sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
2,400	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	יא	טהור: אפי' יש בהן כל הנך ספיקות טהור וכל ספק במחלוקת הפוסקים נקטינן לקולא. ת''ה ב''י עיין מ''א ובהלק''ט ח''ב סימן ק''ל:	יא	הלכות נטילת ידים
2,401	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	יב	טמאים: ולכן היוצא מבהכ''ס יכול לשאוב מים בחפניו מן החביות ליטול ידיו. רש''ל ט''ז מ''א:	יא	הלכות נטילת ידים
2,402	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	יג	ר''א: דשם מבואר אפי' לא רסקן כשרים למקוה ומכ''ש לנט''י. ומזה נראה להתיר להולכי דרכים שאין להם מים שילך למקום עמוק משלג ויתחוב ידיו בהם מיהו ידקדק דיהא שם שלג כשיעור מקוה ע''ת וכ''כ ט''ז בסי' קנ''ט ס''ק כ' אם השלג מכונס בגומא ויש שם שיעור מ' סאה יש להתיר בנטילת ידים אפי' לכתחלה ע''ש. ומ''א מתיר אפי' המונח על פני כל הארץ כל שיש מ' סאה מחובר יחד אפי' נמוך מאוד ע''ש. וכתב ל''ח אבל ליקח שלג בידו אחת לשפשף בידו הב' לד''ה אסור עיין בס' גן המלך סי' צ''ה:	יב	הלכות נטילת ידים
2,403	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קס	יד	בלבד: עיין בתשובת פנים מאירות סי' ל''א וביד אהרן ובשכנה''ג:	יב	הלכות נטילת ידים
2,404	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסא	א	הבשר: פי' במקום שהצפורן עודף על הבשר:	א	הלכות נטילת ידים
2,405	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסא	ב	בשרו: פי' שאין לו מכה רק מיחוש בעלמא ויכול להסיר הרטיה כשירצה זה תלוי בקפידא אבל אם יש לו מכה וא''א לו להסיר אז א''צ כלל ליטול מקום הרטיה כמ''ש ס''ס קס''ב ט''ז ועיין מ''א קס''ב ס''ק י''ח. ועיין הלק''ט ח''ב סי' קל''ג שכתב שאם היתה מכה על גב ידו וכרך עליו סמרטוט ונטל כדינו ובתוך הסעודה נפל הסמרטוט שאין צריך עוד נטילה:	א	הלכות נטילת ידים
2,406	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסא	ג	מקפיד: ואם רוב היד מכוסה אעפ''י שאינו מקפיד חוצץ. ב''י מ''א:	א	הלכות נטילת ידים
2,407	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסא	ד	לחוש: וא''ת הא בסי' קס''ב ס''ט כתב דאם נמצא דבר על היד דטמא וצ''ל דהכא מיירי כשנטל מרביעית:	א	הלכות נטילת ידים
2,408	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסא	ה	לנטילה: כתב המ''א אבל שלא כנגד הבשר בודאי רוב בני אדם מקפידין וחוצץ אע''פ שהוא אינו מקפיד. בשבת אסור לגרר הטיט שתחת הצפורן בצפרניו אלא ירחצנו במים. תשב''ץ מ''א וע''ל סי' ש''ב:	א	הלכות נטילת ידים
2,409	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסא	ו	הוא: ובספר בני יצחק מיקל. מ''א:	א	הלכות נטילת ידים
2,410	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסא	ז	היבש: ומי שכותב תדיר אין הדיו חוצץ ל''ח מ''א. אם הוא טבח ומוכר שומן ויש דם ושומן על ידו אינו חוצץ בנט''י. מוהל שנתייבש דם המילה בידיו אינו חוצץ סלק''ט ח''א סי' כ' ועיין יד אהרן:	ב	הלכות נטילת ידים
2,411	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסא	ח	רפוי: ורש''ל כתב דאין להחמיר כלל בנט''י באנשים אם לא שיש בו אבן טוב מ''א ט''ז וכ''כ בס' גן המלך סי' (קכ''ב) [קכ''ג] ועיין בס' מעיל שמואל סי' י''ח:	ג	הלכות נטילת ידים
