות מצרים שנושאין כפיהם בכל יום ואינם טובלין וכן ראוי ונכון לנהוג בכל מקום:	מד	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,113	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	עט	ברכה: וקשה דהא לך אינה סוף ברכה ואפ''ה הופכין פניהם. ונ''ל לישב דבעינן סוף ברכה וגם שיברך בכינוי לקהל והרי במלת יברכך וישמרך וכן אליך ויחונך ואליך תניין מברך לקהל בנוכח ולפיכך מהפך פניו לדרום ולצפון כדי לברכם אבל במלת שלום שאינו אלא שם דבר ואין כאן מדבר לנוכח לפיכך הוסיף מלת לך עם שלום דהשתא הוי מדבר לנוכח דסוף ברכה דומיא דאינך. פר''ח עיין מ''א:	מה	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,114	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	פ	התיבות: בסוף התיבה אבל לא בעוד שאומרים התיבה דאז צריך לשתוק עיין מ''א. ובבאר היטב אשר לפני יש שם ערבובי דברים ע''ש סעיף קטן נו''ן:	מה	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,115	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	פא	והמקרא: פי' החזן המתפלל פשיטא דלא יאמר רבון דהוי הפסק בתפלה אלא אפילו מקרא אחר לא יאמר הרבון מפני הטירוף. בזמן שאין שם כהן אין אומרים ותערב מהר''ם לובלין סי' ל':	מה	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,116	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	פב	בכהן: ורבים נמנעים שלא לקחת משרת כהן מטעם זה שכנה''ג. ויזהר ע''ה שלא ישא כהנת ש''ס פסחים:	מה	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,117	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכח	פג	מחל על כך: הקשה הט''ז הא קי''ל וקדשתו בע''כ דאם נשא גרושה כופין אותו שיגרשנה ואמאי לא נימא שהוא מוחל על קדושתו. ע''כ העלה דהטעם הוא דיכול למחול משום דיש לכהן הנאה מזה ולפי זה העלה כל זמן שאין לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לאחרים אסור להשתמש בו אע''ג דמחל ע''ש ואישתמיט להרב ט''ז מ''ש המרדכי בפ' הנזקין על שם מהר''ם. וז''ל ולא כמ''ש כיון דמוקדשתו יליף אמאי לא יכפו אותו. דה''מ גבי נושא נשים בעבירה אבל לפתוח ראשון ולברך ראשון דלא הוי אלא כבודו יכול למחול ע''ש הרי שכתב דשאני נושא נשים בעבירה ובזה נסתלק ג''כ מה שהקשה על הלבוש ע''ש. א''כ לדברי המרדכי שם משמע דלעולם יכול למחול על כבודו אפילו אי לא מטי הנאה לכהן מזה עיין שם ודלא כט''ז. גם את זה ראיתי שהרב מ''א הביא ראיה דיכול למחול מההוא דפרק הזרוע שרבא היה לו עבד כהן ע''ש ונראה דלפי דעתו שהבין מה שאמר הש''ס שם דא''ל לשמעיה וכו' והיינו לשמעיה דרבא א''כ אינה ראיה דרבא נמי כהן היה ע''ש ברש''י ובתוספות דיש לומר דכהן רשאי להשתמש בכהן אחר ע''ל ס''ק ח' מש''ש ורש''י שם כתב לשמעיה דבע''ה והיו נותנין מתנות לשמעיה ע''ש ומכאן יש ראיה שהרי הבע''ה היה ישראל ואפשר שלזה נתכוין גם כן המ''א אלא שקיצר בלשונו. ועיין במ''א סי' ר''א ס''ק ד' שכתב שם דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה מש''ה אין אנו נזהרין עכשיו בקדושת כהן ע''ש. ובכנסת יחזקאל ס''ס נ''ו כתב חלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזמן הזה ע''ש. ועיין מהרשד''ם חא''ע סי' רל''ה ומהרי''ט סי' קמ''ט ובתשובת חוט השני סי' י''ז. ובתשובת שבות יעקב ח''א סי' צ''ג ועיין בש''ע א''ע סי' ו' ס''ק ב' מש''ש:	מה	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,118	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכט	א	ביוה''כ: ואם נמשכת הנעילה עד צאת הכוכבים אינם יכולים לישא את כפיהם דאין נשיאת כפים בלילה ואפי' אם עלה ירד. באר שבע פר''ח ושכנה''ג:	א	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,119	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכט	ב	במנחה: אפי' אם עלה ירד כדמוכח בסעיף ב'. פרי חדש:	א	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,120	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קכט	ג	החמה: המ''א כתב דאפילו אם מתענין עד חצות ומתפללין מנחה יאמרו אלקינו לפי מנהג שלנו ע''ש ועי' סי' קכ''א ס''ק ג'. כתב המ''א בשם הד''מ דהש''ץ אינו או' או''א אפי' בער''ה דלא מקרי ת''צ וצ''ע. ובתענית אסתר אומר הש''ץ או''א הר''ש הלוי סי' י''א בשבעה באדר שמתענין ומתקבצין יחד ומרבים בסליחות ובתחנונים אין אומר הש''ץ או''א דלא הוי ת''צ. גינת ורדים כלל א' סי' ל''ג והיד אהרן. ויחיד כשהוא בתענית יחיד אין למחות כשאומר אותו ע''ל סי' קכ''א:	א	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,121	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קל	א	חלמא: לאפוקי מאותן שאומרים אותו בכל יום. וגם אינו מועיל אא''כ אומרו בו ביום שראה החלום ת''ח (ספ''ק) [ספ''ה] דב''ק. ואינו נ''ל דא''כ למה אומרים אותו כל ישראל ברגל דאטו כולם ראו חלום רע בו ביום אלא ע''כ אומרים אותו על חלומות שראו בימים אחרים ומ''מ לא ישר לאומרו בכל יום מ''א וכן כתב ט''ז דראוי לנהוג שלא יאמר בכל יום רבש''ע וכו' אלא אם בא לו חלום בלילה שלפניו מה שא''כ בשעת הרגל שעולין לדוכן יכול לומר אותו אפילו מן הסתם כי קאי על החלומות שחלם בנתיים עכ''ל וכ''כ הפר''ח:	א	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,122	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קל	ב	שלך: צ''ל בין חלומות שחלמתי על אחרים בין שחלמתי על עצמי וכו' דצריך לבקש על חבירו תחלה מ''א בשם מהר''ם ויסיים בפעם א' ותשמרני כנגד וישמרך ובפעם ב' ותחנני כנגד ויחונך ובפעם הג' ותרצני כנגד שלום. מג''א ט''ז:	א	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,123	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קל	ג	ואי לא: פירוש אם גמר אמירת רבש''ע קודם סיום הכהנים לימא אדיר במרום וכו' דבזה יסיים עם הכהנים ולפ''ז אין מקום לומר אדיר במרום וכו' אם סיים עם הכהנים ולא נהגו עכשיו כן אלא אפי' אם סיים עם הכהנים אפי' הכי אומרים אדיר במרום וכו'. ט''ז:	א	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,124	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קל	ד	ש''ש: ואם יראה שלא יכול לסיים עם הש''ץ יתחיל בשעה שהש''ץ אומר יברכך ל''ח מ''א ועיין ס''ק א' מש''ש:	א	הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים
2,125	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	א	אפים: מותר להתפלל במקום אחד וליפול במקום אחר הרמב''ם פ''ה מה''ת פר''ח מ''א ע''ש:	א	הלכות נפילת אפים
2,126	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	ב	תפילין: וש''ץ יהא אחוריו לצד דרום ופניו לצפון ויהא סומך ונופל על צד הימין דאז נמצא כפיפת ראשו לצד התיבה עיין שכנה''ג ומ''א. וי''ל אחר רחום וחנון וכו' המזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא זוהר והאר''י ז''ל ומסיים אם אמר אליך נפשי אשא בלבא רחיקא גרם להסתלק עד לא מטי יומוי ע''ש ונ''ל דמהאי טעמא אין אומרים אותו במדינות אלו מ''א ויזהר שלא יפול כ''א על הזרוע. האר''י ז''ל:	א	הלכות נפילת אפים
2,127	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	ג	נדע: כתב בשל''ה ראוי לומר ואנחנו לא נדע בישיבה מה נעשה בעמידה. ושניהם בקול רם:	א	הלכות נפילת אפים
2,128	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	ד	ופורים: אפי' פורים קטן כמ''ש סי' תרצ''ז:	א	הלכות נפילת אפים
2,129	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	ה	ולא מעומד: ובריב''ש כתב שאם רצה לעשות מעומד רשאי וכ''ה במהרי''ל ע''ל סי' קכ''ג ס''ק ה' מש''ש בשם מהרי''ל. וב''י כתב דע''פ הקבלה תהיה מיושב דוקא. ומשמע דאפי' סיים עתה תפלתו לא יפול מעומד. ואם א''א לישב שם ימתין כדי הילוך ד''א ויחזור למקומו ליפול מיושב:	ב	הלכות נפילת אפים
2,130	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	ו	בתוכו: ארון ל''ד אלא ס''ת לחוד כ''ה ברוקח ט''ז. ואפי' יחיד בביתו נופל אם יש לו ס''ת מ''א וכתב בשכנה''ג דהרוקח מודה דשאר ספרים ה''ה כס''ת ועל דא אנא סמיכנא ליפול על אפי היכא דגריסנא ע''ש:	ב	הלכות נפילת אפים
2,131	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	ז	לבה''כ: אבל אם בה''כ נעול לא אלא יאמר תחנה בלא כיסוי עינים. ובבה''כ של נשים נופלין. מהרי''ל:	ב	הלכות נפילת אפים
2,132	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	ח	בביתו: דווקא בשעה שהציבור אומרים תחנון אומר עמהם ועיין סי' נ''ה סעיף כ' דה''ה כאן מ''א וכ''ש כשמתפללין במנין בבית בשעה זו ואין להם ס''ת דיש שם נ''א ט''ז ועיין בשכנה''ג:	ב	הלכות נפילת אפים
2,133	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	ט	בלילה: ובין השמשות מותר. ט''ז:	ג	הלכות נפילת אפים
2,134	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	י	האבל: ר''ל דאין אומרים שם תחנה כלל. גם א''א למנצח שיר מזמור. אבל זאת בריתי אותם אומר וא''א שם הלל אפי' בחנוכה מהרי''ל אבל התניא כתב דדוקא בר''ח א''א הלל שאינו אלא מנהג אבל בחנוכה אומרים וכתב המ''א דבחנוכה טוב שיקרא כל אחד הלל בביתו וכ''כ הר''ן. ועיין בט''ז דבס''ק ט' כתב דוהוא רחום שאומרים בב' וה' צריכין האחרים המתפללים שם שיאמרוהו בביתם אחר שיצאו משם. אבל רחום וחנון לא יאמרוהו כלל אפי' בביתם ע''ש הטעם. ובס''ק שאח''ז כתב דאפילו והוא רחום לא יאמרוהו אח''כ בביתם כיון דל''ש לאומרו במקומו ע''ש. ובי''ד סי' שע''ו כתב סתם בשם הרוקח שאחר גמר תפלה אומרים תחנון ע''ש. ולא קא מפליג בין רחום וחנון לבין והוא רחום וצ''ע. ובבאר היטב אשר לפני כתב בזה''ל ונראה מדבריו דגם בבית האבל א''צ לומר אח''כ כיון שלא אמרו במקומו עכ''ל. ולא ידעתי מה נראה מדבריו שייך הכא. גם נראה דאשתמיטתיה מ''ש הט''ז בי''ד בשם הרוקח כמ''ש. ועי' שם ס''ק א' מש''ש כתב בשכנה''ג דאף ביתום שמת אביו קודם שנולד אין אומרים תחנון ונ''א ע''ש. וט''ז בי''ד שם כתב דאם אין אבל במקום שמת המת ומתפללין שם אומרים תחנון:	ד	הלכות נפילת אפים
2,135	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	יא	חתן: כתב ט''ז ובזה נראה דאפי' יוצא אח''כ לביתו אצ''ל תחנונים כגון והוא רחום כיון שהיה בבהכ''נ בשעת התפלה וכן במילה ע''ש ולענין אבל עי' ס''ק שלפני זה מש''ש. נשאלתי כיון דחתן ואבל מחד טעמא אין נופלין על פניהם בבתיהם למה בבא החתן לבה''כ אין נופלין על פניהם ובבא האבל לבה''כ נופלין. והשבתי דיש שינוי ביניהם בטעם הדבר. כי טעם החתן מפני שהוא שרוי בשמחה וכיון שהוא מלך אזלינן בתריה כל הקהל אבל טעם האבל שלא להגביר מדת הדין לכן כשהאבל בבה''כ עבדינן עיקר משאר הקהל דאינם אבלים. שכנה''ג:	ד	הלכות נפילת אפים
2,136	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	יב	המילה בבה''כ: ומשמע דבזמן הקרירות שמלין בבית אומרים תחנון בבה''כ וצ''ע. והכנה''ג כתב שמנהג כל המקומות שאפי' המילה בבית אין נופלין בבה''כ שמתפלל שם בעל הברית. אם נולד מהול ומטיף ממנו דם ברית אין נופלין על פניהם. הלק''ט ח''ב סי' קס''ח:	ד	הלכות נפילת אפים
2,137	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	יג	תחנון: אבל ב''ח בשם רש''ל כתב שא''א תחנון במנחה כשמתפללין אצל התינוק וכן נוהגין בבריסק דליטא וכן נוהגין בקראקא וכן נראה להקל כיון דנ''א רשות ט''ז שכנה''ג עיין מ''א. (וכתב בספר אליהו רבה מיהו אם מתפללין מנחה אצל התינוק לאחר שבירכו ב''ה על הסעודה אפשר שאומרים אותו דיש לסמוך בזה על רמ''א):	ד	הלכות נפילת אפים
2,138	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	יד	לחופה: כתב שכנה''ג הא דכתב ולא מיקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה כוונתו למעט קודם כניסה לחופה אבל כל שנכנס לחופה כל שבעה אין נופלין על פניהם אם בא לבה''כ וכ''ש אם מתפלל בביתו ל''ש בחור שנשא בתולה ל''ש בחור שנשא אלמנה ל''ש אלמן שנשא בתולה אין נופלין על פניהם תוך שבעה מיום חופתן במקום שהם מתפללין אבל אלמן שנשא אלמנה דוקא תוך ג' לנשואין אבל לאחר ג' נופלין. ע''ש וכ''כ הפר''ח וכ''כ הט''ז והעלה דכל ז' ימי משתה לא יבא החתן לבה''כ מטעם זה שלא ימנעו לומר תחנון ע''ש. וביום החופה אע''פ שאינו נכנס לחופה עד הערב אין נופלין על פניהם בשחר מהרא''י סי' פ' ופר''ח חולק עליו וכתב מסתברא לי כל שלא נכנס לחופה נופלין על פניהם ע''ש ועיין כנה''ג ובמ''א ובהלק''ט ח''א סי' כ''א:	ד	הלכות נפילת אפים
2,139	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	טו	בת''צ: וה''ה חתן בתוך ז' ימי משתה אם בא לבה''כ עיין שכנה''ג בהגהת ב''י:	ה	הלכות נפילת אפים
2,140	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	טז	בלא זה: ר''ל דנהגו לומר והוא רחום בכל ת''צ אף שאינו ב' וה'. אפ''ה אם חל מילה בו אין אומרים והוא רחום:	ה	הלכות נפילת אפים
2,141	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	יז	באב: בני אוסטרייך נוהגין שאין אוכלין קטניות בימים שאין נופלין משום דדמי לאבילות המתגלגל. מהרי''ל:	ו	הלכות נפילת אפים
2,142	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	יח	בשבט: דר''ה לאילנות ונוהגים האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות. תיקון יששכר מ''א:	ו	הלכות נפילת אפים
2,143	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	יט	שבועות: ויש מקומות נוהגים שלא ליפול ז' ימים אחר שבועות מפני שהקרבנות יש להם תשלומין כל ז'. כנה''ג עיין בשכנה''ג:	ז	הלכות נפילת אפים
