sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
2,300	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	טז	לקדושה קלה: מ''א מוחק תיבות אלו וצ''ל שאסור לשנותו צריך הכרזה ע''ש:	ז	הלכות בית הכנסת
2,301	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	יז	שיתפללו בו: ע''ל ס''ק ו'. מש''ש יחיד שבנה בה''כ לא יכול לחזור בו כמ''ש סעיף י''ד אבל אם עשה מטפחת לס''ת שלו שיש לו בביתו ואין קורין בו ברבים כל שלא נשתמש בו לס''ת יכול לחזור בו דהזמנה לאו מילתא היא. מ''א:	ח	הלכות בית הכנסת
2,302	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	יח	זט''ה במא''ה: ל''ד כל ז' אלא כל היכא דאיכא רובא זט''ה מיקרי ואזלינן בתר רובא. עיין פני יהושע סי' ד' ומהרשד''ם חי''ד סי' קע''ה. זט''ה אינו ר''ל היותר חכמים שבעיר או היותר זקנים אלא היותר משתדלים בצרכי ציבור הרא''ם ח''א סי' נ''ג:	ט	הלכות בית הכנסת
2,303	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	יט	שאוסר: ולדבריו אף זט''ה במא''ה וחבר עיר אסורין למכרן להשתמש בדמיו אא''כ ללמוד תורה וכו'. ומ''מ נ''ל דבתשמישיה לכ''ע מותר היחיד למוכרן להשתמש בדמיהן. ובי''ד סי' רפ''ב כתוב שם בש''ע הפלוגתא גם בתשמישיה וצ''ע. ואפשר דמ''ש שם ויש מי שאוסר קאי רק אס''ת וכתב המ''א וצ''ע על מה סומכין העולם שמוכרין ס''ת אפי' נתנו לבה''כ לקרות בהן ומשתמש בדמיהן וצ''ל כיון דהמנהג כן ה''ל כאלו התנו בתחלה וכמ''ש בי''ד סי' רנ''ט ס''ב בהג''ה. ואם קנאה מתחלה כדי למוכרה וכ''ש אם קבלה בחוב מותר למוכרה. ט''ז. עי' בתשובת גינת ורדים כלל ב' סי' ל''א שכתב דבזמן הזה שכל ספרינו בחזקת שיש בהם פיסול מותר ליחיד למכור ס''ת בשופי ע''ש. ועיין בחוות יאיר סי' נ''ט ועיין בי''ד סי' ר''ע:	י	הלכות בית הכנסת
2,304	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	כ	במתנה: היינו זט''ה במא''ה ובכרכים אסור. מ''א:	יא	הלכות בית הכנסת
2,305	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	כא	כמכר: אבל ליתנו לעיר רחוקה שבודאי לא ה''ל הנאה מהם אסור. כתב במ''ב דאם בנו בה''כ חדשה וסתרו הישנה ע''פ זט''ה במא''ה פקעה הקדושה מהישנה וחלה על החדשה ורשאי לשנות הישנה לכל מה שירצו דלא גרע ממתנה אבל בלא''ה אין כח אפי' זט''ה במא''ה לעשות בהן דבר חול שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתה עליהן. עיין מ''א:	יא	הלכות בית הכנסת
2,306	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	כב	זכותו: דוקא אם כבדו הקהל א' בדבר זה אבל אם קנה א' זכות זה יכול למכור לאיש הגון כמוהו. ט''ז:	יב	הלכות בית הכנסת
2,307	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	כג	וגמרו לא: המ''א הגיה בנו יגמרו ולא וכו'.	יג	הלכות בית הכנסת
2,308	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	כד	בה''כ: ומן הדין שרי. מ''א ט''ז וש''ך י''ד סי' רנ''ב:	יג	הלכות בית הכנסת
2,309	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	כה	לשנותה: אפי' לדבר הרשות. מרדכי מ''א:	יד	הלכות בית הכנסת
2,310	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	כו	כלום: היינו מצד התקנה אבל מדינא יכול לאסור כמ''ש בי''ד סי' רכ''ד:	טו	הלכות בית הכנסת
2,311	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	כז	אחר: וה''ה מי שזכה באיזה ענין של כבוד או של מצוה אין מעבירין ממנו אם לא בהיות איזה טענה למערער. ול''ד בדברים הנוהגים תדיר אלא אפילו בדבר דמזמן לזמן קאתי וכן כתב הראנ''ח ח''ב סי' ע' ועיין בהר''י הלוי סי' מ''ד ובהר''ש הלוי חא''ח סי' ט' ואפי' בא ת''ח לזכות באיזה מצוה אין מעבירין מהמוחזק אפי' הוא ע''ה ואם מכר זה ביתו לראובן אין בידנו ראיה גמורה שהקונה יזכה באותו חזקה הראנ''ח ח''ב סי' ע' וכל זה לא מיירי אלא כשרוצים להעביר המצות והכבוד לגמרי מהמוחזק אבל אם בא אחר לזכות במצות וגם הראשון יעמוד במצותו אינו יכול לעכב ע''י אע''פ דקצת שהיו מתפללין בבה''כ הראשון מתפללין בבית השני אפ''ה אינו יכול לעכב הראנ''ח ח''ב סי' (ע''ח) [ע']. חברה שהיו לומדין בבית עשיר כמה שנים ואח''כ רוצים ללמוד ב' חדשים בכל בית ובית אינם יכולים לשנות באר עשק סי' ה' עח''מ ס''ס קמ''ט:	יז	הלכות בית הכנסת
2,312	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	כח	לחולין: עכשיו המנהג פשוט שנשארים ברשות בעליהם דהוי כאלו התנה עליהם מ''א. וט''ז כתב שמעתי וראיתי שבני אדם המתנדבים ס''ת לבה''כ הם מתנין ברבים שאינו לחלוטין וא''כ אותו שלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה:	יח	הלכות בית הכנסת
2,313	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	כט	בו: אפי' עדות לא מהני מבני אותו העיר וכמ''ש בח''מ סי' ל''ז. ישוב שלא היה לצבור ס''ת וקראו בספר תורה של יחיד ואח''כ קנאו הציבור ב' ס''ת וטוען היחיד שהוחזק שיקרא דוקא בס''ת שלו אין לו חזקה דאין עמה טענה ומ''מ אין למעט כבוד ס''ת דיחיד אלא יקראו כל שבת בס''ת אחרת. ב''ז סי' קפ''ב:	כ	הלכות בית הכנסת
2,314	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	ל	הדיוט: עיין בחות יאיר סי' קס''א. והיד אהרן הרבה להקשות עליו עיין שם וע''ל סי' קמ''ז ס''ק ד' מש''ש:	כא	הלכות בית הכנסת
2,315	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	לא	מאתנן זונה: אם בא עליה ואח''כ נתן לה מותר. נתנה היא לו אתנן מותר. נתן לה ואמר יהי אצלך עד שאבוא עליך כשיבא עליה אסור. ואם קדמה והקדישתו לבה''כ מותר. נתן אתנן לזכר אסור. אמר לזונה הילך טלה והבעלי לפלוני אסור. ואם עשתה שינוי כגון חטים ועשאתן סולת וכן ולדותיהן מותר. ואם פסק טלה אחד ונתן לה הרבה כולם אסורים עיין מ''א ועיין יד אהרן:	כא	הלכות בית הכנסת
2,316	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנג	לב	אונס: וה''ה לפרנס שעבר מחמת אונס כשיעבור האונס הראשון חוזר לשררתו. ואי עבר מחמת עבירה אפי' ששגג אינו חוזר ואין לשנותו אפי' מע''ה לת''ח. ואם יש ראיה ברורה שנתייאש ממנו אבד חזקתו ועיין מגן אברהם וע''ל ס''ק כ''ז:	כב	הלכות בית הכנסת
2,317	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	א	וחצרות: וחצרות שלנו נעשה קודש כיון שמתפללין שם תדיר כל זמן שהם נדחקין מהרי''ט עיין מ''א. גן ופרדס ואיצטבא שסביבה אע''פ שפתוח לבה''כ אין בה קדושה ואם היה פתוח נגד ההיכל יש להחמיר שלא להשתמש בהן שם:	א	הלכות בית הכנסת
2,318	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	ב	הקודש: הגה זו צ''ל בסעיף ג:	ג	הלכות בית הכנסת
2,319	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	ג	בחומה: וה''ה הבנוי בכותל של עץ דהוי כחדר בעלמא. מ''א:	ג	הלכות בית הכנסת
2,320	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	ד	ס''ת: בלא מטפחת דאל''כ יש לו דין בה''כ:	ג	הלכות בית הכנסת
2,321	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	ה	ווילון: ולדידן הוי תשמיש דתשמיש. עיין ס''ו בהג''ה:	ג	הלכות בית הכנסת
2,322	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	ו	קדושה: והוא הדין מקק ספרים ומקק מטפחותיהן. גמרא:	ג	הלכות בית הכנסת
2,323	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	ז	מטפחות: אסור לעשות מטפחות משעטנז והפרוכת מותר עש''ת ב''ש:	ד	הלכות בית הכנסת
2,324	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	ח	וגונזין: ואסור לשורפן. וה''ה ספרים וכל תשמישי קדושה. ב''ש מ''א עיין בתשובת כנסת יחזאל סי' ל''ז:	ה	הלכות בית הכנסת
2,325	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	ט	לחומש: וכ''ש שאסור לכרוך מפה של ס''ת בספר הפטרות. ומפה שפורסין על השולחן אסור לפרוס על העמוד שלפני החזן. מהרי''ל:	ו	הלכות בית הכנסת
2,326	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	י	ופרוכת: ומותר לעשות מפרוכת מכסה שעל השלחן (ובס' אליהו רבה מתיר אפי' לעשות ממנו מפה על העמוד וכן משמע בשו''ת ב''ח). ומותר לחתוך טסים כסף ישנים שלמים ושבורים שאין משתמשים בהם בבה''כ כדי לעשות פמוט להדליק בשבת ויו''ט חוות יאיר סי' קע''א. ובשו''ת ב''ח סי' י''ז מתיר לעשות מפרוכת מפה על העמוד ואוסר לעשות חופה לחתנים. ומ''א מקיל הטעם דלב ב''ד מתנה עליהם ואין ליתן לכובס עכו''ם אלא יכבסם ישראל ולא עם דברים אחרים. שכנה''ג:	ו	הלכות בית הכנסת