2,412	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסא	ט	זרוע: פי' תיכף אחר השלמת היד מקרי קנה של זרוע:	ד	הלכות נטילת ידים
2,413	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסא	י	הראשון: ויתנה בתחלה שלא יהא חובה עליו שמא פעם אחד לא יהא לו מים כ''כ וכן ראוי להתנות בכל דבר שאדם רוצה להחמיר על עצמו ב''י ואם היד מלוכלך לכ''ע צריך כל היד נטילה ועיין ט''ז:	ד	הלכות נטילת ידים
2,414	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסב	א	אצבעותיו: וצריך להזהיר להמון עם ששופכים המים מהצד וראשי האצבעות נשארו בלא נטילה:	א	הלכות נטילת ידים
2,415	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסב	ב	משפילן: ולפי דעת המקובלים דוקא בהגבהה וקודם הברכה. ועיין ט''ז ומ''א:	א	הלכות נטילת ידים
2,416	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסב	ג	לשפשפם: אפי' אם שפך על כל היד רביעית וא''כ גם מי שמטביל ידיו צריך ג''כ שפשוף אח''כ זו בזו שהרי רביעית בבת אחת הוי כטבילה. ט''ז:	ב	הלכות נטילת ידים
2,417	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסב	ד	טהורה: דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור לכן אין ליטול מכלי שפיו צר שאין יכול לשפוך בבת אחת על היד מ''א וכתב ט''ז ודבר פשוט שלא אסרו להוסיף על מים ראשונים אלא אם שפך על מקצת ופסק ואח''כ רוצה לעשות שפיכה שניה על השאר אבל אם אין פוסק מלזוב כגון בכלי שיש לו הענדי''ל של נחושת אעפ''י שאין זב בפעם אחד כל השיעור של היד אין בכך כלום כיון שאינו פוסק מלזוב מיקרי שפיכה אחת והמחמיר בזה הוא מן המתמיהים רק שיש חשש לענין כח גברא ע''כ צריך להפכו תמיד כדלעיל סי' קנ''ט ס''ט עכ''ל:	ג	הלכות נטילת ידים
2,418	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסב	ה	עליהם: עיין ט''ז ומ''א הטעם:	ד	הלכות נטילת ידים
2,419	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסב	ו	לכל זה: ואם נגע בהם אחר טמאות עיין מ''א. כלי שנקב בשוליו ותחוב בו ברזא ודוחק אותו למעלה ויוצאים המים ע''י שרי אעפ''י שהברזא לחה ונוגע בו בידיו לית לן בה. ל''ח. וכתב המ''א ומ''מ יש לחוש שלאחר שנטל הראשונה וחוזר ודוחק הברזא בידו הלחה נדבקו מים טמאים בברזא וכשחור ודוחק בידו השניה נטמאה מהמים הלחים לכן יטול רביעית כאחד. אם נטל הכלי בידו הלחה נטמא אזן הכלי מהמים ואם חזר ואוחז בידו הראשונה נטמא ידו ממנה וצריך לנגבה כמ''ש ס''ד. לכן יטול רביעית כאחד וכאן מהני נמי אם ישפוך ע''ג היד בפ''ע הראשונים ושניים עיין מ''א:	ד	הלכות נטילת ידים
2,420	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסב	ז	בשפשוף: עיין ט''ז ומ''א. כתב הל''ח אם קנח במפה כדרך המקנחים אפי' חזר ונגע טהור ע''כ ומ''א כתב עליו דאין לסמוך ע''ז:	ח	הלכות נטילת ידים
2,421	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסב	ח	ד''א: וה''ה שלג וברד כשלא ריסקן ונמצא על היד דטמא. מ''א:	ט	הלכות נטילת ידים
2,422	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסב	ט	עליה: ע''ל סי' קס''א ס''ק ב' מש''ש:	י	הלכות נטילת ידים