2,144	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	כ	פניו: וכשמוטה קצת שרי. מ''א:	ח	הלכות נפילת אפים
2,145	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	כא	הציבור: פי' ובפני ציבור. הרא''ש. וכגון שאין הקהל נופלין בתחנון אבל אם הקהל נופלין בתחנון מותר ב''ח ועיין ב''י. נמצא למידין דדוקא כשמתפלל על הציבור בפני הצבור ואין הציבור נופלין בתחנון הוא דאסור ולפ''ז בביתו מותר אפילו כשמתפלל על הציבור. וה''ה בציבור כשמתפלל על עצמו. וכן כתב הע''ת. ופר''ח חולק וס''ל דלפני ציבור אפי' כשמתפלל על עצמו עיין שם:	ח	הלכות נפילת אפים
2,146	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	כב	משכית: אע''ג דאין אסור מן התורה אלא בפישוט ידים ורגלים על אבן משכית מ''מ גזרו חכמים אטו אבן משכית וריב''ש כתב דחיישינן לאבן משכית אפילו לא היתה שם רצפת אבנים דשמא היה שם ונבנה עליה עיין ב''י ודוקא כשפניו דבוקות בקרקע. אבל אם שוחה בתפילה אפי' יש שם רצפה שרי. ומיהו נפילת אפים אסור אפי' אין פניו דבוקות בקרקע כיון דאין כוונתו להשתחות רק ליפול על אפיו. ורצפת לבנים אין אסורה דאבן כתיב ולבנה לאו אבן היא עיין מ''א:	ח	הלכות נפילת אפים
2,147	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	כג	משכית: רצה לומר אפי' בפישוט ידים ורגלים עיין ב''י:	ח	הלכות נפילת אפים
2,148	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	כד	בי''כ: פי' שיטו על צדיהם:	ח	הלכות נפילת אפים
2,149	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלא	כה	או יציעו: כצ''ל פי' ואז אפילו בלא הטיה שרי דדוקא על הקרקע אסור בלא הטיה שמא יש תחתיו רצפת אבנים ונבנה עליה דקרקע לא חשיב הפסק שארצו של בית כמוה עד התהום אבל עשבים חשיבי הפסק מ''א ע''ש ופר''ח לא כתב כן ע''ש. בר''ה א''צ עשבים דאין נופלים על פניהם רק כורעים ומשתחוים בעלינו אבל בי''כ נופלים על פניהם בסדר העבודה. יש למחות ביד האומרים תחינות שבמעמדות שמסיימין בא''י ש''ת אלא י''ל ברוך ש''ת בלא שם. ט''ז:	ח	הלכות נפילת אפים
2,150	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלב	א	ובא לציון: כשמכריזין דבר יש להכריז קודם שמתחיל החזן אשרי ולא בין אשרי ללמנצח וכ''ש בשעה שאומרים אשרי שתתבטל כוונתם סמ''ע בח''מ סי' (רס''ב) [רס''ז]. אם בא יחיד לבה''כ בשעה שאומרים סדר הקדושה יאמרה עמהם אף קודם תפלתו דהא י''א דאין היחיד אומרה וה''ה דיכול לאומרה קודם שיאמר השני פסוקים דהיינו ובא לציון וגו' ואני זאת וגו' ואח''כ יאמר השני פסוקים. ומכ''ש שיכול לומר אשרי ולמנצח אח''כ כדי לאומרה עם הציבור. מ''א:	א	הלכות נפילת אפים
2,151	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלב	ב	שנים: לפי שכל שהוא בלשון תרגום אין לאומרה ברבים וסי' הוא שנים מקרא ואחד תרגום. זוהר:	א	הלכות נפילת אפים
2,152	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלב	ג	עלינו לשבח: בכתבים כתב שיאמרוהו אחר כל תפלה מג' תפלות וכ''כ בכנה''ג סי' רל''ד אבל בספר שתי ידות בשם תולעת יעקב כתב שא''ל במנחה ובסוף עלינו יאמר פסוק והיה ה' למלך וגו'. יאמר ומושב יקרו. י''ל הוא אלהינו אין עוד תשב''ץ. וי''ל עלינו באימה וביראה כי כל צבא השמים שומעים והקב''ה עומד עם פמליא של מעלה וכולם עונים ואומרים אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו מט''מ. האר''י ז''ל היה אומר ועל כן נקוה לך בוא''ו וכן כתב בספר כנף רננים למהר''א אזולאי יד אהרן:	ב	הלכות נפילת אפים
2,153	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלב	ד	ואנחנו כורעים: ויכרע וישתחוה השתחויה גדולה. האר''י ז''ל מגן אברהם:	ב	הלכות נפילת אפים
2,154	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלב	ה	קדיש יתום: ספק שמת אביו או אמו יאמר קדיש כשאין אבל אחר שם מהרי''ל. בני בנים יכולים לומר קדיש אך שאר אבלים יאמרו ב' קדישים והם קדיש א' ואין חילוק אם הם מן האב או מן האם ובתשוב' כנסת יחזקאל כתב דדוקא בן הבן אבל בן הבת לא יאמר קדיש וכ''ש לבת אין לה קדיש כלל בבה''כ ואם רוצים לעשות לה מנין רשות בידם. ע''ש סוף חלק י''ד. היא''צ יש לו כל הקדישים של אותו יום אפי' קדיש של פרקים ושל רות ושל שיר השירים רמ''מ סי' פ' וכ''פ מ''א. ובכנסת יחזקאל שם כתב כל מה דחיוב כגון תפלה קדיש וקדיש של שיר היחוד וכן ברכי נפשי ופרקים מגיע לי''צ. אבל מגילת קהלת רות ושיר השירים יטילו גורל הואיל ואינם רק מנהג בעלמא המה דומיא לקדיש תהלים ושיר של יום ויטילו גורל. וקדיש שאומרים בע''ש אחר מזמור שיר ליום השבת הוא לאבלים אם לא שהיא''צ הוא בחברה של קבלת שבת והכל לפי מנהג. ובכנסת יחזקאל שם כתב דהיא''צ שהיה לו ביום ו' אין לו שום שייכות רק האבלים עם היא''צ שהוא בשבת יטילו גורל ע''ש. כשמטילין גורל ד' או ה' ויש בהן ב' שיש להן אותיות שוות כגון ת' והאחרים יש להם מנין הפחות מזה אז בטל הגורל וצריכים כולם להטיל גורל מחדש ואין יכולים השנים לומר האחרים כבר הפסידו חלקם שנינו נטילו גורל. אבל אם אחד יש לו ת' והאחרים שוין ויש להם פחות אזי ודאי זכה הראשון. ב' או ג' שהטילו גורל ולמחרת בא עוד א' בטלה החלוקה וצריכים להטיל גורל מחדש ואותו שאמר קדיש ערבית אין בגורל ואם היה בעיר ולא בא איבד זכותו דמדלא בא ודאי מחל להן שיהיה אחרון. אחד אמר קדיש ולמחרת בא עוד א' ואמר אני אומר היום כנגד קדיש שאמרת אתמול ועל הקדיש הג' נפיל גורל והלה אומר כיון שלא באת אתמול זכיתי בהקדיש והשנים של היום נחלוק בינינו הדין עם הב' והוא אומר קדיש ראשון ועל השני יפילו גורל. אמנם אם יש ד' יא''צ וג' באו אתמול. הג' אומרים כל התפלה קדישים והרביעי יאמר קדיש שיר של יום. ואם הרבה יא''צ שאף שיגידו כל הקדישים אין כדי לחלוק לכולם. זה שלא בא ערבית אבד זכותו. כל הפוסקים מסכימים אף דאחד יכול להתפלל והשני אין יכול. לענין קדיש לא הפסיד זה שהתפלל ואם שניהם יכולין להתפלל יטילו גורל מי ראשון ומי שני. ב' שיש להם יא''צ וא' רוצה להשכים לדרך למחר ואמר תן לי עתה הקדיש וטול אתה למחר והב' אומר לא כי אלא נפיל הגורל הדין עם הב' דיכול לומר אני רוצה להקדים עצמי למצוה. שני אנוסים אחד נהרג ואחד מת בן הנהרג דוחה לבן המת. דכיון דנהרג ה''ל כפרה ובודאי שב בתשובה קודם מותו משא''כ במת מעצמו. כשיש בן ל' נותנים לו כל הקדישים. והקדיש של מזמור לאבלים. במקומות דנוהגים דתושב דוחה את האורח מ''מ פעם אחת יש רשות לאורח להתפלל ולומר קדיש וכתב הש''ך דאם יש בן למ''ד אין לאורח קדיש כלל. הלומד בישיבה דין תושב יש לו. ומלמד אם אין לו אשה במקום אחר נקרא תושב. ועיין בכנסת יחזקאל מ''ש ע''ז. ולענין קדיש לא אמרינן מקצת יום ככולו. ואע''פ שיש אחד שמת לו מת באמצע השבוע ואחד מת לו ביום א' שניהם שווים ביום השבת מי שאבל על אביו ואח''כ מתה אמו יש לו כל הקדישים מדין למ''ד ואפ''ה חולק בשאר קדישים בגין אביו עם שאר אבלים מ''א בשם מהר''ן ובכנסת יחזקאל הקשה עליו דא''כ מי שאבל על אביו ואמו יאמר קדיש כפל משאר אבל וזה ליתא דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן ומיישב כגון דאם הוא בן למ''ד שאז הקדישים של התפלה שלו ובני יב''ח אומרים תהלים קדיש וכדומה לו ואם אירע באיזה יום כמה יאר צייט שאז נדחה בן שלשים לגמרי מתפלה קדישים בזה י''ל דחולק עם האבלים בשאר הקדישים מצד אביו אבל בלא''ה לא יאמר קדיש כפל משאר אבל דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. בן ז' גדול שהולך בשבת לבה''כ דוחה יא''צ וכ''ש בן ל'. אך בן ז' קטן דין ל' יש לו ויש ליא''צ קדיש א' מ''ב סי' (ע''ב) [ע''ג] והש''ך סי' שע''ו כתב דאף לבן למ''ד יש קדיש אחד נגד בן ז' קטן והמ''א פסק דהקטן דוחה לבן למ''ד לגמרי רק ליא''צ יש קדיש א'. מי שבטלה אבילתו ברגל או קובר מתו ברגל יש לו דין ז' ודין קטן ז' יש לו מאחר שהולך כל ז' לבה''כ ויש ליא''צ קדיש א'. ואם יש בשבת קטן ז' וגדול ז' ויאר צייט אומר הגדול ב' קדישים והקטן קדיש א' שיאמר הגדול להקטן הקדיש הג' לא ממך קא שקלינא כ''א מן היאר צייט. בא''ז נסתפק אם הבן שבעה גדול עושה מנין בביתו אולי ישוה בשבת לבן ז' קטן ויש ליא''צ קדיש א' ואנן לא מחלקינן בזה ונוהגין כמ''ש. בן למ''ד יש לו כל התפלה קדישים ושאר האבלים בני י''ב חודש אומרים תהלים קדישים וכדומה לו. יאר צייט תושב ובן ל' תושב ליא''צ קדיש א' ערבית לבן למ''ד ב' קדישים שחרית. יא''צ אורח ובן למ''ד או בן י''ב חודש תושב ליא''צ קדיש א'. אורח בן למ''ד ויב''ח תושב יחלקו כל התפלה קדישים. יאר צייט תושב ויא''צ אורח דוחה התושב לאורח. יאר צייט תושב ויא''צ אורח ובן למ''ד תושב אז האורח יאמר קדיש א' שחרית מב' קדישים המגיעים לבן ל' ואין התושב יאר צייט יכול לומר ליא''צ אורח נגדך אני קודם דיאמר האורח לא מדידך שקילנא כ''א מבן ל'. אם יאר צייט תושב ויאר צייט אורח בענין תהלים קדיש שמטילים גורל היא''צ עם האבלים אם היא''צ תושב מוחל הגורל שיאמר היאר צייט אורח קדיש א' אין לאבלים לדחות כי נגדם אורח יאר צייט קודם אמנם אם הטילו גורל וזכו האבלים יאמר לי''צ אורח מזלי דידי גרם אך היא''צ אורח עמהם בגורל כי נגדם הוא כאחד מהם ובפריסת שמע לפני הפתח דהיינו המנין שעושים בעזרה שלפני הפתח אורח ותושב שוין אמנם קדיש של תהלים ושיר של יום ושאר מזמורים וקדיש אחר שיר השירים ורות וקהלת אין חלק לאורח כ''א ביא''צ כמו שכתבתי. נהוג עלמא ביום שפוסקין לומר קדיש בכלות י''א חודש אומר כל הקדישים מיהו אין דוחה ליאר צייט ולבן ל' ויפסוק מלומר קדיש יום או קודם ולא באותו יום שיהיה היאר צייט. למשל דאם מת ג' לחודש שבט צריך שיפסיק בב' טבת דהא הטעם דפוסקים שלא יחשוב אביו לרשע ואם יאמר ג' טבת יהי' יום א' בחדש י''ב חשוב חודש וכאלו אמר י''ב חודש ע''כ יאמר ב' טבת ויפסיק בזה היום וג' שבט יאר צייט. היאר צייט הוא לעולם יום המיתה ולא יום הקבורה אף שנתעכב הקבורה ימים רבים ואפי' בשנה ראשונה. אם מתה אמו והאב מקפיד שלא יאמר קדיש אין בידו למחות. אורח אחד שאמר קדיש א' באיזה בית הכנסת אין לו עוד קדיש בכל בית הכנסת של קהלה זו עד למ''ד יום. כל זה העליתי מדברי פוסקים ראשונים ואחרונים ועיין בכנסת יחזקאל סוף חלק י''ד ועיין בספר אליהו רבה שהביא כמה דינים ושו''ת בענינים אלו:	ב	הלכות נפילת אפים
2,155	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלב	ו	ערב ובוקר אחר התפלה: הקשה הט''ז דאיתא בש''ס אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד והתפלה כנגד תמידין תקנום א''כ היה לנו להקדים פיטום הקטורת קודם תפלת י''ח עיין שם שהעלה ועפ''ז נהגתי בעצמי לומר פיטום הקטורת קודם ברוך שאמר עד כאן. והמ''א הקשה למה אנו אומרים אותה אחר מוסף והלא הקטורת קדמה למוספין לכ''ע ומיישב דאפשר דכוונתינו ליפטר מתוך ד''ת ע''ש. ובשל''ה כתב לאומרה בשחרית קודם התפלה ואחר התפלה. ובערב אומר קודם תפלת מנחה אבל לא לאחר תפלת מעריב דהא הקטרת קטורת פסול לאחר הדלקת נרות עיין כנה''ג ומ''א ובספר באר שבע:	ב	הלכות נפילת אפים
2,156	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלב	ז	השיר שהלוים: מצאתי כתוב דמ''ש משנת השיר שהיו הלוים וכו' טעות הוא. דכוונת הטור לומר מכל יום שיר השייך לאותו יום וכ''כ הרמב''ם בסדר התפלה וכ''כ הכנה''ג ומ''א כתב נ''ל שכוונת הטור לומר המשנה ג''כ כדי ליפטר מד''ת ע''ש ומסיק דבשבת נוהגין לומר המשנה כמו שנדפס בכל הסידורים. כתב השכנה''ג ראיתי מנהג בכל המקומות דבר''ח וחה''מ וחנוכה ופורים במקום השיר שהיו הלוים אומרים. אומרים שיר אחר מענינו של יום. בר''ח ברכי נפשי. בחה''מ דפסח הודו לה'. ובחה''מ דחג כאיל תערוג. ובחנוכה מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ובפורים על אילת השחר ותמה אני מי התיר להם לשנות השיר שהיו הלוים אומרים בכל יום ע''ש שהעלה שלא לדלג השיר שהלוים היו אומרים בכל יום אלא שיאמרו השיר שהיו הלוים אומרים בכל יום והשיר מענינו של יום וכ''כ הרמ''ע סי' כ''ה. אלא מיהו איזה מקדים העלה שם דשיר של כל יום קודם דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אבל בחנוכה אומר מזמור שיר חנוכת הבית קודם למזמור שהיו הלוים אומרים בכל יום משום פרסומי ניסא ע''ש ועיין מ''א:	ב	הלכות נפילת אפים
2,157	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלב	ח	שמא ידלג: עיין מה שהקשה הרב באר שבע במסכת כריתות דף מ''ו על הב''י סי' זה. וכ''ה בט''ז ובמ''א. ובתשו' שער אפרים סי' ט''ז רוצה ליישב הב''י ע''ש ואינו כן משמעות דברי הב''י דלהב''י משמע דאפי' לא נתן בתוכו עשב שמעלה עשן שאינו חייב מיתה ע''ש וזה הפך דברי הרב בעל שער אפרים וצ''ע ועיין בספר משנה למלך. ובספר מקראי קודש דף קכ''ה ע''ב. ובספר ברכת הזבח. ובפר''ח (ועי' בס' אליהו רבה שהאריך מאוד בזה). מי רגלים הנזכר בפיטום הקטורת כתב הכל בו יש מעין אחד ששמו מי רגלים. ומ''ש מפני הכבוד פירושו לפי שיש לאותו מעין שם של בזיון ובבאר שבע האריך להוכיח דמי רגלים ממש קאמר ע''ש. ועיין בבני יעקב:	ב	הלכות נפילת אפים
2,158	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלב	ט	ומשתחוה ויוצא: מהרי''ל עשה ג' השתחוואות כשהלך ממקומו למול ארון הקודש. ובצאתו מפתח בה''כ בכל פעם כתלמיד הנפטר מרבו כשיצא מבה''כ לא יצא ואחוריו להיכל אלא יצדד וכן בירידתו מהתיבה. ע''ש מ''א:	ב	הלכות נפילת אפים
2,159	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלד	א	מעומד: וכן אל ארך אפים מפני שיש בו חטאנו ווידוי ואם סיים והוא רחום קודם הש''ץ ימתין עם רחום וחנון על הש''ץ ונופל עמו. שכנה''ג:	א	הלכות נפילת אפים