2,327	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	יא	קדושים כמו הם: מפות שפורסים על הס''ת יכולין לתלותן בכותל בה''כ וכן כלי כסף שמשימים על הס''ת יכולים להניחם על העמודים שבבה''כ (רדב''ז) [ב''ז] סי' קע''ד. כתב רש''ל נראה דאין קרוי הורדה מקדושה אם מניחים שאר ספרים בארון אצל ס''ת דהא עדיין קדושתו קיים תדע שהרי אנו מניחים לעולם יריעות פסולים בארון וה''ה חומשים ושאר ספרים אכן צ''ע היכי שהוציאו הס''ת ממנו אם יכולין להניח בתוכו שאר ספרים דמאחר דלית ביה ס''ת הוי הורדה מקדושה לפי שעה או לא עכ''ל. והב''ח כתב עליו ול''נ פשוט דאסור דאפי' לפי' שעה מיקרי הורדה ואפילו להניחם אצל ס''ת נמי אין נראה להקל עכ''ל. ובס''ח סי' תתקל''ח איתא דאסור להניח בתוכו יריעות פסולים. וכתב ט''ז לפ''ז לא יפה עושים שביום הושענא רבה שמוציאים כל ס''ת ושמים שם נר דולק והוי דופן ארון הקודש תשמיש לאותו נר ע''ש. וכתב עוד הך קדושת הארון היא דוקא כשעושין אותו שיהיה לעולם קבוע בו ס''ת אבל אם עושין אותן לזמן ואח''כ יעשו ארון הקודש כראוי נראה דלאחר שעשו ארון שני לקביעות נתבטלה הקדושה של הראשון וע''כ מותר לשום בתוכו ספרים. וכתב עוד ולולי דמסתפינא אמינא מילתא חדתא דהא דאמרינן דאסור לעשות מקדושה חמור' קדושה קלה היינו כ''ז שראוי לקדושה גדולה אבל אם אינה ראוי לזה רק לקלה טפי עדיף שיעשה בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה ותגנז עכ''ל ט''ז ומ''א כתב על הב''ח אפשר דשרי משום דלב ב''ד מתנה ובארון הבנוי כמין חדר פשיטא דשרי כמש''ל ס''ק ג'. הט''ז ביו''ד סי' רפ''ב כתב דאסור ליקח ספר ולהניחו תחת ספר אחר כדי להגביהו שיהא נוח לו לראות לעיין בתוכו אא''כ מונח הספר כבר אז מותר להניח השני על גביו ע''כ ומ''א כתב דמותר ומכ''ש כשעושה ללמוד ממנו. כתב בס''ח לא ישרטט קונטרס על הספר לפי שאין קדושה לקונטרס עד שיכתבו בו וכתב המ''א משמע דכשכתב בו מותר להניח עליו. אם החמה זורחת ולא יכול ללמוד מותר להניח ספר א' להיות לצל אבל שלא לצורך אסור ליהנות בו ס''ח סי' תתצ''ח. לא יניח קוטרסים בספר ולא יכתוב חשבונותיו בספר ולא ינסה בו הקולמוס ס''ח שם. כתב המ''א תמיה על גדולי הדור שאין מוחין בהעושין בדפי הספרים כתבי קודש כשקושרים אותם ובודאי זה איסור גמור שמורידין אותן מקדושתן. (ובס' אליהו רבה מיישב קצת המנהג. כ' בתשובת חות יאיר יש להסתפק אם מותר לחתוך טס של כסף לעשות ממנו פמוט להדליק בב''ה וטס שבור יש מתיר עיין שם וצ''ע עי' באר היטב ס''ק ט'):	ו	הלכות בית הכנסת
2,328	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	יב	התנו: וראוי לכל אדם כשמנדב דבר או הגזבר כשקונה להתנות להשתמש בה:	ח	הלכות בית הכנסת
2,329	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	יג	בידם: ואם התנו בשעת עשיית העטרה שיניחו בראש חתנים מותר כמ''ש. ס''ח מ''א:	י	הלכות בית הכנסת
2,330	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	יד	שעוה: כתב הט''ז דה''ה וכ''ש מנורות שקורין לייכטי''ר שהם בבית ע''א דאין להשתמש בבה''כ ואפי' בביתו:	יא	הלכות בית הכנסת
2,331	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	טו	בבה''כ: וה''ה לכל נר מצוה ה''ה לכל מילי דמצוה אין עושין מדבר שנעשה לע''א. מ''א עיין סי' י''א ס''ח וסי' תקפ''ו ס''ג:	יא	הלכות בית הכנסת
2,332	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	טז	אסור להדליקו: דדמי לקרבן שאין מקבלין ממנו. אבל מעכו''ם מקבלים כ''כ בי''ד סי' רנ''ד. ובס''ח סי' תרפ''ו כתב ואם נתן המומר מעות לכתוב ס''ת בשמו שרי וכ''כ הש''ך בסי' רנ''ד בשם מבי''ט:	יא	הלכות בית הכנסת
2,333	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	יז	מאוס: ואם יש ס' לבטלה מותר להדליק. ט''ז מ''א:	יב	הלכות בית הכנסת
2,334	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	יח	בבה''כ: ה''ה לשאר הדלקה של מצוה. רש''ל:	יב	הלכות בית הכנסת
2,335	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	יט	לאורו: היינו דווקא דבר של לימוד וכ''מ מדאסר בסעיף י''ד אפי' להדליק ממנו ומיהו זה דוקא במי שנדר נר לבה''כ דעלה קאי אבל הנרות שעושין הגזברים דדרך ליקח במ''ש כל א' נר לביתו ומשתמש בהן תשמיש חול ה''ל לב ב''ד מתנה עליהן אבל באותן שעומדין על המנורה אסור לקרות בהם דבר של חול. מ''א:	יג	הלכות בית הכנסת
2,336	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	כ	גדול: לחולה שאין בו סכנה. מ''א:	יד	הלכות בית הכנסת
2,337	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנד	כא	והוקרו: ואם הוזלו א''צ ליתן לו אלא כשעת הזול לבוש ואם היה התנאי שאם ירצה הוא יתן להם דמיהן ויקח הס''ת אע''פ שנתרצה אח''כ ליתן להם הס''ת אינם נקראים מוחזקים כיון שיש בידו לסלקם מ''א. מצא דבר בחצר בה''כ זכה בו דחצר קונה מכח יד ואין יד להקדש. כתב המבי''ט ח''ב סי' קע''א בני העיר שהיה להם בה''כ א' ומחמת סיבה הוצרכו לחלוק עצמם לב' הדין שכל כלי קודש וס''ת יחלוקו באופן זה אם יש חפצים ידועים שהקדישם א' יכול הוא או יורשיו להוליכם לבה''כ אשר הוא בתוכו ומה שאינו ידוע יחלוקו לפי ערך אנשים שהם מבן י''ג ולמעלה כי יש לכולם זכות בהם ואם א''א לחלקם ישתמשו כל א' בזמן לפי ערך ע''כ וכתב המ''א ול''נ אם נשתקע שם בעליו ממנו אעפ''י שידוע מי הקדישם זכו בהם כולם דהא הקהל יכולים לשנותו לדבר הרשות ועוד נ''ל דגם לנשים וטף יש להם חלק בכל דברים שירשו הזכות מאבותיהם ע''ש. ועיין בהרא''ש סי' ז' מה שהאריך בענין זה. קהל שברחו ואח''כ נתיישבו וא' מהם לקח כלי קודש מחויב להחזיר לידם אעפ''י שהוא אינו רוצה לדור שם אפי' היה הוא מנדב הכלי קודש. משפטי שמואל סי' ס''ז ועיין תשובת עה''ג סי' מ''ט. א' שקנה מצוה אחת לשנה כגון גלילה ובתוך השנה גירש המלך היהודים אם בשעת הקנין כבר נשמע דבר המלך אעפ''י שהיו משתדלין לבטל הגזירה מ''מ ה''ל להתנות ואם לא התנה צריך לשלם. וכשהתנה בעינן תנאי קודם למעשה וכל דיני תנאי. מ''ע סי' ס''ד ועיין בח''מ סי' של''ד ס''א בהג''ה. ואפשר דהקדש שאני דיד הקדש על העליונה מ''א. כתב הרשב''א ראובן שבנה מביתו היכל לבה''כ ורוצה לכתוב שמו עליו אין יכולין לעכב עליו שהתורה מפרסמת העושה מצוה. א' בנה בה''כ ורצו הקהל להשתתף עמו במעות ולא רצה אלא שיהיה לו ולזרעו לשם וכלה זרעו. עי' ס''ח סי' תק''ג. ועיין תשובת עה''ג סי' מ''ט מזה. א' רצה ליתן בעד מצוה עשרה זהובים ונתן אחר ט''ו זהובים ואח''כ חזר השני חייב הראשון לעכבו בעד י' זהובים צ''צ. והמ''א כ' עליו ולא נהגו כן. (בספר אליהו רבה מפלפל אי מותר לעשות המכסה לס''ת או מענטלי ומפה משעטנז ומסיים שם ולמה דס''ל דאסור אם טעה א' ועשה הוי הקדש טעות ויעשה ממנו פרוכת:	טו	הלכות בית הכנסת
2,338	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנה	א	לבה''מ: ואם צריך לעשות דבר נחוץ ילמוד פסוק א' או הלכה א' ע''ת. והמנהג בכ''מ שקובעים ללמוד אחר התפלה בבה''כ ואומרים קדיש דרבנן ואין חילוק בין גדולים שעוסקים בתורה או קטנים ובלבד שיהא עשרה גדולים שיענו איש''ר. ע''ת:	א	הלכות בית הכנסת
2,339	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנה	ב	שחרית: כתב הב''ח בשם מרדכי פת שחרית אינה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול תרנגול ולא קול מושכים באניות והרגילים בה צריכים לאוכלה תדיר בכל יום וע''כ נמנעים החכמים ממנה עכ''ל. וט''ז ומ''א כתבו דמי שמקיים הדברים כפשוטן ש''ד ועיין בתשובת חכם צבי סי' ט''ו:	ב	הלכות בית הכנסת
2,340	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנו	א	לעסקיו: כלל הדבר שילך אדם בדרך המיצוע לא יקמץ יותר מדאי ולא יפזר יותר מדאי רק הגאוה והכעס יתרחק ממנה עד קצה האחרון הרמב''ם בה' דיעות:	א	הלכות משא ומתן
2,341	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנו	ב	עראי: פי' שיעשה רק כדי פרנסתו והעיקר ללמוד תורה. ומצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם. כדי ללמוד מעשיהם. רמב''ם שם:	א	הלכות משא ומתן
2,342	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנו	ג	העכו''ם: עיין תשובת שער אפרים סי' כ''ד מזה. ועיין מ''א שכתב תוכחת מוסר גדול בסי' זה. (ובס' אליהו רבה הביא כמה עניני מוסר בשם של''ה ושאר ספרי מוסר):	א	הלכות משא ומתן
2,343	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנז	א	רביעית: בתענית דף כ''ה משמע דחשבינן משעה שקם ממטתו. ובפסחים דף י''ב משמע דחשבינן מעלות השחר. ונ''ל דמאי דחשבינן מע''ה משום דרוב העולם עומדים בעמוד השחר ומכאן יש ליישב מה שמאריכין בשבת ויום טוב לפעמים אחר ו' שעות היינו משום דחשבינן ו' שעות משעה שקמים ממטתם. מ''א:	א	הלכות נטילת ידים