2,423	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסג	א	מילין: ואם הוא ספק אם ימצא מים תוך ד''מ אפשר דיש לסמוך על הרמב''ם שמתיר לאכול במפה אפי' יש לו מים. מי שהולך בעגלה בין שאר הכותים ההולכים בחבורה ומתיירא לילך ביחידות אפי' תוך ד''מ חשוב שעת הדחק מהרש''ל בש''ת סי' צ''ד. אם יש לו מים פסולים לכ''ע יטול בהם בלא ברכה ולא חיישינן שיטעו לומר שהם כשרים. כנה''ג:	א	הלכות נטילת ידים
2,424	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסג	ב	כף: ע''ל סי' קנ''ח ס''ק י''ב. ועיין בס' בני חייא. ובס' פרח שושן חא''ח כלל א' סי' ט'. וביד אהרן:	א	הלכות נטילת ידים
2,425	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסד	א	הדחק: ורש''ל החמיר דוקא בשעת הדחק מהני תנאי. ומ''מ מי שיושב בעגלה עם עכו''ם ואין ממתינין עליו חשיב שעת הדחק:	א	הלכות נטילת ידים
2,426	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסד	ב	יטנפם: כגון שמניחם בבתי ידים. כתב בשכנה''ג דהאידנא נהגו עלמא שלא להתנות דאין יכולין ליזהר שלא יטנפם ע''ש:	א	הלכות נטילת ידים
2,427	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסד	ג	אכילה: כגון שיצא מבית הכסא או לטיבולו במשקה והתנה שנטילה זו יעלה לו לצורך אכילה הוי כוונה מעליא. ומ''ש בסי' קנ''ח ס''ז מיירי שלא התנה. מ''א:	א	הלכות נטילת ידים
2,428	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסד	ד	תנאי: דהא בעי תיכף לנטילה סעודה אבל אם נטל לאכילה אחת ומתנה שיעלה לו גם לאכילה אחרת מהני ואפי' תנאי לא בעי אם שמר ידיו. מ''א:	א	הלכות נטילת ידים
2,429	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסד	ה	וירך: ואפי' הפרוסה בתוך פיו אסור לבלוע עד שיטול ידיו. מ''א:	ב	הלכות נטילת ידים
2,430	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסד	ו	ענט''י: ורש''ל כתב שלא לברך וכ''ד הט''ז. וע''ל ס''ס קע''ח ברמ''א ועי' מ''ש המחבר יד אהרן ומ''א סי' קס''ה ס''ק א' ועיין סי' ק''ע ס''א:	ב	הלכות נטילת ידים
2,431	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסה	א	ומשפשף: היינו שנטל שניהם כאחד ע''ל סי' קס''ב ס''ד עט''ז ומ''א:	א	הלכות נטילת ידים
2,432	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסה	ב	ניגוב: ואם שכח לברך עד שנטל ידיו יברך מתחלה ענט''י ואח''כ א''י ד''מ. עיין מ''א וע''ל סי' ז' ס''ק ח':	א	הלכות נטילת ידים
2,433	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסה	ג	לדבר: ורש''ל כתב שהוא יוהרא לנהוג כן אלא אדרבה יטול תחלה ויהיה נזהר מלדבר וילמדו אחרים ממנו. וכתב הט''ז עליו ואין דבריו כדאי לדחות דברי הרא''ש. ותו כתב רש''ל דד''ת לא הוי הפסק. גם זה לא מסתבר דיש לחוש דילמא משכא ליה שמעתתא ויבא לידי היסח הדעת ט''ז וכ''כ הב''ח. ומ''א כתב דמ''ש כאן שלא לדבר היינו שלא יהיה מדבר שום עסק וענין אחר דהוי הפסק אבל שיחה בעלמא ב' או ג' תיבות לא הוי הפסק וכ''ש כששואלין לו דבר שמותר להשיב הן או לאו ע''ש:	ב	הלכות נטילת ידים
2,434	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסו	א	ליזהר: כתב בזוהר בשלח שיתפלל קודם נטילה על מזונו ואם שכח להתפלל עד אחר נטילה מותר להפסיק בכך. והעולם נוהגים לומר מזמור ה' רועי בין נטילה להמוציא. מ''א:	א	הלכות בציעת הפת