2,160	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלד	ב	בלחש: מפני שנתקן כנגד תפלת י''ח:	א	הלכות נפילת אפים
2,161	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלד	ג	להתענות: נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ביום ב' וה' מפני שב''ד של מעלה יושבין ודנין וקי''ל אם התחילו ביום גומרין בלילה לכן אין אוכלין ליל ג' וליל ו' ויש שאין אוכלים ליל ב' וליל ה'. ואשרי למי שאפשר לו לפרוש מבשר ויין כל השבוע שכנה''ג והאר''י ז''ל. והבעל יכול למחות באשתו שלא תתענה ב' וה' מיהו אם בפעם ראשון ביום שמעו לא מיחה וקיים בפניה שוב א''א לו למחות וגם להפר א''א אע''פ שהוא מנדרי עינוי נפש אלא צריך מתחלה ג' הדיוטים להפר נדרה וכן להתיר גם ההקמה של בעל ואח''כ גם הבעל יפר. דמשק אליעזר ושכנה''ג:	א	הלכות נפילת אפים
2,162	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלד	ד	ס''ת: כשמוציאים ס''ת מההיכל להוליכו לתיבה וההיכל במזרח והתיבה למערב כשמחזיר פניו לתיבה להוליכו יוליכנו דרך צפון דהוי לצד ימינו כשאוחז אותו מהתיבה להוליכו להיכל נמצא יד ימינו לצד דרום ויוליכנו דרך שם וכשמראה הס''ת לעם והוא עומד במזרח התיבה יקיף ממזרח לדרום כמ''ש בסי' קכ''ח לענין כהנים ע''ש. אומרים קדיש עד לעילא קודם הוצאת הס''ת אבל ביום שיש בו מוסף אומרים תתקבל קודם הוצאת ס''ת:	ב	הלכות נפילת אפים
2,163	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלד	ה	לראות הכתב: האר''י ז''ל היה מסתכל היטב באותיות עד שהיה מכירן לקרות והיה אומר שיהיה נמשך אור גדול אל האדם על ידי הסתכלותו בס''ת מקרוב עד שיכול לקרות האותיות היטב עיין בנגיד ומצוה דף ל''ב חלק ב' ובהלק''ט ח''ב סי' רנ''ה. ויש לגלול הס''ת על ג' דפין ומגביה ומראה כתיבתה לעם. מסכת סופרים מ''א:	ב	הלכות נפילת אפים
2,164	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלד	ו	וזאת התורה: ואין לומר וזאת התורה רק נגד הכתב של הס''ת. הג''ה מהרי''ל ומהרש''ל שכנה''ג:	ב	הלכות נפילת אפים
2,165	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלד	ז	גדלו: צריך להגביה הס''ת בשעה שאומר שמע וגו' אחד וגו' גדלו וגו' ג''פ. מ''ס מ''א:	ב	הלכות נפילת אפים
2,166	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	א	ובחמישי: עיין מ''א שתמה על הרי''ף שכתב בשם הירושלמי שמשה תיקן לישראל שיהיו קורין בב' וה' וכו' ע''ש. וגירסא מוטעת נזדמנה לו להמ''א ועיין בהרי''ף שלפנינו ועיין מהר''י הלוי סי' כ''ט:	א	הלכות קריאת ספר תורה
2,167	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	ב	שלשה: ואם בטלו ביום ב' הקריאה ע''י אונס יכול לקרות ביום ג' שלא ילכו ג' ימים בלא תורה משא''כ ביום ה' עטרת זקנים ע''ש:	א	הלכות קריאת ספר תורה
2,168	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	ג	כי''ט: ואין נוהגין כן אחרונים:	א	הלכות קריאת ספר תורה
2,169	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	ד	אם בטלו: וה''ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט אבל אם היו ב' מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג'. וא''ל יקראו ב' לכל הפחות דאין תקנה לחצאין. ואם בטלו פרשת ויחי אין לקרותו עם פרשת שמות דצריך לקרות חד גברא מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים ר''מ מינץ סי' פ''ה. ועיין עטרת זקנים:	ב	הלכות קריאת ספר תורה
2,170	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	ה	במלה: ועכשיו לא נהגו לדקדק אחריו:	ד	הלכות קריאת ספר תורה
2,171	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	ו	להפסיק: ואפי' למ''ד בסי' ס''ו ס''ד שמפסיק היינו בשקראוהו אבל לכתחלה אין לקרותו. ל''ד שמע אלא ה''ה כשעוסק בכ''מ דאינו רשאי להפסיק כגון בברכות של ק''ש. ואפשר בפסוקי דזמרה שרי לקרותו. מ''א:	ה	הלכות קריאת ספר תורה
2,172	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	ז	במקומו: ואין ממתינין לו מפני כבוד הציבור מהרי''ק אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בהתחלת התורה בבראשית אם קונה ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מבה''כ (ופעם אחת לא רצה הכהן לצאת מבה''כ) ומותר לכפותו ע''י השלטון לצאת מבה''כ כדי שלא יתבטל מכבוד התורה מהרי''ק שם וכנה''ג ופר''ח פסקו דאפי' לא יצא הכהן יקרא הישראל ע''ש. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ז' שחוכך בזה:	ה	הלכות קריאת ספר תורה
2,173	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	ח	מבה''כ: עיין סי' תקס''ו ס''ו מש''ש:	ה	הלכות קריאת ספר תורה
2,174	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	ט	פוסק: מסתברא דעולה למנין שבעה אבל אם היה כהן בבה''כ ובטעות סבור שאין שם כהן וקרא ישראל אין עולה למנין שבעה ואחר ישראל יעלה הכהן. פר''ח ע''ש:	ו	הלכות קריאת ספר תורה
2,175	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	י	התחלה: משמע דאם התחיל לומר ברוך אתה ה' הוי התחלה אף דיכול לומר ברוך אתה ה' למדני חוקיך. מגן אברהם:	ו	הלכות קריאת ספר תורה
2,176	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	יא	בתיבה: כדי שלא יתבייש:	ו	הלכות קריאת ספר תורה
2,177	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	יב	לעלות: ט''ז העלה דמיירי בלוי גדול יותר ולכל הפחות בשוין אבל אם ישראל גדול הוא עולה ראשון ואז לא יעלה הלוי כלל ע''ש:	ו	הלכות קריאת ספר תורה
2,178	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	יג	שנית: גם כאן לא הוי ברכו התחלה:	ז	הלכות קריאת ספר תורה
2,179	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	יד	אותו: ועולה למנין ז'. ול''ד למ''ש בסק''ט שאם היה כהן בבה''כ ובטעות קראו ישראל דאין עולה למנין ז' דשאני הכא דעדיף כהן מלוי. פר''ח:	ז	הלכות קריאת ספר תורה
2,180	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	טו	פגום: אבל השני אינו בחשד זה דמוקמינן לה בגמ' דמוחזק לן באביו שהוא כהן ולגבי ראשון יש עדיין חשש שמא אביו נשא גרושה והוליד זה שהוא חלל ונודע הדבר ע''כ קראו לכהן אחר אבל השני א''א לומר כן עליו דאי חלל הוא א''כ אף במקום לוי לא היה לקרותו אבל בב' לוים זא''ז איכא חשד על שניהם שמא א' פסול מלויה ואינו אלא ישראל כי ממזר הוא מש''ה כתב אח''כ שאחד מהם פגום. וכתב ב''ח מכאן מוכח דממזר מותר לעלות לתורה:	ח	הלכות קריאת ספר תורה
2,181	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	טז	ביניהם: פי' שקורא כהן לוי ישראל אבל אחר הלוי אסור כנה''ג משפט צדק ר''י הלוי פר''ח ואם אין שם לוי קורא הכהן פעמים ואח''כ ישראל וחוזר וקורא כהן ע''ש (ועי' בס' אליהו רבה מה שמתרץ על תמיהת הב''י על הרשב''א):	י	הלכות קריאת ספר תורה
2,182	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	יז	כהן: ומ''מ בלי הפסק ישראל אסור דחיישינן דילמא לא שמעו כולהו. במקום שתקנו שחכם העיר יקרא הי''ג מדות אם הוא כהן יכול לקרות שלישי. משפט צדק ר''י הלוי כנה''ג ע''ת מ''א:	י	הלכות קריאת ספר תורה
2,183	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	יח	שבעה: וה''ה בתענית לא יעלה למפטיר שהוא מנין הקרואים ואם אין שם ישראל היודע למפטיר מקרין אותו. מ''א עי' סי' רפ''ד ס''ד. וכן אין לקרותו לשביעי. וכן בי''ט לחמישי ואם קרא הכהן לחמישי אם אפשר להחליף במפטיר יחליף ויעמוד שם ויקרא למפטיר החמישי והוא יקרא המפטיר ובאם א''א כיון שעלה שוב לא ירד א''ז. והא דקורא כהן אחר כהן אחד לאחרון ואחד למפטיר י''ל כיון דמפסיקין בקדיש שרי עיין מ''א. מעשה אירע בפראג בי''ט שטעו וקראו לכהן לחמישי. והורה הגאון ר' אליהו רבה ז''ל דאם אפשר להחליף במפטיר יעמוד שם ויפטיר ויקרא האחרון והוא מפטיר ובאם א''א כיון שעלה לא ירד ע''ש טעמו:	י	הלכות קריאת ספר תורה
2,184	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	יט	ואינו שם: ואם אותו כהן מתפלל מותר לקרות האחר בשם דהכל רואין שמשום תפלה אינו עולה. מ''א:	יא	הלכות קריאת ספר תורה
2,185	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	כ	ראשון: ומותר לקרות בנו תחתיו. דאם איתא שהוא פגום אף בנו פגום אבל לאביו אסור. מ''א:	יא	הלכות קריאת ספר תורה
2,186	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	כא	לתורה: וה''ה לוי ש''ץ יכול לקרות לוי אחר לתורה פר''ח וכן הקונה מצות אם הוא כהן יכול לקרות לכהן אחר דהכל יודעים שהוא קונה המצות לכבד אחרים. ט''ז:	יא	הלכות קריאת ספר תורה
2,187	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	כב	מכינים: היינו ארון או תיבה על יום או יומים דעיקר תלוי באם שעושים מקום קבוע לס''ת. ובפרשת זכור מותר להביא ס''ת אצלו. מ''א:	יד	הלכות קריאת ספר תורה
2,188	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלה	כג	חשוב: בהג''ה בשם א''ז משמע דתרתי בעי חולה ואדם חשוב אבל בא''ז משמע דחולה אפי' אינו חשוב וחשוב אפי' אינו חולה שרי. ד''מ:	יד	הלכות קריאת ספר תורה
2,189	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלו	א	הממונין: במקום שנוהגין שהפרנס עולה אינו רשאי למחול לאחר שיקרא במקומו רמ''מ ס''ו ואם יש הרבה חתנים הנושאים בתולות הם קודמים לאלמנה ואלמנה לחלוצה וחלוצה לגרושה והוא דכולם שווין בידיעת התורה ואין ביניהם כהנים או לוים שכנה''ג. וכן במקום שנוהגים כשיש ליחיד ס''ת בבה''כ כשעושה שמחה קורין בס''ת שלו וכשיש לשני בעלי בתים שמחה איזה מהם קודם ת''ח מורה הוראה קודם לת''ח מפולפל ואינו יודע עדיין להורות הלכה למעשה. ת''ח קודם לכהן ע''ה כהן קודם ללוי ולוי לישראל ואם שניהם שווים מגריל ביניהם וכן הדין בשני ילדים למול אם נולדו בשעה אחת וכן מי שכתב ס''ת בידיו או קנאו בממון של עצמו הוא קודם למי שירש ס''ת מאבותיו. שכנה''ג ע''ש. אם קראו לאחד לעלות ולקרות בתורה ורץ אחר ועמד במקומו אם חייב לשלם לו דמי ברכה שהפסידו עיין תוס' והרא''ש פרק כיסוי הדם ועי' בשכנה''ג ונהגו שגדול הציבור עולה אחרון. ב''י:	א	הלכות קריאת ספר תורה
2,190	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלז	א	משובח: כתב רש''ל דעכשיו שהש''ץ קורא לא יקרא לאמצעי ד' שלא לבייש האחרון או הראשון ע''ש וב''ח חולק עליו וכן הסכים הפר''ח:	ב	הלכות קריאת ספר תורה
2,191	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלז	ב	עשרה פסוקים: ל''ד דה''ה אם לא קרא רק ט' פסוקים ג''כ יצא כמ''ש המחבר סעיף ד' ואפשר כשדילג באמצע לא סגי בפחות מיו''ד. מ''א:	ג	הלכות קריאת ספר תורה
2,192	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלז	ג	פסוק א': ואפי' קראו כ''א פסוקים לז' גברי בלא פסוק המדולג אפ''ה חוזר וקורא. עיין שכנה''ג פר''ח:	ג	הלכות קריאת ספר תורה
2,193	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלז	ד	וקורא: ומברך ברכת התורה ומש''ה קורא אותו הפסוק ושנים עמו דברכות צריכות שיהיו בהם ג' פסוקים מ''א ט''ז וכ''פ הפר''ח שצריך לברך לפניה ולאחריה דלא כמהר''ם מלובלין עיין מ''א. עס''ק ט'. וע''ת הסכים עם מוהר''ם מלובלין דחוזר וקורא בלא ברכה תחלה וסוף עיין שם. ועיין יד אהרן ובני חייא ובמעיל שמואל סי' ב' (ובס' אליהו רבה) פסק גם כן דחוזר ומברך דלא כמהר''ם לובלין ע''ש:	ג	הלכות קריאת ספר תורה
2,194	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלז	ה	ולקרות: ט''ז העלה דאם נזכר אחר ברכה אחרונה ועדיין לא קרא הש''ץ לאחר אזי אותו שחיסר פסוק א' יקרא עוד פסוק א' ולא יברך ברכה ראשונה אלא יגמור אותו הפסוק ויברך ברכה אחרונה שנית ואם לא נזכרו עד אחר שקרא לאיש אחר יסתלק הראשון ויקרא הב' בברכה ראשונה תחלה ויתחיל למפרע ממקום שהתחיל אותו שלפניו ויוסיף עליהם כפי מה שירצה נמצא כל הפסוקים נתברכו לפניהם ולאחריהם רק שאותו שקרא ב' פסוקים לא נחשב לכלום ע''כ (ובס' אליהו רבה חולק על ט''ז ע''ש) והמ''א כתב דבחול יקרא זה שנית ג' פסוקים דאסור להוסיף על מנין הקרואים אבל בשבת יקרא אחר מכאן ולהלן ג' פסוקים וה''ה ביו''ט דהא י''א דמותר להוסיף לכן לא יקרא הוא שנית וכן הסכים בתשובת פנים מאירות סי' צ''ד:	ד	הלכות קריאת ספר תורה
2,195	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלז	ו	ולקרות: ואם קרא הב' פסוק א' למפרע יצא מ''א וע''ת לא כ''כ ע''ש:	ד	הלכות קריאת ספר תורה
2,196	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלז	ז	ס''ת: אבל אם לא גלל עדיין חוזר וקורא המותר ומברך לאחריה ולא לפניה כמ''ש בס''ק ה' בשם ט''ז:	ה	הלכות קריאת ספר תורה
2,197	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלז	ח	הפרשה: הפר''ח חולק ופסק דיתחילו ממקום שפסקו:	ה	הלכות קריאת ספר תורה
2,198	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלז	ט	ולאחריה: ואם דילג פסוק אחד מפרשת פרה אינו צריך לחזור ולקרות כיון שכבר קראו אותו פרשה ע''ת מ''א. כ' מהר''ם מלובלין סי' פ''ה ש''ץ שקרא בשבת ביום אחד דחו''ה דסוכות למפטיר וביום השני וגלל הספר תורה ולא קרא ביום השלישי והורה לחזור ולפתוח הס''ת ולקרות בקול רם וביום השלישי עד גמירא בלא ברכה לפניה ולאחריה ומסיים המורה לברך לא הפסיד ע''ש ומ''א ופר''ח ויד אהרן חלקו עליו ופסקו בפשיטות דיברך תחלה וסוף ע''ל ס''ק ד':	ה	הלכות קריאת ספר תורה
2,199	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קלז	י	הראשון: דוקא דיעבד אבל לכתחילה לא יקרא למפרע. מ''א:	ו	הלכות קריאת ספר תורה