2,344	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנז	ב	שעה ו': פי' תחלת שעה ו' (אבל סמ''ע וש''ך בח''מ פסקו דאפילו בסוף שעה ששית לא הוי זורק אבן לחמת. ובס' אליה רבא הביא ראיה לדבריהם ע''ש) וישים אכילתו ביום קלה מבלילה. וטוב שיאכל ב''פ ביום אם חלש לבו ואל ימלא כריסו בפעם אחת. ויתנהג ע''פ התורה בערב בשר האר''י ז''ל. יפנה קודם סעודתו. לא לבעי אינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרא זוהר פרשת בשלח. מ''א:	א	הלכות נטילת ידים
2,345	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנז	ג	לחמת: פי' כשחמת אינה מלאה יין נפגם מניחין שם אבן שתהא מליאה וטוב היה שימלאנה יין. של''ה:	א	הלכות נטילת ידים
2,346	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	א	ידיו: צריך ליטול יד ימין תחלה כדי שישתמש השמאל לימין רקנט''י פרשת עקב מ''א. והבאר היטב אשר לפני כתב על המ''א שטעה בזה ע''ש. והוא טעה ולא ראה ברקנט''י עצמו ע''ש:	א	הלכות נטילת ידים
2,347	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	ב	קובע: ואם קובע סעודתו עליו דצריך לברך המוציא יטול בלא ברכה או יאכל פת אחר תחלה של''ה ולבוש. אבל הט''ז ומ''א פסקו שיטול ויברך ענט''י ע''ש ועיין בספר דמשק אליעזר דף שי''ח ע''ב ובתשובת מטה יוסף ח''ב סי' ח''י:	א	הלכות נטילת ידים
2,348	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	ג	מכזית: הל''ח והמ''א כתבו דכל הסעיף זה הוא בטעות ונוסחא הישרה צ''ל דעל פחות מכביצה א''צ נטילה עיין שם ועיין ב''ח ובשכנה''ג וביד אהרן ובמטה יוסף ח''ב סי' ח''י:	ג	הלכות נטילת ידים
2,349	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	ד	שטיבולו: ודבר שאין דרכו לטובלו במשקה אין צריך נטילת ידים דבטלה דעתו אצל כל אדם. הטובל אצבעו במשקה ומוצץ א''צ נטילה רדב''ז ח''א סי' ע''ח. ועולת תמיד עיין שם. ועיין במטה יוסף ח''ב סי' י''ח:	ד	הלכות נטילת ידים
2,350	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	ה	משקים: שהידים שניות ומטמא משקין להיות תחלה ומשוי להאוכל שני:	ד	הלכות נטילת ידים
2,351	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	ו	יין: וחומץ בכלל יין. מטה יוסף שם:	ד	הלכות נטילת ידים
2,352	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	ז	דבש: היינו של דבורים ולא דבש תמרים עירב אחד מז' משקים הללו עם שאר משקים כגון דבש של דבורים עם דבש תמרים וכיוצא אזלינן בתר רובא אי רובא משאר משקין א''צ נט''י מחצה למחצה צריך נט''י. מטה יוסף ח''ב סי' י''ח. דבש המרקחת וכן לכל המשקה שנתבשל רבו הדיעות אי הוי משקה או לא. עיין מ''א וט''ז וברכת הזבח ובהרדב''ז ומהרי''ט וביד אהרן. ובתשובת מטה יוסף ח''ב סי' י''ח העלה להלכה דאם הוא מרק צלול בין שנתבשל לבדו בין שנתבשל עם מין אחר צריך נטילה ואם אין כאן מרק אלא שהוא קרוש ויבש הרי הוא אוכל וא''צ נטילה. ואם הוא קרוש אלא שאינו יבש שעדיין הוא ניכר אם חשב עליהם למשקים צריך נט''י ואם לאו א''צ נטילה ובטל ובמים אפילו הם קרושים ויבשים כאבן אם חשב עליהם למשקה צריך נטילה ואם הם מבושלים עם מין אחר ואין שם מרק אלא משקה מובלע בתוך האוכל ונעשה הכל גוף א' אע''פ שיש לחלוחית טופח ע''מ להטפיח א''צ נטילה ומי כבשים פשיטא דהוי משקה וצריכין נטילה ע''כ:	ד	הלכות נטילת ידים
2,353	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	ח	שמן: שמן זית ולא שמן שומשמין גינת ורדים חא''ח כלל (י''א) [א'] סי' כ''ט ומטה יוסף ח''ב סי' ח''י:	ד	הלכות נטילת ידים
2,354	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	ט	חלב: ומי חלב הרי הם כחלב והוא אחר שעושין הגבינה נשאר אחריו חלב מעורב עם אוכל צף מלמעלה ואותו הנשאר נקרא מי חלב מטה יוסף שם. חלב חמוץ הנקרא יגור''ט צריך נט''י מטה יוסף שם. ועיין יד אהרן:	ד	הלכות נטילת ידים
2,355	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	י	דם: כדי נסבה דאסור לאכול דם ודם וחגבים לא מיקרי משקה ואפשר דמיירי שאוכל דם מפני רפואה ופקוח נפש. מ''א:	ד	הלכות נטילת ידים
2,356	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	יא	ברכה: שאינו אלא משום נקיות. ובל''ח כתב דהעולם נוהגים שלא ליטול ויש להם על מה שיסמוכו שהתוס' סוברים כן מ''א ועיין עטרת זקנים. ובמטה יוסף סי' ח''י כתב דהמקיל הוא מכלל המזלזל בנט''י הנעקר מן העולם וחייב נידוי ע''כ ירא שמים יזהר בדבר ואל יחוש למנהג הרע ע''ש:	ד	הלכות נטילת ידים
2,357	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	יב	הירק: וה''ה אם אוכל בכף צריך נטילה לדבר שטיבולו במשקה מיהו אם הטיבול הוא במשקה שהוא מבושל גם למאן דמחמיר ליטול ידיו גם במבושל אם אוכל בכף אין להחמיר דתרי חומרות לא עבדינן. כנה''ג ומטה יוסף שם ע''ת:	ד	הלכות נטילת ידים
2,358	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	יג	מחטים: רש''ל כתב דבכל הני אפי' משקה טופח עליהם לא נקרא טיבול במשקה ולא גזרו אלא במה שצריך לטבול אותה אבל לא בלחלוחית של עצמו. וט''ז חולק וכתב דאף מצד לחלוחית עצמו צריך נט''י והיינו מצד המים או שאר משקה מהנך ז' שעל הפירות אבל לחלוחית מצד מוהל שלהם לא מהני דהא לא מז' משקים הם. ועפ''ז נ''ל גם בחטים מבושלים מיירי דוקא בנגובים מן המים שנתבשלו בתוכה אבל גבי צלייה נ''ל דאפי' הודח הבשר במים קודם הצלייה מ''מ בשעת הצלייה נתייבש אותו לחלוחית ומן הבשר יוצא מוהל והוא מלחלוחית הבשר ואינו נקרא משקה. וכתב עוד נ''ל דכשמבשלים מיני עיסה במים אף שיש רוטב שם לא צריך נטילה להעיסה וזה דומה למ''ש ב''י בלשתות א''צ נטילה משום דלא עביד דנגע במשקין שבתוך הכוס וכו' ה''נ בזה לא עביד ליגע בעיסה ההיא ביד אלא אוכל בכף מתוך הקערה. אבל אם היא עיסה בטיגון נ''ל שיש לחלק באם הוא מטוגן בחמאה צריך נטילה דחמאה בכלל חלב והוא מז' משקין אבל מטוגן בשומן אווז או של בשר א''צ נטילה דלאו מז' משקין הוא עכ''ל. וע''ל ס''ק י''ב:	ה	הלכות נטילת ידים
2,359	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	יד	השותה: הטעם כיון דאינו נוגע במשקה לעולם. לפ''ז השותה מים מנהר בידו צריך נטילה ולא ראינו נוהגין כן כנה''ג. רדב''ז. וכתב המ''א ול''נ כיון דלא גזרו על שותה א''צ נט''י לעולם ע''ש וכתב ט''ז והאוכל דבש צריך נטילה דהא עביד דנגע בידו לטבול בדבש ולאכול. ועיין הרדב''ז ח''א סי' ע''ח והלק''ט ח''ב סי' קכ''ח ובתשו' פנים מאירות סי' ס''ח ומטה יוסף ח''ב סי' ח''י:	ו	הלכות נטילת ידים
2,360	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	טו	מנט''י: וצריך לכרוך ידיו במפה כמ''ש בסי' קס''ג מטה יוסף ח''ב סי' ס''ו ס''ק ל''ב דלא כמהר''א סמיגו ז''ל ע''ש. וכתב המ''א דאף דיש מים תוך ד' מלין א''צ לחפש אחריהן כיון דהוא במקום סכנה ע''ש:	ח	הלכות נטילת ידים
2,361	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	טז	בנט''י: אפילו בפעם א'. ועיין ברש''י בסוטה שכתב שאוכל תמיד בלי נט''י ועיין במטה יוסף ח''ב סי' ח''י ס''ק ל''ד:	ט	הלכות נטילת ידים
2,362	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	יז	טיבותא: ומ''מ לא יעשה ע''מ להתעשר דה''ל ע''מ לקבל פרס. של''ה:	י	הלכות נטילת ידים
2,363	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	יח	אח''כ: אבל לא אחר ברכת המוציא. רש''ל מ''א ע''ש וט''ז כתב דאפילו אחר הניגוב לא יברך ע''ש. ובהלק''ט ח''א סי' מ''ו נראה דס''ל דאחר ברכת המוציא יכול לברך על נטילת ידים ע''ש ועיין מטה יוסף ח''ב סי' ח''י ס''ק ל''ז:	יא	הלכות נטילת ידים
2,364	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	יט	ניגוב: משום שהמים שעל ידו לא נטמאו:	יג	הלכות נטילת ידים
2,365	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנח	כ	רביעית: רש''ל וב''ח וט''ז כתבו דדוקא בטבילה אין צריך ניגוב אבל בנטילה אפילו ברביעית לא מהני מידי ועיין בשכנה''ג. לא ינגב ידיו בחלוקו שקשה לשכחה. תשב''ץ מ''א:	יג	הלכות נטילת ידים
2,366	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	א	גללים: כלומר אע''פ דלענין טומאה לאו כלים הם כשרים לנטילת ידים עיין יד אהרן:	א	הלכות נטילת ידים
2,367	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	ב	משקה: ואם סתמו בטיט אינו מועיל בשום כלי וזפת מועיל בכלי חרס דוקא עט''ז שהאריך ומ''א בס''ק ו' מתיר בניקב ותחב בו ד''א. היה יורד טיפה אחר טיפה בידוע שכונס משקה ב''ח. עי' יד אהרן. ובהלק''ט ח''ב סי' קנ''ח:	א	הלכות נטילת ידים
2,368	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	ג	הנקב: עיין ס''ק א' וכ''ש אם שברו מלמעלה:	ב	הלכות נטילת ידים
2,369	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	ד	מסומכת: ואין ליטול ידיו מקנקן שקורין גיסק''ן דרך הדד שבולט כמו חצי עגולה כי לא נעשה לקבלה. של''ה ט''ז מ''א:	ג	הלכות נטילת ידים
2,370	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	ה	בהם: וכ' רש''ל ולא נהירא להתיר אפי' ע''י הדחק דלא עדיף משק וקופה דכובע אין עשוי לקבלה ט''ז וכ''כ דמשק אליעזר ובס''ב מיקל בזה דכאן יכול לקבל מתחלתו ע''י הדחק ושק וקופה א''י לקבל אם לא שמזפתן ע''ש (וכן פסק בס' אליהו רבה דלא כמהרש''ל):	ד	הלכות נטילת ידים
2,371	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	ו	בבת אחת: נראה פשוט שזהו בענין שהמים אינם מקובצים תוך פיסת היד אלא שופך על כל היד והמים נשפכים אבל אם הם מקובצים תוך היד פשיטא דנטמאו אעפ''י שהם רביעית דהא גב היד הוא טמא ומטמא תוך היד ומשום זה יפה כתב רמ''א שיש להחמיר לכתחלה שההמון עם טועים ושופכים מים לפיסת היד ואותן המים חוזר ומשפשף בהם ידו השניה וזהו איסור אליבא דכ''ע וצריך דוקא ניגוב תחלה קודם שיטול ידיו שנית כהלכה כי אלו המים נטמאו ואין תקנה להם אפי' ישפוך עוד עליהם כדלקמן. ט''ז:	ו	הלכות נטילת ידים
2,372	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	ז	בכ''מ: וה''ה אם הוא בספינה ואינו יכול להטביל ידיו בים יקח כלי שניקב בכ''מ ודולה מהים ומטביל ידיו בתוך הכלי שמי הכלי מחוברים למי הים הואיל ומימיו נוטפין דרך הנקב. ש''ג:	ז	הלכות נטילת ידים
2,373	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	ח	לכותל: דלא היה שם כלי עליו בתלוש וט''ז הקשה עליו דלנט''י יש לנו להקל דהוי כלי אפי' קבעו תחלה ע''ש כתב ע''ת ונראה דאותן מים שמושכין ע''י קנים חלולים למרחוק שקורין ריע''ר קאסטי''ן בל''א אין נכון ליטול מן הקנים עצמם משום דאין באין מכח גברא אבל מותר לטבול ידיו במים העומדים לפני הקנים דה''ל כאלו מחוברים לנהר ששורש המים יוצא מהם והוא דהקנים שוטפים מים וה''ל ניצוק חיבור עם המים שבאים מן הנהר לקנים אבל פסק הקילוח מן הקנים לא עלתה שם טבילה ע''ש וה''ה דאין ליטול בפלומפ''ן שאינם כלי ס''ב ע''ש:	ז	הלכות נטילת ידים
2,374	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	ט	לקרקע: דה''ל כמו טבילה וטבילה בשאובין ליכא:	ח	הלכות נטילת ידים
2,375	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	י	המתירין: ורש''ל כתב דאפילו בשעת הדחק אין ליטול בתוך כלי ואם נטל צריך לחזור ולברך ואל תשגיח בדברי הקאר''ו עכ''ל ט''ז:	ח	הלכות נטילת ידים
2,376	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	יא	ברכיו: ומנענע בברכיו כל פעם שיצאו המים:	ט	הלכות נטילת ידים
2,377	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	יב	בארץ: פי' שנתגלגלה מאליה:	ט	הלכות נטילת ידים
2,378	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	יג	ושפיכה: דאל''כ לא באין מכח גברא דכבר פסק כח הראשון. וה''ה בכיור נחושת עם תרנגול דיש ליקח התרנגול בכל שפיכה ושפיכה וה''ה אם עשוי בענין שא''א ליקח יסבב אותו בכל שפיכה ושפיכה ע''ת עיין שכנה''ג:	ט	הלכות נטילת ידים
2,379	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	יד	נטילה: ואע''ג דבס''ט כתב דקלוח ראשון לבד חשיב כח גברא שאני התם דלא עשה מעשה בגוף המים רק שהסיר הברזא המונעת לצאת אבל הכא שעשה מעשה בגוף המים ומחמת הטייתו שופכין מיקרי כח גברא עיין מ''א:	י	הלכות נטילת ידים
2,380	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	טו	ונדה: ורש''ל כתב אשרי מי שיכול להזהר שלא ליטול מן המים אפי' ששאבן עכו''ם או נדה וכ''ש שלא ליטול ידיו מהם עכ''ל רש''ל בפרק כל הבשר סי' (נ''ה) [כ''ה] וכ''כ הט''ז משמו וע''ת ע''ש. ומ''א כתב ונ''ל דוקא כשיוצק על ידיו אבל אם מביא המים בכלי ל''ל בה ע''ש וצ''ע דהא מהרש''ל כתב בהדיא אפילו ששואבן וכו' וכ''ש שלא ליטול ידיו מהם. ע''ש:	יא	הלכות נטילת ידים
2,381	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	טז	להחמיר: ובדיעבד כשר ואע''ג דבי''ד ס''ס (כ') [ב'] פסל שחיטת קוף ש''ה דשחיטה דאורייתא:	יב	הלכות נטילת ידים
2,382	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	יז	יכוין: ואפי' בדיעבד צריך לחזור וליטול אם לא כיון. רש''ל ומ''א:	יג	הלכות נטילת ידים
2,383	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	יח	מעיין: דמעיין מטהר בכל שהוא ואפי' כל גופו טובל בהם:	יד	הלכות נטילת ידים
2,384	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	יט	מקוה: היינו מי גשמים המכונסים בבור:	יד	הלכות נטילת ידים
2,385	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	כ	כמעיין: זהו דעת הר''י דס''ל אף בכלים די בטבילה ברביעית אם מתכסים שם אלא שחכמים הצריכו בהם מ' סאה מ''מ בטבילת ידים שאינן אלא מדרבנן די ברביעית. וי''א שצריך מ' סאה הוא הרמב''ם דס''ל שצריך לטבילת ידים כמו לטבילת כל הגוף:	יד	הלכות נטילת ידים
2,386	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	כא	להסתפק: פי' להמקילין בסי''ד היינו דוקא במכונסין אבל בזוחלין דפסולין אפי' לטבילת כלים יש להסתפק אבל למחמירין לעיל הכא נמי פסולין:	טו	הלכות נטילת ידים
2,387	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	כב	שבקרקע: אבל בכלי שבקרקע לכ''ע פסולים כמ''ש ס''ח:	טז	הלכות נטילת ידים
2,388	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	כג	בנטילה: ומברך על נטילת ידים. מ''א ולבוש שכנה''ג וד''א ויד אהרן:	יח	הלכות נטילת ידים
2,389	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קנט	כד	עיקר: ופני יצחק הכריע דאם טבל במים הכשרים לנטילה מברך על נטילת ידים ואם הם פסולים לנטילה כמ''ש סי' ק''ס ס''ט מברך על טבילת ידים. מ''א:	כ	הלכות נטילת ידים
2,390	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	א	שנשתנו: ואם חזרו לברייתן כשרים. מ''א:	א	הלכות נטילת ידים
2,391	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	ב	עצמן: ברמב''ם ליתא הך גירסא דבין מחמת עצמן ולכן יש להקל כשנשתנו מחמת עצמן. ט''ז מ''א:	א	הלכות נטילת ידים
2,392	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	ג	פסולים: כתב הב''ח דוקא בנטילה פוסל שינוי המראה אבל בטבילת ארבעים סאה לא נפסל משום שינוי מראה דהשתא לטבילת כל הגוף כשרים ק''ו לנט''י:	א	הלכות נטילת ידים
2,393	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	ד	פתו: אם נתן במים דבר להריח כגון נרד הוי כשרה בהן פתו של''ה. ומ''א כתב אנן לא קי''ל הכי ע''ש:	ב	הלכות נטילת ידים
2,394	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	ה	נתכוין: ואם נפל פת מעצמו למים דעת הב''ח להתיר. וט''ז אוסר:	ב	הלכות נטילת ידים
2,395	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	ו	במים: דוקא צינן אבל אם עמד שם היין כדי שלא יתחמם והיין היה כבר צונן אין לפסול המים לנט''י. וה''ה אם נתן דגים חיין לתוך המים שלא ימותו לא נפסלו דלא מיקרי מלאכה דאין המים פועלים בהם כלל רק מצילין ממיתה. מ''א וע''ת וכנה''ג בשם דמש''א:	ב	הלכות נטילת ידים
2,396	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	ז	פסולים: וה''ה אם הדיח בהן ירקות פסולים רי''ו. ומשמע דירקות דומיא דכלים דאם היו מודחים ונקיים כשרים דלא מיקרי מלאכה. ומ''מ אם שרה בהן ירקות שלא יוכמשו מיקרי מלאכה ופסולים דלא גרע מצינן יין במים וה''ה אם נתן כלי במים בימות החמה שנתבקעו כדי שיתכוצו פסולים. מ''א ע''ש:	ב	הלכות נטילת ידים
2,397	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	ח	להכשיר: וב''ח כ' דיש להחמיר כששתה מהן כלב או חזיר דנמאסין והו''ל כשופכין וכן דעת רוב האחרונים:	ד	הלכות נטילת ידים
2,398	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	ט	שהיד סולדת בהם: ורש''ל אוסר ביס''ב ובדיעבד יש לסמוך על הב''י:	ו	הלכות נטילת ידים
2,399	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	י	הכלב: מי הים ראוין לשתית הכלב אם מרתיחין אותן רדב''ז ח''א סי' רצ''ד מ''א. ועיין בהרשד''ם סי' קצ''ח:	ט	הלכות נטילת ידים