2,100

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

סו

נ''כ: אפילו לא עשה תשובה כן משמע מלשון הרמב''ם דכתב שאין אומרים לרשע הוסף רשע והמנע מן המצות. וכ''כ פר''ח וע''ת. וראב''ח ח''ב סמ''א כתב דוקא כשעשה תשובה ומ''מ משום רינון לא פסל. כנה''ג:

לט

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,101

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

סז

גרושה: וה''ה חלוצה ואפילו אינו יכול להוציאה מחמת אונס נפשות ונדר הנאה ממנה מעכשיו אינו נושא את כפיו. והא דאמרינן נודר ועובד יורד ומגרש היינו כשיורד מן העבודה מיד מגרש אבל זה שאינו יכול להוציאה אפילו אם נדר הנאה ממנה אסור לישא את כפיו הרא''ם ח''א סי' נ''ט. והמ''א לא ראה דברי הרא''ם אלו במקומם כי אם ממה שהעתיק הכנה''ג ע''ש. דאלמלי ראה הרא''ם במקומו לא היה מקשה מדנפשיה בס''ק נ''ט מה שהרא''ם עצמו הרגיש בזה ומיישבו כמ''ש ע''ש. (גם נפל טעות בדברי מ''א במה שמתרץ על קושית בה''ז ע''ש ובספרי מ''א דפוס פרופס המחודשים נתקן הטעות ע''פ המגיה אותו ע''ש) כהן רע מעללים ובליעל ועז פנים לכ''ע אין מונעין. מהריב''ל ח''א וכנה''ג:

מ

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,102

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

סח

רבים: עיין מ''א. ועיין מ''ש בש''ע א''ע סי' צ''ו ס''ק כ''ו ודוק ועיין בפר''ח בספרו מים חיים דף ו' ע''א. אם אמר שאינו כהן ונשא אשה פסולה אפילו גירשה והדיר הנאה מכל נשים הפסולות אין לו דין כהן לישא את כפיו ולקרות בתורה ראשון מהר''י הלוי סי' נ''ג ועיין בלבוש א''ע בסוף הספר. ועיין בש''ע סי' ו' ובסי' ג' ס''ק ו' מש''ש:

מ

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,103

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

סט

יטמא: וא''צ לידור דשאני עריות דיצרו תקפו:

מא

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,104

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

ע

לקדשו: היינו לפתוח ראשון ולברך ראשון אבל פשיטא דנ''כ:

מא

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,105

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

עא

מחללת: עיין מ''א שהקשה מסוגיא דסנהדרין ומתוך תירוצו העלה דכוונת המרדכי הוא דאם המירה ודאי שמזנה אבל בהמירה לחוד אינה מחללת לאביה ומש''ה לא נקט המרדכי בן שהמיר ע''ש. ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ב' חולק עליו וכ' דל''ש בן ל''ש בת ל''ש זנות ל''ש המיר דת בכולם את אביה היא מחללת ואין מחייבין לקדשו ע''ש. ובשכנה''ג כתב דאין מנהג בזמן הזה לפסול הכהן משום זנות בתו או בממיר דת בין בתו או בנו ע''ש וכ''כ בתשובת שבות יעקב שם:

מא

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,106

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

עב

החלל: אפילו חלל מדרבנן מ''א. ואם עלה ירד. פר''ח:

מב

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,107

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

עג

אבילות: וכ''ש אונן. ואם עלה לא ירד בין אבל בין אונן. פר''ח:

מג

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,108

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

עד

מבה''כ: אפילו בשבת מהשבעה כנה''ג. ופר''ח חולק עליו וכתב דיקיים ג' עשה וישא את כפיו ותבא עליו ברכת טוב ע''ש. ואם קראוהו לכ''ע צריך לעלות אפילו בחול דאל''כ עובר בעשה. ופר''ח כתב דאונן אפילו אם קראוהו לו לעלות לא יעלה ע''ש:

מג

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,109

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

עה

אמו: וה''ה כל למ''ד על קרובים ואם א''ל עלה צריך לעלות כמ''ש. וה''ה הקובר מתו ברגל אסור בנ''כ דהא אסור בשמחה כמ''ש בי''ד סי' שמ''א ואם אין שם כהנים בבה''כ רק אבלים תוך שלשים או תוך י''ב חודש יעלה לדוכן תשו' כנסת יחזקאל סי' י''ב עיין שם דלא כמג''א ס''ק ס''ו:

מג

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,110

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

עו

כפיו: ועם כהנים אחרים לכ''ע נ''כ דלא גרע מקטן מ''א ע''ת פר''ח ורוב פוסקים וכ''ז בפנוי שלא נשא אשה אבל אם אין אשתו עמו נושא את כפיו לבדו. כנה''ג ע''ת מ''א:

מד

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,111

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

עז

כהנים: ע''ל ס''ק י''א מש''ש:

מד

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,112

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

עח

בשמחת י''ט: וב''י בשם האגור והג''מ כ' הטעם שמנהג הכהנים לטבול לנ''כ וקשה עליהם לטבול בכל יום לכן אין נ''כ אלא ביום טוב עכ''ל. וכתב המגן אברהם ומהאי טעמא נראה לי כשחל יום טוב בשבת אין נושאין כפיהם דלא רצו לבטל עונה האמורה בתורה ומט''ז נהגו הכהנים שלא לזקוק לנשותיהם בליל י''ט כדי שלא יחזרו ויטמאו בלילה בקרי אע''פ שאפשר לטבול שחרית מ''מ יהיו טבולי יום. אבל קצת נוהגים שאין נזקקין לנשותיהן בי''ט ואין טובלין מבעיו''ט ושיבוש הוא דאם חוששין לקרי היה להם לטבול קודם דהרי כבר יש עליו טומאת קרי ואם הוא ליל טבילה ישמש ויטבול שחרית מ''א וט''ז ע''ש וב''י כ' וישר כוחם של בני א''י וכל מלכות מצרים שנושאין כפיהם בכל יום ואינם טובלין וכן ראוי ונכון לנהוג בכל מקום:

מד

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,113

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

עט

ברכה: וקשה דהא לך אינה סוף ברכה ואפ''ה הופכין פניהם. ונ''ל לישב דבעינן סוף ברכה וגם שיברך בכינוי לקהל והרי במלת יברכך וישמרך וכן אליך ויחונך ואליך תניין מברך לקהל בנוכח ולפיכך מהפך פניו לדרום ולצפון כדי לברכם אבל במלת שלום שאינו אלא שם דבר ואין כאן מדבר לנוכח לפיכך הוסיף מלת לך עם שלום דהשתא הוי מדבר לנוכח דסוף ברכה דומיא דאינך. פר''ח עיין מ''א:

מה

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,114

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

פ

התיבות: בסוף התיבה אבל לא בעוד שאומרים התיבה דאז צריך לשתוק עיין מ''א. ובבאר היטב אשר לפני יש שם ערבובי דברים ע''ש סעיף קטן נו''ן:

מה

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,115

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

פא

והמקרא: פי' החזן המתפלל פשיטא דלא יאמר רבון דהוי הפסק בתפלה אלא אפילו מקרא אחר לא יאמר הרבון מפני הטירוף. בזמן שאין שם כהן אין אומרים ותערב מהר''ם לובלין סי' ל':

מה

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,116

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

פב

בכהן: ורבים נמנעים שלא לקחת משרת כהן מטעם זה שכנה''ג. ויזהר ע''ה שלא ישא כהנת ש''ס פסחים:

מה

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,117

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכח

פג

מחל על כך: הקשה הט''ז הא קי''ל וקדשתו בע''כ דאם נשא גרושה כופין אותו שיגרשנה ואמאי לא נימא שהוא מוחל על קדושתו. ע''כ העלה דהטעם הוא דיכול למחול משום דיש לכהן הנאה מזה ולפי זה העלה כל זמן שאין לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לאחרים אסור להשתמש בו אע''ג דמחל ע''ש ואישתמיט להרב ט''ז מ''ש המרדכי בפ' הנזקין על שם מהר''ם. וז''ל ולא כמ''ש כיון דמוקדשתו יליף אמאי לא יכפו אותו. דה''מ גבי נושא נשים בעבירה אבל לפתוח ראשון ולברך ראשון דלא הוי אלא כבודו יכול למחול ע''ש הרי שכתב דשאני נושא נשים בעבירה ובזה נסתלק ג''כ מה שהקשה על הלבוש ע''ש. א''כ לדברי המרדכי שם משמע דלעולם יכול למחול על כבודו אפילו אי לא מטי הנאה לכהן מזה עיין שם ודלא כט''ז. גם את זה ראיתי שהרב מ''א הביא ראיה דיכול למחול מההוא דפרק הזרוע שרבא היה לו עבד כהן ע''ש ונראה דלפי דעתו שהבין מה שאמר הש''ס שם דא''ל לשמעיה וכו' והיינו לשמעיה דרבא א''כ אינה ראיה דרבא נמי כהן היה ע''ש ברש''י ובתוספות דיש לומר דכהן רשאי להשתמש בכהן אחר ע''ל ס''ק ח' מש''ש ורש''י שם כתב לשמעיה דבע''ה והיו נותנין מתנות לשמעיה ע''ש ומכאן יש ראיה שהרי הבע''ה היה ישראל ואפשר שלזה נתכוין גם כן המ''א אלא שקיצר בלשונו. ועיין במ''א סי' ר''א ס''ק ד' שכתב שם דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה מש''ה אין אנו נזהרין עכשיו בקדושת כהן ע''ש. ובכנסת יחזקאל ס''ס נ''ו כתב חלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזמן הזה ע''ש. ועיין מהרשד''ם חא''ע סי' רל''ה ומהרי''ט סי' קמ''ט ובתשובת חוט השני סי' י''ז. ובתשובת שבות יעקב ח''א סי' צ''ג ועיין בש''ע א''ע סי' ו' ס''ק ב' מש''ש:

מה

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,118

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכט

א

ביוה''כ: ואם נמשכת הנעילה עד צאת הכוכבים אינם יכולים לישא את כפיהם דאין נשיאת כפים בלילה ואפי' אם עלה ירד. באר שבע פר''ח ושכנה''ג:

א

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,119

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכט

ב

במנחה: אפי' אם עלה ירד כדמוכח בסעיף ב'. פרי חדש:

א

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,120

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קכט

ג

החמה: המ''א כתב דאפילו אם מתענין עד חצות ומתפללין מנחה יאמרו אלקינו לפי מנהג שלנו ע''ש ועי' סי' קכ''א ס''ק ג'. כתב המ''א בשם הד''מ דהש''ץ אינו או' או''א אפי' בער''ה דלא מקרי ת''צ וצ''ע. ובתענית אסתר אומר הש''ץ או''א הר''ש הלוי סי' י''א בשבעה באדר שמתענין ומתקבצין יחד ומרבים בסליחות ובתחנונים אין אומר הש''ץ או''א דלא הוי ת''צ. גינת ורדים כלל א' סי' ל''ג והיד אהרן. ויחיד כשהוא בתענית יחיד אין למחות כשאומר אותו ע''ל סי' קכ''א:

א

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,121

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קל

א

חלמא: לאפוקי מאותן שאומרים אותו בכל יום. וגם אינו מועיל אא''כ אומרו בו ביום שראה החלום ת''ח (ספ''ק) [ספ''ה] דב''ק. ואינו נ''ל דא''כ למה אומרים אותו כל ישראל ברגל דאטו כולם ראו חלום רע בו ביום אלא ע''כ אומרים אותו על חלומות שראו בימים אחרים ומ''מ לא ישר לאומרו בכל יום מ''א וכן כתב ט''ז דראוי לנהוג שלא יאמר בכל יום רבש''ע וכו' אלא אם בא לו חלום בלילה שלפניו מה שא''כ בשעת הרגל שעולין לדוכן יכול לומר אותו אפילו מן הסתם כי קאי על החלומות שחלם בנתיים עכ''ל וכ''כ הפר''ח:

א

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,122

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קל

ב

שלך: צ''ל בין חלומות שחלמתי על אחרים בין שחלמתי על עצמי וכו' דצריך לבקש על חבירו תחלה מ''א בשם מהר''ם ויסיים בפעם א' ותשמרני כנגד וישמרך ובפעם ב' ותחנני כנגד ויחונך ובפעם הג' ותרצני כנגד שלום. מג''א ט''ז:

א

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,123

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קל

ג

ואי לא: פירוש אם גמר אמירת רבש''ע קודם סיום הכהנים לימא אדיר במרום וכו' דבזה יסיים עם הכהנים ולפ''ז אין מקום לומר אדיר במרום וכו' אם סיים עם הכהנים ולא נהגו עכשיו כן אלא אפי' אם סיים עם הכהנים אפי' הכי אומרים אדיר במרום וכו'. ט''ז:

א

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,124

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קל

ד

ש''ש: ואם יראה שלא יכול לסיים עם הש''ץ יתחיל בשעה שהש''ץ אומר יברכך ל''ח מ''א ועיין ס''ק א' מש''ש:

א

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

2,125

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

א

אפים: מותר להתפלל במקום אחד וליפול במקום אחר הרמב''ם פ''ה מה''ת פר''ח מ''א ע''ש:

א

הלכות נפילת אפים

2,126

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

ב

תפילין: וש''ץ יהא אחוריו לצד דרום ופניו לצפון ויהא סומך ונופל על צד הימין דאז נמצא כפיפת ראשו לצד התיבה עיין שכנה''ג ומ''א. וי''ל אחר רחום וחנון וכו' המזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא זוהר והאר''י ז''ל ומסיים אם אמר אליך נפשי אשא בלבא רחיקא גרם להסתלק עד לא מטי יומוי ע''ש ונ''ל דמהאי טעמא אין אומרים אותו במדינות אלו מ''א ויזהר שלא יפול כ''א על הזרוע. האר''י ז''ל:

א

הלכות נפילת אפים

2,127

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

ג

נדע: כתב בשל''ה ראוי לומר ואנחנו לא נדע בישיבה מה נעשה בעמידה. ושניהם בקול רם:

א

הלכות נפילת אפים

2,128

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

ד

ופורים: אפי' פורים קטן כמ''ש סי' תרצ''ז:

א

הלכות נפילת אפים

2,129

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

ה

ולא מעומד: ובריב''ש כתב שאם רצה לעשות מעומד רשאי וכ''ה במהרי''ל ע''ל סי' קכ''ג ס''ק ה' מש''ש בשם מהרי''ל. וב''י כתב דע''פ הקבלה תהיה מיושב דוקא. ומשמע דאפי' סיים עתה תפלתו לא יפול מעומד. ואם א''א לישב שם ימתין כדי הילוך ד''א ויחזור למקומו ליפול מיושב:

ב

הלכות נפילת אפים

2,130

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

ו

בתוכו: ארון ל''ד אלא ס''ת לחוד כ''ה ברוקח ט''ז. ואפי' יחיד בביתו נופל אם יש לו ס''ת מ''א וכתב בשכנה''ג דהרוקח מודה דשאר ספרים ה''ה כס''ת ועל דא אנא סמיכנא ליפול על אפי היכא דגריסנא ע''ש:

ב

הלכות נפילת אפים

2,131

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

ז

לבה''כ: אבל אם בה''כ נעול לא אלא יאמר תחנה בלא כיסוי עינים. ובבה''כ של נשים נופלין. מהרי''ל:

ב

הלכות נפילת אפים

2,132

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

ח

בביתו: דווקא בשעה שהציבור אומרים תחנון אומר עמהם ועיין סי' נ''ה סעיף כ' דה''ה כאן מ''א וכ''ש כשמתפללין במנין בבית בשעה זו ואין להם ס''ת דיש שם נ''א ט''ז ועיין בשכנה''ג:

ב

הלכות נפילת אפים

2,133

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

ט

בלילה: ובין השמשות מותר. ט''ז:

ג

הלכות נפילת אפים

2,134

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

י

האבל: ר''ל דאין אומרים שם תחנה כלל. גם א''א למנצח שיר מזמור. אבל זאת בריתי אותם אומר וא''א שם הלל אפי' בחנוכה מהרי''ל אבל התניא כתב דדוקא בר''ח א''א הלל שאינו אלא מנהג אבל בחנוכה אומרים וכתב המ''א דבחנוכה טוב שיקרא כל אחד הלל בביתו וכ''כ הר''ן. ועיין בט''ז דבס''ק ט' כתב דוהוא רחום שאומרים בב' וה' צריכין האחרים המתפללים שם שיאמרוהו בביתם אחר שיצאו משם. אבל רחום וחנון לא יאמרוהו כלל אפי' בביתם ע''ש הטעם. ובס''ק שאח''ז כתב דאפילו והוא רחום לא יאמרוהו אח''כ בביתם כיון דל''ש לאומרו במקומו ע''ש. ובי''ד סי' שע''ו כתב סתם בשם הרוקח שאחר גמר תפלה אומרים תחנון ע''ש. ולא קא מפליג בין רחום וחנון לבין והוא רחום וצ''ע. ובבאר היטב אשר לפני כתב בזה''ל ונראה מדבריו דגם בבית האבל א''צ לומר אח''כ כיון שלא אמרו במקומו עכ''ל. ולא ידעתי מה נראה מדבריו שייך הכא. גם נראה דאשתמיטתיה מ''ש הט''ז בי''ד בשם הרוקח כמ''ש. ועי' שם ס''ק א' מש''ש כתב בשכנה''ג דאף ביתום שמת אביו קודם שנולד אין אומרים תחנון ונ''א ע''ש. וט''ז בי''ד שם כתב דאם אין אבל במקום שמת המת ומתפללין שם אומרים תחנון:

ד

הלכות נפילת אפים

2,135

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

יא

חתן: כתב ט''ז ובזה נראה דאפי' יוצא אח''כ לביתו אצ''ל תחנונים כגון והוא רחום כיון שהיה בבהכ''נ בשעת התפלה וכן במילה ע''ש ולענין אבל עי' ס''ק שלפני זה מש''ש. נשאלתי כיון דחתן ואבל מחד טעמא אין נופלין על פניהם בבתיהם למה בבא החתן לבה''כ אין נופלין על פניהם ובבא האבל לבה''כ נופלין. והשבתי דיש שינוי ביניהם בטעם הדבר. כי טעם החתן מפני שהוא שרוי בשמחה וכיון שהוא מלך אזלינן בתריה כל הקהל אבל טעם האבל שלא להגביר מדת הדין לכן כשהאבל בבה''כ עבדינן עיקר משאר הקהל דאינם אבלים. שכנה''ג:

ד

הלכות נפילת אפים

2,136

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

יב

המילה בבה''כ: ומשמע דבזמן הקרירות שמלין בבית אומרים תחנון בבה''כ וצ''ע. והכנה''ג כתב שמנהג כל המקומות שאפי' המילה בבית אין נופלין בבה''כ שמתפלל שם בעל הברית. אם נולד מהול ומטיף ממנו דם ברית אין נופלין על פניהם. הלק''ט ח''ב סי' קס''ח:

ד

הלכות נפילת אפים

2,137

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

יג

תחנון: אבל ב''ח בשם רש''ל כתב שא''א תחנון במנחה כשמתפללין אצל התינוק וכן נוהגין בבריסק דליטא וכן נוהגין בקראקא וכן נראה להקל כיון דנ''א רשות ט''ז שכנה''ג עיין מ''א. (וכתב בספר אליהו רבה מיהו אם מתפללין מנחה אצל התינוק לאחר שבירכו ב''ה על הסעודה אפשר שאומרים אותו דיש לסמוך בזה על רמ''א):

ד

הלכות נפילת אפים

2,138

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

יד

לחופה: כתב שכנה''ג הא דכתב ולא מיקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה כוונתו למעט קודם כניסה לחופה אבל כל שנכנס לחופה כל שבעה אין נופלין על פניהם אם בא לבה''כ וכ''ש אם מתפלל בביתו ל''ש בחור שנשא בתולה ל''ש בחור שנשא אלמנה ל''ש אלמן שנשא בתולה אין נופלין על פניהם תוך שבעה מיום חופתן במקום שהם מתפללין אבל אלמן שנשא אלמנה דוקא תוך ג' לנשואין אבל לאחר ג' נופלין. ע''ש וכ''כ הפר''ח וכ''כ הט''ז והעלה דכל ז' ימי משתה לא יבא החתן לבה''כ מטעם זה שלא ימנעו לומר תחנון ע''ש. וביום החופה אע''פ שאינו נכנס לחופה עד הערב אין נופלין על פניהם בשחר מהרא''י סי' פ' ופר''ח חולק עליו וכתב מסתברא לי כל שלא נכנס לחופה נופלין על פניהם ע''ש ועיין כנה''ג ובמ''א ובהלק''ט ח''א סי' כ''א:

ד

הלכות נפילת אפים

2,139

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

טו

בת''צ: וה''ה חתן בתוך ז' ימי משתה אם בא לבה''כ עיין שכנה''ג בהגהת ב''י:

ה

הלכות נפילת אפים

2,140

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

טז

בלא זה: ר''ל דנהגו לומר והוא רחום בכל ת''צ אף שאינו ב' וה'. אפ''ה אם חל מילה בו אין אומרים והוא רחום:

ה

הלכות נפילת אפים

2,141

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

יז

באב: בני אוסטרייך נוהגין שאין אוכלין קטניות בימים שאין נופלין משום דדמי לאבילות המתגלגל. מהרי''ל:

ו

הלכות נפילת אפים

2,142

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

יח

בשבט: דר''ה לאילנות ונוהגים האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות. תיקון יששכר מ''א:

ו

הלכות נפילת אפים

2,143

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

יט

שבועות: ויש מקומות נוהגים שלא ליפול ז' ימים אחר שבועות מפני שהקרבנות יש להם תשלומין כל ז'. כנה''ג עיין בשכנה''ג:

ז

הלכות נפילת אפים

2,144

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

כ

פניו: וכשמוטה קצת שרי. מ''א:

ח

הלכות נפילת אפים

2,145

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

כא

הציבור: פי' ובפני ציבור. הרא''ש. וכגון שאין הקהל נופלין בתחנון אבל אם הקהל נופלין בתחנון מותר ב''ח ועיין ב''י. נמצא למידין דדוקא כשמתפלל על הציבור בפני הצבור ואין הציבור נופלין בתחנון הוא דאסור ולפ''ז בביתו מותר אפילו כשמתפלל על הציבור. וה''ה בציבור כשמתפלל על עצמו. וכן כתב הע''ת. ופר''ח חולק וס''ל דלפני ציבור אפי' כשמתפלל על עצמו עיין שם:

ח

הלכות נפילת אפים

2,146

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

כב

משכית: אע''ג דאין אסור מן התורה אלא בפישוט ידים ורגלים על אבן משכית מ''מ גזרו חכמים אטו אבן משכית וריב''ש כתב דחיישינן לאבן משכית אפילו לא היתה שם רצפת אבנים דשמא היה שם ונבנה עליה עיין ב''י ודוקא כשפניו דבוקות בקרקע. אבל אם שוחה בתפילה אפי' יש שם רצפה שרי. ומיהו נפילת אפים אסור אפי' אין פניו דבוקות בקרקע כיון דאין כוונתו להשתחות רק ליפול על אפיו. ורצפת לבנים אין אסורה דאבן כתיב ולבנה לאו אבן היא עיין מ''א:

ח

הלכות נפילת אפים

2,147

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

כג

משכית: רצה לומר אפי' בפישוט ידים ורגלים עיין ב''י:

ח

הלכות נפילת אפים

2,148

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

כד

בי''כ: פי' שיטו על צדיהם:

ח

הלכות נפילת אפים

2,149

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלא

כה

או יציעו: כצ''ל פי' ואז אפילו בלא הטיה שרי דדוקא על הקרקע אסור בלא הטיה שמא יש תחתיו רצפת אבנים ונבנה עליה דקרקע לא חשיב הפסק שארצו של בית כמוה עד התהום אבל עשבים חשיבי הפסק מ''א ע''ש ופר''ח לא כתב כן ע''ש. בר''ה א''צ עשבים דאין נופלים על פניהם רק כורעים ומשתחוים בעלינו אבל בי''כ נופלים על פניהם בסדר העבודה. יש למחות ביד האומרים תחינות שבמעמדות שמסיימין בא''י ש''ת אלא י''ל ברוך ש''ת בלא שם. ט''ז:

ח

הלכות נפילת אפים

2,150

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלב

א

ובא לציון: כשמכריזין דבר יש להכריז קודם שמתחיל החזן אשרי ולא בין אשרי ללמנצח וכ''ש בשעה שאומרים אשרי שתתבטל כוונתם סמ''ע בח''מ סי' (רס''ב) [רס''ז]. אם בא יחיד לבה''כ בשעה שאומרים סדר הקדושה יאמרה עמהם אף קודם תפלתו דהא י''א דאין היחיד אומרה וה''ה דיכול לאומרה קודם שיאמר השני פסוקים דהיינו ובא לציון וגו' ואני זאת וגו' ואח''כ יאמר השני פסוקים. ומכ''ש שיכול לומר אשרי ולמנצח אח''כ כדי לאומרה עם הציבור. מ''א:

א

הלכות נפילת אפים

2,151

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלב

ב

שנים: לפי שכל שהוא בלשון תרגום אין לאומרה ברבים וסי' הוא שנים מקרא ואחד תרגום. זוהר:

א

הלכות נפילת אפים

2,152

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלב

ג

עלינו לשבח: בכתבים כתב שיאמרוהו אחר כל תפלה מג' תפלות וכ''כ בכנה''ג סי' רל''ד אבל בספר שתי ידות בשם תולעת יעקב כתב שא''ל במנחה ובסוף עלינו יאמר פסוק והיה ה' למלך וגו'. יאמר ומושב יקרו. י''ל הוא אלהינו אין עוד תשב''ץ. וי''ל עלינו באימה וביראה כי כל צבא השמים שומעים והקב''ה עומד עם פמליא של מעלה וכולם עונים ואומרים אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו מט''מ. האר''י ז''ל היה אומר ועל כן נקוה לך בוא''ו וכן כתב בספר כנף רננים למהר''א אזולאי יד אהרן:

ב

הלכות נפילת אפים

2,153

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלב

ד

ואנחנו כורעים: ויכרע וישתחוה השתחויה גדולה. האר''י ז''ל מגן אברהם:

ב

הלכות נפילת אפים

2,154

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלב

ה

קדיש יתום: ספק שמת אביו או אמו יאמר קדיש כשאין אבל אחר שם מהרי''ל. בני בנים יכולים לומר קדיש אך שאר אבלים יאמרו ב' קדישים והם קדיש א' ואין חילוק אם הם מן האב או מן האם ובתשוב' כנסת יחזקאל כתב דדוקא בן הבן אבל בן הבת לא יאמר קדיש וכ''ש לבת אין לה קדיש כלל בבה''כ ואם רוצים לעשות לה מנין רשות בידם. ע''ש סוף חלק י''ד. היא''צ יש לו כל הקדישים של אותו יום אפי' קדיש של פרקים ושל רות ושל שיר השירים רמ''מ סי' פ' וכ''פ מ''א. ובכנסת יחזקאל שם כתב כל מה דחיוב כגון תפלה קדיש וקדיש של שיר היחוד וכן ברכי נפשי ופרקים מגיע לי''צ. אבל מגילת קהלת רות ושיר השירים יטילו גורל הואיל ואינם רק מנהג בעלמא המה דומיא לקדיש תהלים ושיר של יום ויטילו גורל. וקדיש שאומרים בע''ש אחר מזמור שיר ליום השבת הוא לאבלים אם לא שהיא''צ הוא בחברה של קבלת שבת והכל לפי מנהג. ובכנסת יחזקאל שם כתב דהיא''צ שהיה לו ביום ו' אין לו שום שייכות רק האבלים עם היא''צ שהוא בשבת יטילו גורל ע''ש. כשמטילין גורל ד' או ה' ויש בהן ב' שיש להן אותיות שוות כגון ת' והאחרים יש להם מנין הפחות מזה אז בטל הגורל וצריכים כולם להטיל גורל מחדש ואין יכולים השנים לומר האחרים כבר הפסידו חלקם שנינו נטילו גורל. אבל אם אחד יש לו ת' והאחרים שוין ויש להם פחות אזי ודאי זכה הראשון. ב' או ג' שהטילו גורל ולמחרת בא עוד א' בטלה החלוקה וצריכים להטיל גורל מחדש ואותו שאמר קדיש ערבית אין בגורל ואם היה בעיר ולא בא איבד זכותו דמדלא בא ודאי מחל להן שיהיה אחרון. אחד אמר קדיש ולמחרת בא עוד א' ואמר אני אומר היום כנגד קדיש שאמרת אתמול ועל הקדיש הג' נפיל גורל והלה אומר כיון שלא באת אתמול זכיתי בהקדיש והשנים של היום נחלוק בינינו הדין עם הב' והוא אומר קדיש ראשון ועל השני יפילו גורל. אמנם אם יש ד' יא''צ וג' באו אתמול. הג' אומרים כל התפלה קדישים והרביעי יאמר קדיש שיר של יום. ואם הרבה יא''צ שאף שיגידו כל הקדישים אין כדי לחלוק לכולם. זה שלא בא ערבית אבד זכותו. כל הפוסקים מסכימים אף דאחד יכול להתפלל והשני אין יכול. לענין קדיש לא הפסיד זה שהתפלל ואם שניהם יכולין להתפלל יטילו גורל מי ראשון ומי שני. ב' שיש להם יא''צ וא' רוצה להשכים לדרך למחר ואמר תן לי עתה הקדיש וטול אתה למחר והב' אומר לא כי אלא נפיל הגורל הדין עם הב' דיכול לומר אני רוצה להקדים עצמי למצוה. שני אנוסים אחד נהרג ואחד מת בן הנהרג דוחה לבן המת. דכיון דנהרג ה''ל כפרה ובודאי שב בתשובה קודם מותו משא''כ במת מעצמו. כשיש בן ל' נותנים לו כל הקדישים. והקדיש של מזמור לאבלים. במקומות דנוהגים דתושב דוחה את האורח מ''מ פעם אחת יש רשות לאורח להתפלל ולומר קדיש וכתב הש''ך דאם יש בן למ''ד אין לאורח קדיש כלל. הלומד בישיבה דין תושב יש לו. ומלמד אם אין לו אשה במקום אחר נקרא תושב. ועיין בכנסת יחזקאל מ''ש ע''ז. ולענין קדיש לא אמרינן מקצת יום ככולו. ואע''פ שיש אחד שמת לו מת באמצע השבוע ואחד מת לו ביום א' שניהם שווים ביום השבת מי שאבל על אביו ואח''כ מתה אמו יש לו כל הקדישים מדין למ''ד ואפ''ה חולק בשאר קדישים בגין אביו עם שאר אבלים מ''א בשם מהר''ן ובכנסת יחזקאל הקשה עליו דא''כ מי שאבל על אביו ואמו יאמר קדיש כפל משאר אבל וזה ליתא דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן ומיישב כגון דאם הוא בן למ''ד שאז הקדישים של התפלה שלו ובני יב''ח אומרים תהלים קדיש וכדומה לו ואם אירע באיזה יום כמה יאר צייט שאז נדחה בן שלשים לגמרי מתפלה קדישים בזה י''ל דחולק עם האבלים בשאר הקדישים מצד אביו אבל בלא''ה לא יאמר קדיש כפל משאר אבל דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. בן ז' גדול שהולך בשבת לבה''כ דוחה יא''צ וכ''ש בן ל'. אך בן ז' קטן דין ל' יש לו ויש ליא''צ קדיש א' מ''ב סי' (ע''ב) [ע''ג] והש''ך סי' שע''ו כתב דאף לבן למ''ד יש קדיש אחד נגד בן ז' קטן והמ''א פסק דהקטן דוחה לבן למ''ד לגמרי רק ליא''צ יש קדיש א'. מי שבטלה אבילתו ברגל או קובר מתו ברגל יש לו דין ז' ודין קטן ז' יש לו מאחר שהולך כל ז' לבה''כ ויש ליא''צ קדיש א'. ואם יש בשבת קטן ז' וגדול ז' ויאר צייט אומר הגדול ב' קדישים והקטן קדיש א' שיאמר הגדול להקטן הקדיש הג' לא ממך קא שקלינא כ''א מן היאר צייט. בא''ז נסתפק אם הבן שבעה גדול עושה מנין בביתו אולי ישוה בשבת לבן ז' קטן ויש ליא''צ קדיש א' ואנן לא מחלקינן בזה ונוהגין כמ''ש. בן למ''ד יש לו כל התפלה קדישים ושאר האבלים בני י''ב חודש אומרים תהלים קדישים וכדומה לו. יאר צייט תושב ובן ל' תושב ליא''צ קדיש א' ערבית לבן למ''ד ב' קדישים שחרית. יא''צ אורח ובן למ''ד או בן י''ב חודש תושב ליא''צ קדיש א'. אורח בן למ''ד ויב''ח תושב יחלקו כל התפלה קדישים. יאר צייט תושב ויא''צ אורח דוחה התושב לאורח. יאר צייט תושב ויא''צ אורח ובן למ''ד תושב אז האורח יאמר קדיש א' שחרית מב' קדישים המגיעים לבן ל' ואין התושב יאר צייט יכול לומר ליא''צ אורח נגדך אני קודם דיאמר האורח לא מדידך שקילנא כ''א מבן ל'. אם יאר צייט תושב ויאר צייט אורח בענין תהלים קדיש שמטילים גורל היא''צ עם האבלים אם היא''צ תושב מוחל הגורל שיאמר היאר צייט אורח קדיש א' אין לאבלים לדחות כי נגדם אורח יאר צייט קודם אמנם אם הטילו גורל וזכו האבלים יאמר לי''צ אורח מזלי דידי גרם אך היא''צ אורח עמהם בגורל כי נגדם הוא כאחד מהם ובפריסת שמע לפני הפתח דהיינו המנין שעושים בעזרה שלפני הפתח אורח ותושב שוין אמנם קדיש של תהלים ושיר של יום ושאר מזמורים וקדיש אחר שיר השירים ורות וקהלת אין חלק לאורח כ''א ביא''צ כמו שכתבתי. נהוג עלמא ביום שפוסקין לומר קדיש בכלות י''א חודש אומר כל הקדישים מיהו אין דוחה ליאר צייט ולבן ל' ויפסוק מלומר קדיש יום או קודם ולא באותו יום שיהיה היאר צייט. למשל דאם מת ג' לחודש שבט צריך שיפסיק בב' טבת דהא הטעם דפוסקים שלא יחשוב אביו לרשע ואם יאמר ג' טבת יהי' יום א' בחדש י''ב חשוב חודש וכאלו אמר י''ב חודש ע''כ יאמר ב' טבת ויפסיק בזה היום וג' שבט יאר צייט. היאר צייט הוא לעולם יום המיתה ולא יום הקבורה אף שנתעכב הקבורה ימים רבים ואפי' בשנה ראשונה. אם מתה אמו והאב מקפיד שלא יאמר קדיש אין בידו למחות. אורח אחד שאמר קדיש א' באיזה בית הכנסת אין לו עוד קדיש בכל בית הכנסת של קהלה זו עד למ''ד יום. כל זה העליתי מדברי פוסקים ראשונים ואחרונים ועיין בכנסת יחזקאל סוף חלק י''ד ועיין בספר אליהו רבה שהביא כמה דינים ושו''ת בענינים אלו:

ב

הלכות נפילת אפים

2,155

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלב

ו

ערב ובוקר אחר התפלה: הקשה הט''ז דאיתא בש''ס אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד והתפלה כנגד תמידין תקנום א''כ היה לנו להקדים פיטום הקטורת קודם תפלת י''ח עיין שם שהעלה ועפ''ז נהגתי בעצמי לומר פיטום הקטורת קודם ברוך שאמר עד כאן. והמ''א הקשה למה אנו אומרים אותה אחר מוסף והלא הקטורת קדמה למוספין לכ''ע ומיישב דאפשר דכוונתינו ליפטר מתוך ד''ת ע''ש. ובשל''ה כתב לאומרה בשחרית קודם התפלה ואחר התפלה. ובערב אומר קודם תפלת מנחה אבל לא לאחר תפלת מעריב דהא הקטרת קטורת פסול לאחר הדלקת נרות עיין כנה''ג ומ''א ובספר באר שבע:

ב

הלכות נפילת אפים

2,156

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלב

ז

השיר שהלוים: מצאתי כתוב דמ''ש משנת השיר שהיו הלוים וכו' טעות הוא. דכוונת הטור לומר מכל יום שיר השייך לאותו יום וכ''כ הרמב''ם בסדר התפלה וכ''כ הכנה''ג ומ''א כתב נ''ל שכוונת הטור לומר המשנה ג''כ כדי ליפטר מד''ת ע''ש ומסיק דבשבת נוהגין לומר המשנה כמו שנדפס בכל הסידורים. כתב השכנה''ג ראיתי מנהג בכל המקומות דבר''ח וחה''מ וחנוכה ופורים במקום השיר שהיו הלוים אומרים. אומרים שיר אחר מענינו של יום. בר''ח ברכי נפשי. בחה''מ דפסח הודו לה'. ובחה''מ דחג כאיל תערוג. ובחנוכה מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ובפורים על אילת השחר ותמה אני מי התיר להם לשנות השיר שהיו הלוים אומרים בכל יום ע''ש שהעלה שלא לדלג השיר שהלוים היו אומרים בכל יום אלא שיאמרו השיר שהיו הלוים אומרים בכל יום והשיר מענינו של יום וכ''כ הרמ''ע סי' כ''ה. אלא מיהו איזה מקדים העלה שם דשיר של כל יום קודם דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אבל בחנוכה אומר מזמור שיר חנוכת הבית קודם למזמור שהיו הלוים אומרים בכל יום משום פרסומי ניסא ע''ש ועיין מ''א:

ב

הלכות נפילת אפים

2,157

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלב

ח

שמא ידלג: עיין מה שהקשה הרב באר שבע במסכת כריתות דף מ''ו על הב''י סי' זה. וכ''ה בט''ז ובמ''א. ובתשו' שער אפרים סי' ט''ז רוצה ליישב הב''י ע''ש ואינו כן משמעות דברי הב''י דלהב''י משמע דאפי' לא נתן בתוכו עשב שמעלה עשן שאינו חייב מיתה ע''ש וזה הפך דברי הרב בעל שער אפרים וצ''ע ועיין בספר משנה למלך. ובספר מקראי קודש דף קכ''ה ע''ב. ובספר ברכת הזבח. ובפר''ח (ועי' בס' אליהו רבה שהאריך מאוד בזה). מי רגלים הנזכר בפיטום הקטורת כתב הכל בו יש מעין אחד ששמו מי רגלים. ומ''ש מפני הכבוד פירושו לפי שיש לאותו מעין שם של בזיון ובבאר שבע האריך להוכיח דמי רגלים ממש קאמר ע''ש. ועיין בבני יעקב:

ב

הלכות נפילת אפים

2,158

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלב

ט

ומשתחוה ויוצא: מהרי''ל עשה ג' השתחוואות כשהלך ממקומו למול ארון הקודש. ובצאתו מפתח בה''כ בכל פעם כתלמיד הנפטר מרבו כשיצא מבה''כ לא יצא ואחוריו להיכל אלא יצדד וכן בירידתו מהתיבה. ע''ש מ''א:

ב

הלכות נפילת אפים

2,159

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלד

א

מעומד: וכן אל ארך אפים מפני שיש בו חטאנו ווידוי ואם סיים והוא רחום קודם הש''ץ ימתין עם רחום וחנון על הש''ץ ונופל עמו. שכנה''ג:

א

הלכות נפילת אפים

2,160

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלד

ב

בלחש: מפני שנתקן כנגד תפלת י''ח:

א

הלכות נפילת אפים

2,161

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלד

ג

להתענות: נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ביום ב' וה' מפני שב''ד של מעלה יושבין ודנין וקי''ל אם התחילו ביום גומרין בלילה לכן אין אוכלין ליל ג' וליל ו' ויש שאין אוכלים ליל ב' וליל ה'. ואשרי למי שאפשר לו לפרוש מבשר ויין כל השבוע שכנה''ג והאר''י ז''ל. והבעל יכול למחות באשתו שלא תתענה ב' וה' מיהו אם בפעם ראשון ביום שמעו לא מיחה וקיים בפניה שוב א''א לו למחות וגם להפר א''א אע''פ שהוא מנדרי עינוי נפש אלא צריך מתחלה ג' הדיוטים להפר נדרה וכן להתיר גם ההקמה של בעל ואח''כ גם הבעל יפר. דמשק אליעזר ושכנה''ג:

א

הלכות נפילת אפים

2,162

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלד

ד

ס''ת: כשמוציאים ס''ת מההיכל להוליכו לתיבה וההיכל במזרח והתיבה למערב כשמחזיר פניו לתיבה להוליכו יוליכנו דרך צפון דהוי לצד ימינו כשאוחז אותו מהתיבה להוליכו להיכל נמצא יד ימינו לצד דרום ויוליכנו דרך שם וכשמראה הס''ת לעם והוא עומד במזרח התיבה יקיף ממזרח לדרום כמ''ש בסי' קכ''ח לענין כהנים ע''ש. אומרים קדיש עד לעילא קודם הוצאת הס''ת אבל ביום שיש בו מוסף אומרים תתקבל קודם הוצאת ס''ת:

ב

הלכות נפילת אפים

2,163

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלד

ה

לראות הכתב: האר''י ז''ל היה מסתכל היטב באותיות עד שהיה מכירן לקרות והיה אומר שיהיה נמשך אור גדול אל האדם על ידי הסתכלותו בס''ת מקרוב עד שיכול לקרות האותיות היטב עיין בנגיד ומצוה דף ל''ב חלק ב' ובהלק''ט ח''ב סי' רנ''ה. ויש לגלול הס''ת על ג' דפין ומגביה ומראה כתיבתה לעם. מסכת סופרים מ''א:

ב

הלכות נפילת אפים

2,164

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלד

ו

וזאת התורה: ואין לומר וזאת התורה רק נגד הכתב של הס''ת. הג''ה מהרי''ל ומהרש''ל שכנה''ג:

ב

הלכות נפילת אפים

2,165

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלד

ז

גדלו: צריך להגביה הס''ת בשעה שאומר שמע וגו' אחד וגו' גדלו וגו' ג''פ. מ''ס מ''א:

ב

הלכות נפילת אפים

2,166

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

א

ובחמישי: עיין מ''א שתמה על הרי''ף שכתב בשם הירושלמי שמשה תיקן לישראל שיהיו קורין בב' וה' וכו' ע''ש. וגירסא מוטעת נזדמנה לו להמ''א ועיין בהרי''ף שלפנינו ועיין מהר''י הלוי סי' כ''ט:

א

הלכות קריאת ספר תורה

2,167

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

ב

שלשה: ואם בטלו ביום ב' הקריאה ע''י אונס יכול לקרות ביום ג' שלא ילכו ג' ימים בלא תורה משא''כ ביום ה' עטרת זקנים ע''ש:

א

הלכות קריאת ספר תורה

2,168

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

ג

כי''ט: ואין נוהגין כן אחרונים:

א

הלכות קריאת ספר תורה

2,169

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

ד

אם בטלו: וה''ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט אבל אם היו ב' מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג'. וא''ל יקראו ב' לכל הפחות דאין תקנה לחצאין. ואם בטלו פרשת ויחי אין לקרותו עם פרשת שמות דצריך לקרות חד גברא מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים ר''מ מינץ סי' פ''ה. ועיין עטרת זקנים:

ב

הלכות קריאת ספר תורה

2,170

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

ה

במלה: ועכשיו לא נהגו לדקדק אחריו:

ד

הלכות קריאת ספר תורה

2,171

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

ו

להפסיק: ואפי' למ''ד בסי' ס''ו ס''ד שמפסיק היינו בשקראוהו אבל לכתחלה אין לקרותו. ל''ד שמע אלא ה''ה כשעוסק בכ''מ דאינו רשאי להפסיק כגון בברכות של ק''ש. ואפשר בפסוקי דזמרה שרי לקרותו. מ''א:

ה

הלכות קריאת ספר תורה

2,172

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

ז

במקומו: ואין ממתינין לו מפני כבוד הציבור מהרי''ק אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בהתחלת התורה בבראשית אם קונה ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מבה''כ (ופעם אחת לא רצה הכהן לצאת מבה''כ) ומותר לכפותו ע''י השלטון לצאת מבה''כ כדי שלא יתבטל מכבוד התורה מהרי''ק שם וכנה''ג ופר''ח פסקו דאפי' לא יצא הכהן יקרא הישראל ע''ש. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ז' שחוכך בזה:

ה

הלכות קריאת ספר תורה

2,173

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

ח

מבה''כ: עיין סי' תקס''ו ס''ו מש''ש:

ה

הלכות קריאת ספר תורה

2,174

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

ט

פוסק: מסתברא דעולה למנין שבעה אבל אם היה כהן בבה''כ ובטעות סבור שאין שם כהן וקרא ישראל אין עולה למנין שבעה ואחר ישראל יעלה הכהן. פר''ח ע''ש:

ו

הלכות קריאת ספר תורה

2,175

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

י

התחלה: משמע דאם התחיל לומר ברוך אתה ה' הוי התחלה אף דיכול לומר ברוך אתה ה' למדני חוקיך. מגן אברהם:

ו

הלכות קריאת ספר תורה

2,176

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

יא

בתיבה: כדי שלא יתבייש:

ו

הלכות קריאת ספר תורה

2,177

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

יב

לעלות: ט''ז העלה דמיירי בלוי גדול יותר ולכל הפחות בשוין אבל אם ישראל גדול הוא עולה ראשון ואז לא יעלה הלוי כלל ע''ש:

ו

הלכות קריאת ספר תורה

2,178

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

יג

שנית: גם כאן לא הוי ברכו התחלה:

ז

הלכות קריאת ספר תורה

2,179

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

יד

אותו: ועולה למנין ז'. ול''ד למ''ש בסק''ט שאם היה כהן בבה''כ ובטעות קראו ישראל דאין עולה למנין ז' דשאני הכא דעדיף כהן מלוי. פר''ח:

ז

הלכות קריאת ספר תורה

2,180

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

טו

פגום: אבל השני אינו בחשד זה דמוקמינן לה בגמ' דמוחזק לן באביו שהוא כהן ולגבי ראשון יש עדיין חשש שמא אביו נשא גרושה והוליד זה שהוא חלל ונודע הדבר ע''כ קראו לכהן אחר אבל השני א''א לומר כן עליו דאי חלל הוא א''כ אף במקום לוי לא היה לקרותו אבל בב' לוים זא''ז איכא חשד על שניהם שמא א' פסול מלויה ואינו אלא ישראל כי ממזר הוא מש''ה כתב אח''כ שאחד מהם פגום. וכתב ב''ח מכאן מוכח דממזר מותר לעלות לתורה:

ח

הלכות קריאת ספר תורה

2,181

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

טז

ביניהם: פי' שקורא כהן לוי ישראל אבל אחר הלוי אסור כנה''ג משפט צדק ר''י הלוי פר''ח ואם אין שם לוי קורא הכהן פעמים ואח''כ ישראל וחוזר וקורא כהן ע''ש (ועי' בס' אליהו רבה מה שמתרץ על תמיהת הב''י על הרשב''א):

י

הלכות קריאת ספר תורה

2,182

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

יז

כהן: ומ''מ בלי הפסק ישראל אסור דחיישינן דילמא לא שמעו כולהו. במקום שתקנו שחכם העיר יקרא הי''ג מדות אם הוא כהן יכול לקרות שלישי. משפט צדק ר''י הלוי כנה''ג ע''ת מ''א:

י

הלכות קריאת ספר תורה

2,183

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

יח

שבעה: וה''ה בתענית לא יעלה למפטיר שהוא מנין הקרואים ואם אין שם ישראל היודע למפטיר מקרין אותו. מ''א עי' סי' רפ''ד ס''ד. וכן אין לקרותו לשביעי. וכן בי''ט לחמישי ואם קרא הכהן לחמישי אם אפשר להחליף במפטיר יחליף ויעמוד שם ויקרא למפטיר החמישי והוא יקרא המפטיר ובאם א''א כיון שעלה שוב לא ירד א''ז. והא דקורא כהן אחר כהן אחד לאחרון ואחד למפטיר י''ל כיון דמפסיקין בקדיש שרי עיין מ''א. מעשה אירע בפראג בי''ט שטעו וקראו לכהן לחמישי. והורה הגאון ר' אליהו רבה ז''ל דאם אפשר להחליף במפטיר יעמוד שם ויפטיר ויקרא האחרון והוא מפטיר ובאם א''א כיון שעלה לא ירד ע''ש טעמו:

י

הלכות קריאת ספר תורה

2,184

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

יט

ואינו שם: ואם אותו כהן מתפלל מותר לקרות האחר בשם דהכל רואין שמשום תפלה אינו עולה. מ''א:

יא

הלכות קריאת ספר תורה

2,185

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

כ

ראשון: ומותר לקרות בנו תחתיו. דאם איתא שהוא פגום אף בנו פגום אבל לאביו אסור. מ''א:

יא

הלכות קריאת ספר תורה

2,186

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

כא

לתורה: וה''ה לוי ש''ץ יכול לקרות לוי אחר לתורה פר''ח וכן הקונה מצות אם הוא כהן יכול לקרות לכהן אחר דהכל יודעים שהוא קונה המצות לכבד אחרים. ט''ז:

יא

הלכות קריאת ספר תורה

2,187

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

כב

מכינים: היינו ארון או תיבה על יום או יומים דעיקר תלוי באם שעושים מקום קבוע לס''ת. ובפרשת זכור מותר להביא ס''ת אצלו. מ''א:

יד

הלכות קריאת ספר תורה

2,188

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלה

כג

חשוב: בהג''ה בשם א''ז משמע דתרתי בעי חולה ואדם חשוב אבל בא''ז משמע דחולה אפי' אינו חשוב וחשוב אפי' אינו חולה שרי. ד''מ:

יד

הלכות קריאת ספר תורה

2,189

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלו

א

הממונין: במקום שנוהגין שהפרנס עולה אינו רשאי למחול לאחר שיקרא במקומו רמ''מ ס''ו ואם יש הרבה חתנים הנושאים בתולות הם קודמים לאלמנה ואלמנה לחלוצה וחלוצה לגרושה והוא דכולם שווין בידיעת התורה ואין ביניהם כהנים או לוים שכנה''ג. וכן במקום שנוהגים כשיש ליחיד ס''ת בבה''כ כשעושה שמחה קורין בס''ת שלו וכשיש לשני בעלי בתים שמחה איזה מהם קודם ת''ח מורה הוראה קודם לת''ח מפולפל ואינו יודע עדיין להורות הלכה למעשה. ת''ח קודם לכהן ע''ה כהן קודם ללוי ולוי לישראל ואם שניהם שווים מגריל ביניהם וכן הדין בשני ילדים למול אם נולדו בשעה אחת וכן מי שכתב ס''ת בידיו או קנאו בממון של עצמו הוא קודם למי שירש ס''ת מאבותיו. שכנה''ג ע''ש. אם קראו לאחד לעלות ולקרות בתורה ורץ אחר ועמד במקומו אם חייב לשלם לו דמי ברכה שהפסידו עיין תוס' והרא''ש פרק כיסוי הדם ועי' בשכנה''ג ונהגו שגדול הציבור עולה אחרון. ב''י:

א

הלכות קריאת ספר תורה

2,190

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלז

א

משובח: כתב רש''ל דעכשיו שהש''ץ קורא לא יקרא לאמצעי ד' שלא לבייש האחרון או הראשון ע''ש וב''ח חולק עליו וכן הסכים הפר''ח:

ב

הלכות קריאת ספר תורה

2,191

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלז

ב

עשרה פסוקים: ל''ד דה''ה אם לא קרא רק ט' פסוקים ג''כ יצא כמ''ש המחבר סעיף ד' ואפשר כשדילג באמצע לא סגי בפחות מיו''ד. מ''א:

ג

הלכות קריאת ספר תורה

2,192

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלז

ג

פסוק א': ואפי' קראו כ''א פסוקים לז' גברי בלא פסוק המדולג אפ''ה חוזר וקורא. עיין שכנה''ג פר''ח:

ג

הלכות קריאת ספר תורה

2,193

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלז

ד

וקורא: ומברך ברכת התורה ומש''ה קורא אותו הפסוק ושנים עמו דברכות צריכות שיהיו בהם ג' פסוקים מ''א ט''ז וכ''פ הפר''ח שצריך לברך לפניה ולאחריה דלא כמהר''ם מלובלין עיין מ''א. עס''ק ט'. וע''ת הסכים עם מוהר''ם מלובלין דחוזר וקורא בלא ברכה תחלה וסוף עיין שם. ועיין יד אהרן ובני חייא ובמעיל שמואל סי' ב' (ובס' אליהו רבה) פסק גם כן דחוזר ומברך דלא כמהר''ם לובלין ע''ש:

ג

הלכות קריאת ספר תורה

2,194

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלז

ה

ולקרות: ט''ז העלה דאם נזכר אחר ברכה אחרונה ועדיין לא קרא הש''ץ לאחר אזי אותו שחיסר פסוק א' יקרא עוד פסוק א' ולא יברך ברכה ראשונה אלא יגמור אותו הפסוק ויברך ברכה אחרונה שנית ואם לא נזכרו עד אחר שקרא לאיש אחר יסתלק הראשון ויקרא הב' בברכה ראשונה תחלה ויתחיל למפרע ממקום שהתחיל אותו שלפניו ויוסיף עליהם כפי מה שירצה נמצא כל הפסוקים נתברכו לפניהם ולאחריהם רק שאותו שקרא ב' פסוקים לא נחשב לכלום ע''כ (ובס' אליהו רבה חולק על ט''ז ע''ש) והמ''א כתב דבחול יקרא זה שנית ג' פסוקים דאסור להוסיף על מנין הקרואים אבל בשבת יקרא אחר מכאן ולהלן ג' פסוקים וה''ה ביו''ט דהא י''א דמותר להוסיף לכן לא יקרא הוא שנית וכן הסכים בתשובת פנים מאירות סי' צ''ד:

ד

הלכות קריאת ספר תורה

2,195

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלז

ו

ולקרות: ואם קרא הב' פסוק א' למפרע יצא מ''א וע''ת לא כ''כ ע''ש:

ד

הלכות קריאת ספר תורה

2,196

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלז

ז

ס''ת: אבל אם לא גלל עדיין חוזר וקורא המותר ומברך לאחריה ולא לפניה כמ''ש בס''ק ה' בשם ט''ז:

ה

הלכות קריאת ספר תורה

2,197

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלז

ח

הפרשה: הפר''ח חולק ופסק דיתחילו ממקום שפסקו:

ה

הלכות קריאת ספר תורה

2,198

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלז

ט

ולאחריה: ואם דילג פסוק אחד מפרשת פרה אינו צריך לחזור ולקרות כיון שכבר קראו אותו פרשה ע''ת מ''א. כ' מהר''ם מלובלין סי' פ''ה ש''ץ שקרא בשבת ביום אחד דחו''ה דסוכות למפטיר וביום השני וגלל הספר תורה ולא קרא ביום השלישי והורה לחזור ולפתוח הס''ת ולקרות בקול רם וביום השלישי עד גמירא בלא ברכה לפניה ולאחריה ומסיים המורה לברך לא הפסיד ע''ש ומ''א ופר''ח ויד אהרן חלקו עליו ופסקו בפשיטות דיברך תחלה וסוף ע''ל ס''ק ד':

ה

הלכות קריאת ספר תורה

2,199

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קלז

י

הראשון: דוקא דיעבד אבל לכתחילה לא יקרא למפרע. מ''א:

ו

הלכות קריאת ספר תורה