2,300

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

טז

לקדושה קלה: מ''א מוחק תיבות אלו וצ''ל שאסור לשנותו צריך הכרזה ע''ש:

ז

הלכות בית הכנסת

2,301

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

יז

שיתפללו בו: ע''ל ס''ק ו'. מש''ש יחיד שבנה בה''כ לא יכול לחזור בו כמ''ש סעיף י''ד אבל אם עשה מטפחת לס''ת שלו שיש לו בביתו ואין קורין בו ברבים כל שלא נשתמש בו לס''ת יכול לחזור בו דהזמנה לאו מילתא היא. מ''א:

ח

הלכות בית הכנסת

2,302

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

יח

זט''ה במא''ה: ל''ד כל ז' אלא כל היכא דאיכא רובא זט''ה מיקרי ואזלינן בתר רובא. עיין פני יהושע סי' ד' ומהרשד''ם חי''ד סי' קע''ה. זט''ה אינו ר''ל היותר חכמים שבעיר או היותר זקנים אלא היותר משתדלים בצרכי ציבור הרא''ם ח''א סי' נ''ג:

ט

הלכות בית הכנסת

2,303

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

יט

שאוסר: ולדבריו אף זט''ה במא''ה וחבר עיר אסורין למכרן להשתמש בדמיו אא''כ ללמוד תורה וכו'. ומ''מ נ''ל דבתשמישיה לכ''ע מותר היחיד למוכרן להשתמש בדמיהן. ובי''ד סי' רפ''ב כתוב שם בש''ע הפלוגתא גם בתשמישיה וצ''ע. ואפשר דמ''ש שם ויש מי שאוסר קאי רק אס''ת וכתב המ''א וצ''ע על מה סומכין העולם שמוכרין ס''ת אפי' נתנו לבה''כ לקרות בהן ומשתמש בדמיהן וצ''ל כיון דהמנהג כן ה''ל כאלו התנו בתחלה וכמ''ש בי''ד סי' רנ''ט ס''ב בהג''ה. ואם קנאה מתחלה כדי למוכרה וכ''ש אם קבלה בחוב מותר למוכרה. ט''ז. עי' בתשובת גינת ורדים כלל ב' סי' ל''א שכתב דבזמן הזה שכל ספרינו בחזקת שיש בהם פיסול מותר ליחיד למכור ס''ת בשופי ע''ש. ועיין בחוות יאיר סי' נ''ט ועיין בי''ד סי' ר''ע:

י

הלכות בית הכנסת

2,304

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

כ

במתנה: היינו זט''ה במא''ה ובכרכים אסור. מ''א:

יא

הלכות בית הכנסת

2,305

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

כא

כמכר: אבל ליתנו לעיר רחוקה שבודאי לא ה''ל הנאה מהם אסור. כתב במ''ב דאם בנו בה''כ חדשה וסתרו הישנה ע''פ זט''ה במא''ה פקעה הקדושה מהישנה וחלה על החדשה ורשאי לשנות הישנה לכל מה שירצו דלא גרע ממתנה אבל בלא''ה אין כח אפי' זט''ה במא''ה לעשות בהן דבר חול שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתה עליהן. עיין מ''א:

יא

הלכות בית הכנסת

2,306

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

כב

זכותו: דוקא אם כבדו הקהל א' בדבר זה אבל אם קנה א' זכות זה יכול למכור לאיש הגון כמוהו. ט''ז:

יב

הלכות בית הכנסת

2,307

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

כג

וגמרו לא: המ''א הגיה בנו יגמרו ולא וכו'.

יג

הלכות בית הכנסת

2,308

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

כד

בה''כ: ומן הדין שרי. מ''א ט''ז וש''ך י''ד סי' רנ''ב:

יג

הלכות בית הכנסת

2,309

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

כה

לשנותה: אפי' לדבר הרשות. מרדכי מ''א:

יד

הלכות בית הכנסת

2,310

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

כו

כלום: היינו מצד התקנה אבל מדינא יכול לאסור כמ''ש בי''ד סי' רכ''ד:

טו

הלכות בית הכנסת

2,311

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

כז

אחר: וה''ה מי שזכה באיזה ענין של כבוד או של מצוה אין מעבירין ממנו אם לא בהיות איזה טענה למערער. ול''ד בדברים הנוהגים תדיר אלא אפילו בדבר דמזמן לזמן קאתי וכן כתב הראנ''ח ח''ב סי' ע' ועיין בהר''י הלוי סי' מ''ד ובהר''ש הלוי חא''ח סי' ט' ואפי' בא ת''ח לזכות באיזה מצוה אין מעבירין מהמוחזק אפי' הוא ע''ה ואם מכר זה ביתו לראובן אין בידנו ראיה גמורה שהקונה יזכה באותו חזקה הראנ''ח ח''ב סי' ע' וכל זה לא מיירי אלא כשרוצים להעביר המצות והכבוד לגמרי מהמוחזק אבל אם בא אחר לזכות במצות וגם הראשון יעמוד במצותו אינו יכול לעכב ע''י אע''פ דקצת שהיו מתפללין בבה''כ הראשון מתפללין בבית השני אפ''ה אינו יכול לעכב הראנ''ח ח''ב סי' (ע''ח) [ע']. חברה שהיו לומדין בבית עשיר כמה שנים ואח''כ רוצים ללמוד ב' חדשים בכל בית ובית אינם יכולים לשנות באר עשק סי' ה' עח''מ ס''ס קמ''ט:

יז

הלכות בית הכנסת

2,312

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

כח

לחולין: עכשיו המנהג פשוט שנשארים ברשות בעליהם דהוי כאלו התנה עליהם מ''א. וט''ז כתב שמעתי וראיתי שבני אדם המתנדבים ס''ת לבה''כ הם מתנין ברבים שאינו לחלוטין וא''כ אותו שלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה:

יח

הלכות בית הכנסת

2,313

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

כט

בו: אפי' עדות לא מהני מבני אותו העיר וכמ''ש בח''מ סי' ל''ז. ישוב שלא היה לצבור ס''ת וקראו בספר תורה של יחיד ואח''כ קנאו הציבור ב' ס''ת וטוען היחיד שהוחזק שיקרא דוקא בס''ת שלו אין לו חזקה דאין עמה טענה ומ''מ אין למעט כבוד ס''ת דיחיד אלא יקראו כל שבת בס''ת אחרת. ב''ז סי' קפ''ב:

כ

הלכות בית הכנסת

2,314

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

ל

הדיוט: עיין בחות יאיר סי' קס''א. והיד אהרן הרבה להקשות עליו עיין שם וע''ל סי' קמ''ז ס''ק ד' מש''ש:

כא

הלכות בית הכנסת

2,315

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

לא

מאתנן זונה: אם בא עליה ואח''כ נתן לה מותר. נתנה היא לו אתנן מותר. נתן לה ואמר יהי אצלך עד שאבוא עליך כשיבא עליה אסור. ואם קדמה והקדישתו לבה''כ מותר. נתן אתנן לזכר אסור. אמר לזונה הילך טלה והבעלי לפלוני אסור. ואם עשתה שינוי כגון חטים ועשאתן סולת וכן ולדותיהן מותר. ואם פסק טלה אחד ונתן לה הרבה כולם אסורים עיין מ''א ועיין יד אהרן:

כא

הלכות בית הכנסת

2,316

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנג

לב

אונס: וה''ה לפרנס שעבר מחמת אונס כשיעבור האונס הראשון חוזר לשררתו. ואי עבר מחמת עבירה אפי' ששגג אינו חוזר ואין לשנותו אפי' מע''ה לת''ח. ואם יש ראיה ברורה שנתייאש ממנו אבד חזקתו ועיין מגן אברהם וע''ל ס''ק כ''ז:

כב

הלכות בית הכנסת

2,317

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

א

וחצרות: וחצרות שלנו נעשה קודש כיון שמתפללין שם תדיר כל זמן שהם נדחקין מהרי''ט עיין מ''א. גן ופרדס ואיצטבא שסביבה אע''פ שפתוח לבה''כ אין בה קדושה ואם היה פתוח נגד ההיכל יש להחמיר שלא להשתמש בהן שם:

א

הלכות בית הכנסת

2,318

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

ב

הקודש: הגה זו צ''ל בסעיף ג:

ג

הלכות בית הכנסת

2,319

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

ג

בחומה: וה''ה הבנוי בכותל של עץ דהוי כחדר בעלמא. מ''א:

ג

הלכות בית הכנסת

2,320

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

ד

ס''ת: בלא מטפחת דאל''כ יש לו דין בה''כ:

ג

הלכות בית הכנסת

2,321

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

ה

ווילון: ולדידן הוי תשמיש דתשמיש. עיין ס''ו בהג''ה:

ג

הלכות בית הכנסת

2,322

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

ו

קדושה: והוא הדין מקק ספרים ומקק מטפחותיהן. גמרא:

ג

הלכות בית הכנסת

2,323

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

ז

מטפחות: אסור לעשות מטפחות משעטנז והפרוכת מותר עש''ת ב''ש:

ד

הלכות בית הכנסת

2,324

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

ח

וגונזין: ואסור לשורפן. וה''ה ספרים וכל תשמישי קדושה. ב''ש מ''א עיין בתשובת כנסת יחזאל סי' ל''ז:

ה

הלכות בית הכנסת

2,325

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

ט

לחומש: וכ''ש שאסור לכרוך מפה של ס''ת בספר הפטרות. ומפה שפורסין על השולחן אסור לפרוס על העמוד שלפני החזן. מהרי''ל:

ו

הלכות בית הכנסת

2,326

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

י

ופרוכת: ומותר לעשות מפרוכת מכסה שעל השלחן (ובס' אליהו רבה מתיר אפי' לעשות ממנו מפה על העמוד וכן משמע בשו''ת ב''ח). ומותר לחתוך טסים כסף ישנים שלמים ושבורים שאין משתמשים בהם בבה''כ כדי לעשות פמוט להדליק בשבת ויו''ט חוות יאיר סי' קע''א. ובשו''ת ב''ח סי' י''ז מתיר לעשות מפרוכת מפה על העמוד ואוסר לעשות חופה לחתנים. ומ''א מקיל הטעם דלב ב''ד מתנה עליהם ואין ליתן לכובס עכו''ם אלא יכבסם ישראל ולא עם דברים אחרים. שכנה''ג:

ו

הלכות בית הכנסת

2,327

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

יא

קדושים כמו הם: מפות שפורסים על הס''ת יכולין לתלותן בכותל בה''כ וכן כלי כסף שמשימים על הס''ת יכולים להניחם על העמודים שבבה''כ (רדב''ז) [ב''ז] סי' קע''ד. כתב רש''ל נראה דאין קרוי הורדה מקדושה אם מניחים שאר ספרים בארון אצל ס''ת דהא עדיין קדושתו קיים תדע שהרי אנו מניחים לעולם יריעות פסולים בארון וה''ה חומשים ושאר ספרים אכן צ''ע היכי שהוציאו הס''ת ממנו אם יכולין להניח בתוכו שאר ספרים דמאחר דלית ביה ס''ת הוי הורדה מקדושה לפי שעה או לא עכ''ל. והב''ח כתב עליו ול''נ פשוט דאסור דאפי' לפי' שעה מיקרי הורדה ואפילו להניחם אצל ס''ת נמי אין נראה להקל עכ''ל. ובס''ח סי' תתקל''ח איתא דאסור להניח בתוכו יריעות פסולים. וכתב ט''ז לפ''ז לא יפה עושים שביום הושענא רבה שמוציאים כל ס''ת ושמים שם נר דולק והוי דופן ארון הקודש תשמיש לאותו נר ע''ש. וכתב עוד הך קדושת הארון היא דוקא כשעושין אותו שיהיה לעולם קבוע בו ס''ת אבל אם עושין אותן לזמן ואח''כ יעשו ארון הקודש כראוי נראה דלאחר שעשו ארון שני לקביעות נתבטלה הקדושה של הראשון וע''כ מותר לשום בתוכו ספרים. וכתב עוד ולולי דמסתפינא אמינא מילתא חדתא דהא דאמרינן דאסור לעשות מקדושה חמור' קדושה קלה היינו כ''ז שראוי לקדושה גדולה אבל אם אינה ראוי לזה רק לקלה טפי עדיף שיעשה בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה ותגנז עכ''ל ט''ז ומ''א כתב על הב''ח אפשר דשרי משום דלב ב''ד מתנה ובארון הבנוי כמין חדר פשיטא דשרי כמש''ל ס''ק ג'. הט''ז ביו''ד סי' רפ''ב כתב דאסור ליקח ספר ולהניחו תחת ספר אחר כדי להגביהו שיהא נוח לו לראות לעיין בתוכו אא''כ מונח הספר כבר אז מותר להניח השני על גביו ע''כ ומ''א כתב דמותר ומכ''ש כשעושה ללמוד ממנו. כתב בס''ח לא ישרטט קונטרס על הספר לפי שאין קדושה לקונטרס עד שיכתבו בו וכתב המ''א משמע דכשכתב בו מותר להניח עליו. אם החמה זורחת ולא יכול ללמוד מותר להניח ספר א' להיות לצל אבל שלא לצורך אסור ליהנות בו ס''ח סי' תתצ''ח. לא יניח קוטרסים בספר ולא יכתוב חשבונותיו בספר ולא ינסה בו הקולמוס ס''ח שם. כתב המ''א תמיה על גדולי הדור שאין מוחין בהעושין בדפי הספרים כתבי קודש כשקושרים אותם ובודאי זה איסור גמור שמורידין אותן מקדושתן. (ובס' אליהו רבה מיישב קצת המנהג. כ' בתשובת חות יאיר יש להסתפק אם מותר לחתוך טס של כסף לעשות ממנו פמוט להדליק בב''ה וטס שבור יש מתיר עיין שם וצ''ע עי' באר היטב ס''ק ט'):

ו

הלכות בית הכנסת

2,328

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

יב

התנו: וראוי לכל אדם כשמנדב דבר או הגזבר כשקונה להתנות להשתמש בה:

ח

הלכות בית הכנסת

2,329

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

יג

בידם: ואם התנו בשעת עשיית העטרה שיניחו בראש חתנים מותר כמ''ש. ס''ח מ''א:

י

הלכות בית הכנסת

2,330

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

יד

שעוה: כתב הט''ז דה''ה וכ''ש מנורות שקורין לייכטי''ר שהם בבית ע''א דאין להשתמש בבה''כ ואפי' בביתו:

יא

הלכות בית הכנסת

2,331

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

טו

בבה''כ: וה''ה לכל נר מצוה ה''ה לכל מילי דמצוה אין עושין מדבר שנעשה לע''א. מ''א עיין סי' י''א ס''ח וסי' תקפ''ו ס''ג:

יא

הלכות בית הכנסת

2,332

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

טז

אסור להדליקו: דדמי לקרבן שאין מקבלין ממנו. אבל מעכו''ם מקבלים כ''כ בי''ד סי' רנ''ד. ובס''ח סי' תרפ''ו כתב ואם נתן המומר מעות לכתוב ס''ת בשמו שרי וכ''כ הש''ך בסי' רנ''ד בשם מבי''ט:

יא

הלכות בית הכנסת

2,333

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

יז

מאוס: ואם יש ס' לבטלה מותר להדליק. ט''ז מ''א:

יב

הלכות בית הכנסת

2,334

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

יח

בבה''כ: ה''ה לשאר הדלקה של מצוה. רש''ל:

יב

הלכות בית הכנסת

2,335

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

יט

לאורו: היינו דווקא דבר של לימוד וכ''מ מדאסר בסעיף י''ד אפי' להדליק ממנו ומיהו זה דוקא במי שנדר נר לבה''כ דעלה קאי אבל הנרות שעושין הגזברים דדרך ליקח במ''ש כל א' נר לביתו ומשתמש בהן תשמיש חול ה''ל לב ב''ד מתנה עליהן אבל באותן שעומדין על המנורה אסור לקרות בהם דבר של חול. מ''א:

יג

הלכות בית הכנסת

2,336

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

כ

גדול: לחולה שאין בו סכנה. מ''א:

יד

הלכות בית הכנסת

2,337

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנד

כא

והוקרו: ואם הוזלו א''צ ליתן לו אלא כשעת הזול לבוש ואם היה התנאי שאם ירצה הוא יתן להם דמיהן ויקח הס''ת אע''פ שנתרצה אח''כ ליתן להם הס''ת אינם נקראים מוחזקים כיון שיש בידו לסלקם מ''א. מצא דבר בחצר בה''כ זכה בו דחצר קונה מכח יד ואין יד להקדש. כתב המבי''ט ח''ב סי' קע''א בני העיר שהיה להם בה''כ א' ומחמת סיבה הוצרכו לחלוק עצמם לב' הדין שכל כלי קודש וס''ת יחלוקו באופן זה אם יש חפצים ידועים שהקדישם א' יכול הוא או יורשיו להוליכם לבה''כ אשר הוא בתוכו ומה שאינו ידוע יחלוקו לפי ערך אנשים שהם מבן י''ג ולמעלה כי יש לכולם זכות בהם ואם א''א לחלקם ישתמשו כל א' בזמן לפי ערך ע''כ וכתב המ''א ול''נ אם נשתקע שם בעליו ממנו אעפ''י שידוע מי הקדישם זכו בהם כולם דהא הקהל יכולים לשנותו לדבר הרשות ועוד נ''ל דגם לנשים וטף יש להם חלק בכל דברים שירשו הזכות מאבותיהם ע''ש. ועיין בהרא''ש סי' ז' מה שהאריך בענין זה. קהל שברחו ואח''כ נתיישבו וא' מהם לקח כלי קודש מחויב להחזיר לידם אעפ''י שהוא אינו רוצה לדור שם אפי' היה הוא מנדב הכלי קודש. משפטי שמואל סי' ס''ז ועיין תשובת עה''ג סי' מ''ט. א' שקנה מצוה אחת לשנה כגון גלילה ובתוך השנה גירש המלך היהודים אם בשעת הקנין כבר נשמע דבר המלך אעפ''י שהיו משתדלין לבטל הגזירה מ''מ ה''ל להתנות ואם לא התנה צריך לשלם. וכשהתנה בעינן תנאי קודם למעשה וכל דיני תנאי. מ''ע סי' ס''ד ועיין בח''מ סי' של''ד ס''א בהג''ה. ואפשר דהקדש שאני דיד הקדש על העליונה מ''א. כתב הרשב''א ראובן שבנה מביתו היכל לבה''כ ורוצה לכתוב שמו עליו אין יכולין לעכב עליו שהתורה מפרסמת העושה מצוה. א' בנה בה''כ ורצו הקהל להשתתף עמו במעות ולא רצה אלא שיהיה לו ולזרעו לשם וכלה זרעו. עי' ס''ח סי' תק''ג. ועיין תשובת עה''ג סי' מ''ט מזה. א' רצה ליתן בעד מצוה עשרה זהובים ונתן אחר ט''ו זהובים ואח''כ חזר השני חייב הראשון לעכבו בעד י' זהובים צ''צ. והמ''א כ' עליו ולא נהגו כן. (בספר אליהו רבה מפלפל אי מותר לעשות המכסה לס''ת או מענטלי ומפה משעטנז ומסיים שם ולמה דס''ל דאסור אם טעה א' ועשה הוי הקדש טעות ויעשה ממנו פרוכת:

טו

הלכות בית הכנסת

2,338

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנה

א

לבה''מ: ואם צריך לעשות דבר נחוץ ילמוד פסוק א' או הלכה א' ע''ת. והמנהג בכ''מ שקובעים ללמוד אחר התפלה בבה''כ ואומרים קדיש דרבנן ואין חילוק בין גדולים שעוסקים בתורה או קטנים ובלבד שיהא עשרה גדולים שיענו איש''ר. ע''ת:

א

הלכות בית הכנסת

2,339

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנה

ב

שחרית: כתב הב''ח בשם מרדכי פת שחרית אינה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול תרנגול ולא קול מושכים באניות והרגילים בה צריכים לאוכלה תדיר בכל יום וע''כ נמנעים החכמים ממנה עכ''ל. וט''ז ומ''א כתבו דמי שמקיים הדברים כפשוטן ש''ד ועיין בתשובת חכם צבי סי' ט''ו:

ב

הלכות בית הכנסת

2,340

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנו

א

לעסקיו: כלל הדבר שילך אדם בדרך המיצוע לא יקמץ יותר מדאי ולא יפזר יותר מדאי רק הגאוה והכעס יתרחק ממנה עד קצה האחרון הרמב''ם בה' דיעות:

א

הלכות משא ומתן

2,341

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנו

ב

עראי: פי' שיעשה רק כדי פרנסתו והעיקר ללמוד תורה. ומצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם. כדי ללמוד מעשיהם. רמב''ם שם:

א

הלכות משא ומתן

2,342

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנו

ג

העכו''ם: עיין תשובת שער אפרים סי' כ''ד מזה. ועיין מ''א שכתב תוכחת מוסר גדול בסי' זה. (ובס' אליהו רבה הביא כמה עניני מוסר בשם של''ה ושאר ספרי מוסר):

א

הלכות משא ומתן

2,343

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנז

א

רביעית: בתענית דף כ''ה משמע דחשבינן משעה שקם ממטתו. ובפסחים דף י''ב משמע דחשבינן מעלות השחר. ונ''ל דמאי דחשבינן מע''ה משום דרוב העולם עומדים בעמוד השחר ומכאן יש ליישב מה שמאריכין בשבת ויום טוב לפעמים אחר ו' שעות היינו משום דחשבינן ו' שעות משעה שקמים ממטתם. מ''א:

א

הלכות נטילת ידים

2,344

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנז

ב

שעה ו': פי' תחלת שעה ו' (אבל סמ''ע וש''ך בח''מ פסקו דאפילו בסוף שעה ששית לא הוי זורק אבן לחמת. ובס' אליה רבא הביא ראיה לדבריהם ע''ש) וישים אכילתו ביום קלה מבלילה. וטוב שיאכל ב''פ ביום אם חלש לבו ואל ימלא כריסו בפעם אחת. ויתנהג ע''פ התורה בערב בשר האר''י ז''ל. יפנה קודם סעודתו. לא לבעי אינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרא זוהר פרשת בשלח. מ''א:

א

הלכות נטילת ידים

2,345

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנז

ג

לחמת: פי' כשחמת אינה מלאה יין נפגם מניחין שם אבן שתהא מליאה וטוב היה שימלאנה יין. של''ה:

א

הלכות נטילת ידים

2,346

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

א

ידיו: צריך ליטול יד ימין תחלה כדי שישתמש השמאל לימין רקנט''י פרשת עקב מ''א. והבאר היטב אשר לפני כתב על המ''א שטעה בזה ע''ש. והוא טעה ולא ראה ברקנט''י עצמו ע''ש:

א

הלכות נטילת ידים

2,347

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

ב

קובע: ואם קובע סעודתו עליו דצריך לברך המוציא יטול בלא ברכה או יאכל פת אחר תחלה של''ה ולבוש. אבל הט''ז ומ''א פסקו שיטול ויברך ענט''י ע''ש ועיין בספר דמשק אליעזר דף שי''ח ע''ב ובתשובת מטה יוסף ח''ב סי' ח''י:

א

הלכות נטילת ידים

2,348

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

ג

מכזית: הל''ח והמ''א כתבו דכל הסעיף זה הוא בטעות ונוסחא הישרה צ''ל דעל פחות מכביצה א''צ נטילה עיין שם ועיין ב''ח ובשכנה''ג וביד אהרן ובמטה יוסף ח''ב סי' ח''י:

ג

הלכות נטילת ידים

2,349

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

ד

שטיבולו: ודבר שאין דרכו לטובלו במשקה אין צריך נטילת ידים דבטלה דעתו אצל כל אדם. הטובל אצבעו במשקה ומוצץ א''צ נטילה רדב''ז ח''א סי' ע''ח. ועולת תמיד עיין שם. ועיין במטה יוסף ח''ב סי' י''ח:

ד

הלכות נטילת ידים

2,350

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

ה

משקים: שהידים שניות ומטמא משקין להיות תחלה ומשוי להאוכל שני:

ד

הלכות נטילת ידים

2,351

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

ו

יין: וחומץ בכלל יין. מטה יוסף שם:

ד

הלכות נטילת ידים

2,352

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

ז

דבש: היינו של דבורים ולא דבש תמרים עירב אחד מז' משקים הללו עם שאר משקים כגון דבש של דבורים עם דבש תמרים וכיוצא אזלינן בתר רובא אי רובא משאר משקין א''צ נט''י מחצה למחצה צריך נט''י. מטה יוסף ח''ב סי' י''ח. דבש המרקחת וכן לכל המשקה שנתבשל רבו הדיעות אי הוי משקה או לא. עיין מ''א וט''ז וברכת הזבח ובהרדב''ז ומהרי''ט וביד אהרן. ובתשובת מטה יוסף ח''ב סי' י''ח העלה להלכה דאם הוא מרק צלול בין שנתבשל לבדו בין שנתבשל עם מין אחר צריך נטילה ואם אין כאן מרק אלא שהוא קרוש ויבש הרי הוא אוכל וא''צ נטילה. ואם הוא קרוש אלא שאינו יבש שעדיין הוא ניכר אם חשב עליהם למשקים צריך נט''י ואם לאו א''צ נטילה ובטל ובמים אפילו הם קרושים ויבשים כאבן אם חשב עליהם למשקה צריך נטילה ואם הם מבושלים עם מין אחר ואין שם מרק אלא משקה מובלע בתוך האוכל ונעשה הכל גוף א' אע''פ שיש לחלוחית טופח ע''מ להטפיח א''צ נטילה ומי כבשים פשיטא דהוי משקה וצריכין נטילה ע''כ:

ד

הלכות נטילת ידים

2,353

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

ח

שמן: שמן זית ולא שמן שומשמין גינת ורדים חא''ח כלל (י''א) [א'] סי' כ''ט ומטה יוסף ח''ב סי' ח''י:

ד

הלכות נטילת ידים

2,354

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

ט

חלב: ומי חלב הרי הם כחלב והוא אחר שעושין הגבינה נשאר אחריו חלב מעורב עם אוכל צף מלמעלה ואותו הנשאר נקרא מי חלב מטה יוסף שם. חלב חמוץ הנקרא יגור''ט צריך נט''י מטה יוסף שם. ועיין יד אהרן:

ד

הלכות נטילת ידים

2,355

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

י

דם: כדי נסבה דאסור לאכול דם ודם וחגבים לא מיקרי משקה ואפשר דמיירי שאוכל דם מפני רפואה ופקוח נפש. מ''א:

ד

הלכות נטילת ידים

2,356

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

יא

ברכה: שאינו אלא משום נקיות. ובל''ח כתב דהעולם נוהגים שלא ליטול ויש להם על מה שיסמוכו שהתוס' סוברים כן מ''א ועיין עטרת זקנים. ובמטה יוסף סי' ח''י כתב דהמקיל הוא מכלל המזלזל בנט''י הנעקר מן העולם וחייב נידוי ע''כ ירא שמים יזהר בדבר ואל יחוש למנהג הרע ע''ש:

ד

הלכות נטילת ידים

2,357

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

יב

הירק: וה''ה אם אוכל בכף צריך נטילה לדבר שטיבולו במשקה מיהו אם הטיבול הוא במשקה שהוא מבושל גם למאן דמחמיר ליטול ידיו גם במבושל אם אוכל בכף אין להחמיר דתרי חומרות לא עבדינן. כנה''ג ומטה יוסף שם ע''ת:

ד

הלכות נטילת ידים

2,358

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

יג

מחטים: רש''ל כתב דבכל הני אפי' משקה טופח עליהם לא נקרא טיבול במשקה ולא גזרו אלא במה שצריך לטבול אותה אבל לא בלחלוחית של עצמו. וט''ז חולק וכתב דאף מצד לחלוחית עצמו צריך נט''י והיינו מצד המים או שאר משקה מהנך ז' שעל הפירות אבל לחלוחית מצד מוהל שלהם לא מהני דהא לא מז' משקים הם. ועפ''ז נ''ל גם בחטים מבושלים מיירי דוקא בנגובים מן המים שנתבשלו בתוכה אבל גבי צלייה נ''ל דאפי' הודח הבשר במים קודם הצלייה מ''מ בשעת הצלייה נתייבש אותו לחלוחית ומן הבשר יוצא מוהל והוא מלחלוחית הבשר ואינו נקרא משקה. וכתב עוד נ''ל דכשמבשלים מיני עיסה במים אף שיש רוטב שם לא צריך נטילה להעיסה וזה דומה למ''ש ב''י בלשתות א''צ נטילה משום דלא עביד דנגע במשקין שבתוך הכוס וכו' ה''נ בזה לא עביד ליגע בעיסה ההיא ביד אלא אוכל בכף מתוך הקערה. אבל אם היא עיסה בטיגון נ''ל שיש לחלק באם הוא מטוגן בחמאה צריך נטילה דחמאה בכלל חלב והוא מז' משקין אבל מטוגן בשומן אווז או של בשר א''צ נטילה דלאו מז' משקין הוא עכ''ל. וע''ל ס''ק י''ב:

ה

הלכות נטילת ידים

2,359

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

יד

השותה: הטעם כיון דאינו נוגע במשקה לעולם. לפ''ז השותה מים מנהר בידו צריך נטילה ולא ראינו נוהגין כן כנה''ג. רדב''ז. וכתב המ''א ול''נ כיון דלא גזרו על שותה א''צ נט''י לעולם ע''ש וכתב ט''ז והאוכל דבש צריך נטילה דהא עביד דנגע בידו לטבול בדבש ולאכול. ועיין הרדב''ז ח''א סי' ע''ח והלק''ט ח''ב סי' קכ''ח ובתשו' פנים מאירות סי' ס''ח ומטה יוסף ח''ב סי' ח''י:

ו

הלכות נטילת ידים

2,360

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

טו

מנט''י: וצריך לכרוך ידיו במפה כמ''ש בסי' קס''ג מטה יוסף ח''ב סי' ס''ו ס''ק ל''ב דלא כמהר''א סמיגו ז''ל ע''ש. וכתב המ''א דאף דיש מים תוך ד' מלין א''צ לחפש אחריהן כיון דהוא במקום סכנה ע''ש:

ח

הלכות נטילת ידים

2,361

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

טז

בנט''י: אפילו בפעם א'. ועיין ברש''י בסוטה שכתב שאוכל תמיד בלי נט''י ועיין במטה יוסף ח''ב סי' ח''י ס''ק ל''ד:

ט

הלכות נטילת ידים

2,362

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

יז

טיבותא: ומ''מ לא יעשה ע''מ להתעשר דה''ל ע''מ לקבל פרס. של''ה:

י

הלכות נטילת ידים

2,363

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

יח

אח''כ: אבל לא אחר ברכת המוציא. רש''ל מ''א ע''ש וט''ז כתב דאפילו אחר הניגוב לא יברך ע''ש. ובהלק''ט ח''א סי' מ''ו נראה דס''ל דאחר ברכת המוציא יכול לברך על נטילת ידים ע''ש ועיין מטה יוסף ח''ב סי' ח''י ס''ק ל''ז:

יא

הלכות נטילת ידים

2,364

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

יט

ניגוב: משום שהמים שעל ידו לא נטמאו:

יג

הלכות נטילת ידים

2,365

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנח

כ

רביעית: רש''ל וב''ח וט''ז כתבו דדוקא בטבילה אין צריך ניגוב אבל בנטילה אפילו ברביעית לא מהני מידי ועיין בשכנה''ג. לא ינגב ידיו בחלוקו שקשה לשכחה. תשב''ץ מ''א:

יג

הלכות נטילת ידים

2,366

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

א

גללים: כלומר אע''פ דלענין טומאה לאו כלים הם כשרים לנטילת ידים עיין יד אהרן:

א

הלכות נטילת ידים

2,367

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

ב

משקה: ואם סתמו בטיט אינו מועיל בשום כלי וזפת מועיל בכלי חרס דוקא עט''ז שהאריך ומ''א בס''ק ו' מתיר בניקב ותחב בו ד''א. היה יורד טיפה אחר טיפה בידוע שכונס משקה ב''ח. עי' יד אהרן. ובהלק''ט ח''ב סי' קנ''ח:

א

הלכות נטילת ידים

2,368

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

ג

הנקב: עיין ס''ק א' וכ''ש אם שברו מלמעלה:

ב

הלכות נטילת ידים

2,369

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

ד

מסומכת: ואין ליטול ידיו מקנקן שקורין גיסק''ן דרך הדד שבולט כמו חצי עגולה כי לא נעשה לקבלה. של''ה ט''ז מ''א:

ג

הלכות נטילת ידים

2,370

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

ה

בהם: וכ' רש''ל ולא נהירא להתיר אפי' ע''י הדחק דלא עדיף משק וקופה דכובע אין עשוי לקבלה ט''ז וכ''כ דמשק אליעזר ובס''ב מיקל בזה דכאן יכול לקבל מתחלתו ע''י הדחק ושק וקופה א''י לקבל אם לא שמזפתן ע''ש (וכן פסק בס' אליהו רבה דלא כמהרש''ל):

ד

הלכות נטילת ידים

2,371

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

ו

בבת אחת: נראה פשוט שזהו בענין שהמים אינם מקובצים תוך פיסת היד אלא שופך על כל היד והמים נשפכים אבל אם הם מקובצים תוך היד פשיטא דנטמאו אעפ''י שהם רביעית דהא גב היד הוא טמא ומטמא תוך היד ומשום זה יפה כתב רמ''א שיש להחמיר לכתחלה שההמון עם טועים ושופכים מים לפיסת היד ואותן המים חוזר ומשפשף בהם ידו השניה וזהו איסור אליבא דכ''ע וצריך דוקא ניגוב תחלה קודם שיטול ידיו שנית כהלכה כי אלו המים נטמאו ואין תקנה להם אפי' ישפוך עוד עליהם כדלקמן. ט''ז:

ו

הלכות נטילת ידים

2,372

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

ז

בכ''מ: וה''ה אם הוא בספינה ואינו יכול להטביל ידיו בים יקח כלי שניקב בכ''מ ודולה מהים ומטביל ידיו בתוך הכלי שמי הכלי מחוברים למי הים הואיל ומימיו נוטפין דרך הנקב. ש''ג:

ז

הלכות נטילת ידים

2,373

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

ח

לכותל: דלא היה שם כלי עליו בתלוש וט''ז הקשה עליו דלנט''י יש לנו להקל דהוי כלי אפי' קבעו תחלה ע''ש כתב ע''ת ונראה דאותן מים שמושכין ע''י קנים חלולים למרחוק שקורין ריע''ר קאסטי''ן בל''א אין נכון ליטול מן הקנים עצמם משום דאין באין מכח גברא אבל מותר לטבול ידיו במים העומדים לפני הקנים דה''ל כאלו מחוברים לנהר ששורש המים יוצא מהם והוא דהקנים שוטפים מים וה''ל ניצוק חיבור עם המים שבאים מן הנהר לקנים אבל פסק הקילוח מן הקנים לא עלתה שם טבילה ע''ש וה''ה דאין ליטול בפלומפ''ן שאינם כלי ס''ב ע''ש:

ז

הלכות נטילת ידים

2,374

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

ט

לקרקע: דה''ל כמו טבילה וטבילה בשאובין ליכא:

ח

הלכות נטילת ידים

2,375

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

י

המתירין: ורש''ל כתב דאפילו בשעת הדחק אין ליטול בתוך כלי ואם נטל צריך לחזור ולברך ואל תשגיח בדברי הקאר''ו עכ''ל ט''ז:

ח

הלכות נטילת ידים

2,376

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

יא

ברכיו: ומנענע בברכיו כל פעם שיצאו המים:

ט

הלכות נטילת ידים

2,377

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

יב

בארץ: פי' שנתגלגלה מאליה:

ט

הלכות נטילת ידים

2,378

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

יג

ושפיכה: דאל''כ לא באין מכח גברא דכבר פסק כח הראשון. וה''ה בכיור נחושת עם תרנגול דיש ליקח התרנגול בכל שפיכה ושפיכה וה''ה אם עשוי בענין שא''א ליקח יסבב אותו בכל שפיכה ושפיכה ע''ת עיין שכנה''ג:

ט

הלכות נטילת ידים

2,379

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

יד

נטילה: ואע''ג דבס''ט כתב דקלוח ראשון לבד חשיב כח גברא שאני התם דלא עשה מעשה בגוף המים רק שהסיר הברזא המונעת לצאת אבל הכא שעשה מעשה בגוף המים ומחמת הטייתו שופכין מיקרי כח גברא עיין מ''א:

י

הלכות נטילת ידים

2,380

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

טו

ונדה: ורש''ל כתב אשרי מי שיכול להזהר שלא ליטול מן המים אפי' ששאבן עכו''ם או נדה וכ''ש שלא ליטול ידיו מהם עכ''ל רש''ל בפרק כל הבשר סי' (נ''ה) [כ''ה] וכ''כ הט''ז משמו וע''ת ע''ש. ומ''א כתב ונ''ל דוקא כשיוצק על ידיו אבל אם מביא המים בכלי ל''ל בה ע''ש וצ''ע דהא מהרש''ל כתב בהדיא אפילו ששואבן וכו' וכ''ש שלא ליטול ידיו מהם. ע''ש:

יא

הלכות נטילת ידים

2,381

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

טז

להחמיר: ובדיעבד כשר ואע''ג דבי''ד ס''ס (כ') [ב'] פסל שחיטת קוף ש''ה דשחיטה דאורייתא:

יב

הלכות נטילת ידים

2,382

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

יז

יכוין: ואפי' בדיעבד צריך לחזור וליטול אם לא כיון. רש''ל ומ''א:

יג

הלכות נטילת ידים

2,383

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

יח

מעיין: דמעיין מטהר בכל שהוא ואפי' כל גופו טובל בהם:

יד

הלכות נטילת ידים

2,384

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

יט

מקוה: היינו מי גשמים המכונסים בבור:

יד

הלכות נטילת ידים

2,385

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

כ

כמעיין: זהו דעת הר''י דס''ל אף בכלים די בטבילה ברביעית אם מתכסים שם אלא שחכמים הצריכו בהם מ' סאה מ''מ בטבילת ידים שאינן אלא מדרבנן די ברביעית. וי''א שצריך מ' סאה הוא הרמב''ם דס''ל שצריך לטבילת ידים כמו לטבילת כל הגוף:

יד

הלכות נטילת ידים

2,386

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

כא

להסתפק: פי' להמקילין בסי''ד היינו דוקא במכונסין אבל בזוחלין דפסולין אפי' לטבילת כלים יש להסתפק אבל למחמירין לעיל הכא נמי פסולין:

טו

הלכות נטילת ידים

2,387

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

כב

שבקרקע: אבל בכלי שבקרקע לכ''ע פסולים כמ''ש ס''ח:

טז

הלכות נטילת ידים

2,388

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

כג

בנטילה: ומברך על נטילת ידים. מ''א ולבוש שכנה''ג וד''א ויד אהרן:

יח

הלכות נטילת ידים

2,389

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קנט

כד

עיקר: ופני יצחק הכריע דאם טבל במים הכשרים לנטילה מברך על נטילת ידים ואם הם פסולים לנטילה כמ''ש סי' ק''ס ס''ט מברך על טבילת ידים. מ''א:

כ

הלכות נטילת ידים

2,390

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

א

שנשתנו: ואם חזרו לברייתן כשרים. מ''א:

א

הלכות נטילת ידים

2,391

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

ב

עצמן: ברמב''ם ליתא הך גירסא דבין מחמת עצמן ולכן יש להקל כשנשתנו מחמת עצמן. ט''ז מ''א:

א

הלכות נטילת ידים

2,392

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

ג

פסולים: כתב הב''ח דוקא בנטילה פוסל שינוי המראה אבל בטבילת ארבעים סאה לא נפסל משום שינוי מראה דהשתא לטבילת כל הגוף כשרים ק''ו לנט''י:

א

הלכות נטילת ידים

2,393

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

ד

פתו: אם נתן במים דבר להריח כגון נרד הוי כשרה בהן פתו של''ה. ומ''א כתב אנן לא קי''ל הכי ע''ש:

ב

הלכות נטילת ידים

2,394

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

ה

נתכוין: ואם נפל פת מעצמו למים דעת הב''ח להתיר. וט''ז אוסר:

ב

הלכות נטילת ידים

2,395

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

ו

במים: דוקא צינן אבל אם עמד שם היין כדי שלא יתחמם והיין היה כבר צונן אין לפסול המים לנט''י. וה''ה אם נתן דגים חיין לתוך המים שלא ימותו לא נפסלו דלא מיקרי מלאכה דאין המים פועלים בהם כלל רק מצילין ממיתה. מ''א וע''ת וכנה''ג בשם דמש''א:

ב

הלכות נטילת ידים

2,396

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

ז

פסולים: וה''ה אם הדיח בהן ירקות פסולים רי''ו. ומשמע דירקות דומיא דכלים דאם היו מודחים ונקיים כשרים דלא מיקרי מלאכה. ומ''מ אם שרה בהן ירקות שלא יוכמשו מיקרי מלאכה ופסולים דלא גרע מצינן יין במים וה''ה אם נתן כלי במים בימות החמה שנתבקעו כדי שיתכוצו פסולים. מ''א ע''ש:

ב

הלכות נטילת ידים

2,397

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

ח

להכשיר: וב''ח כ' דיש להחמיר כששתה מהן כלב או חזיר דנמאסין והו''ל כשופכין וכן דעת רוב האחרונים:

ד

הלכות נטילת ידים

2,398

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

ט

שהיד סולדת בהם: ורש''ל אוסר ביס''ב ובדיעבד יש לסמוך על הב''י:

ו

הלכות נטילת ידים

2,399

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

י

הכלב: מי הים ראוין לשתית הכלב אם מרתיחין אותן רדב''ז ח''א סי' רצ''ד מ''א. ועיין בהרשד''ם סי' קצ''ח:

ט

הלכות נטילת ידים