2,435	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסו	ב	כ''ב אמה: עיין מ''א וע''ל סי' ח'. ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד לית לן בה. ע''ת וכ''כ מהרש''ל דדוקא במים אחרונים בעינן תיכף לנטילה ברכה אבל בראשונים אין שם כ''א זהירות בעלמא. ט''ז ועיין יד אהרן:	א	הלכות בציעת הפת
2,436	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	א	היטב: פי' במקום הקשה ולא במקום הרך. זקן שאין לו שינים יבצע ממקום הרך הלק''ט ח''ב סי' (קפ''ב) [קפ''ח]:	א	הלכות בציעת הפת
2,437	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	ב	כפרוסה: ונ''ל דאפי' בפרוסה לא יחתוך לגמרי קודם הברכה כדי שתהא יותר גדולה וכן נוהגין. מ''א:	א	הלכות בציעת הפת
2,438	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	ג	כזית: לכתחלה יש לעשות כן. ועיקר המצוה לתת מהפרוסה שחתך לכל אחד ואחד כזית ולא מהלחם הנשאר. וצריך ליזהר בזה בסעודה גדול'. מט''מ מהרי''ל מ''א:	א	הלכות בציעת הפת
2,439	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	ד	המוציא: עיין עט''ז מ''ש בשם תולדות יצחק. ויאריך קצת בה''א דהמוציא. האר''י ז''ל:	ב	הלכות בציעת הפת
2,440	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	ה	הפת: ואם יש לו בית יד צריך להסירו הגמ''נ. כשיאמר השם יגביה הפת ובשבת שתיהם. מהרי''ל מ''א:	ד	הלכות בציעת הפת
2,441	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	ו	בפת: אלו הן לא תחרוש בשור וחמור כלאים לקט שכחה ופאה בכורים תרומת מעשר ומעשר שני חלה:	ד	הלכות בציעת הפת
2,442	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	ז	למזבח: לכן אסור להרוג כינה על השלחן. ס''ח מ''א:	ה	הלכות בציעת הפת
2,443	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	ח	ס''ס ק''ע: אע''ג דאין אנו נוהגין באכילת מלח משום דיש בפת מלח מ''מ מצוה להניח על השלחן. וכ''כ האר''י ז''ל דעל דרך הנסתר צריך מלח אפי' על פת נקי וכ''כ בית יעקב סי' קס''ה. וכתבו המקובלים דיטביל פרוסת המוציא במלח ג''פ:	ה	הלכות בציעת הפת
2,444	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	ט	לאכילה: וצריך לאכול שיעור כזית קודם שידבר ואם הכניס המוציא לתוך פיו ולעס אין לדבר עד שיבלע ואם שח בעודו לועס א''צ לחזור ולברך. של''ה עיין מ''א ועיין הלק''ט ח''ב סי' ל''ג. עיין ט''ז ס''ק ו' דלא אמר לטעום וכו' ע''ש וצ''ע דבגיטין דף ס''ב אמר אסור לטעום עד שיאכיל לבהמתו. והרב מהור''ר משה חאגי''ז השיב דכלל גדול בש''ס דאין לסמוך כ''א על שנשנה במקומו לזה דייק הט''ז למה אמרו כאן דקאי על ברכות ודו''ק באר היטב אשר לפני:	ו	הלכות בציעת הפת
2,445	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	י	מלח: אפי' לדידן שפת שלנו נילוש במלח. אפ''ה לא הוי הפסק. ט''ז:	ו	הלכות בציעת הפת
2,446	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	יא	הפסק: ט''ז ומ''א חלקו ופסקו דהוי הפסק וכ''כ בפרח שושן חא''ח כלל א' סי' י''ד וט''ז מסיים שראוי לאדם לנהוג בביתו שיצוה לכל א' שיברך לעצמו ברכת המוציא אם יסיח קודם אכילת המוציא והבע''ה הבוצע יכוין שלא יוציא רק מי שלא יפסיק בדברים קודם שיאכל ממילא אין כאן חשש ברכה לבטלה ע''ש. ועיין בגינת ורדים כלל א' סי' מ''ג:	ו	הלכות בציעת הפת
2,447	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	יב	מברך: כתב ב''י אם יכול לאכול יברך ויאכל מעט. וכתב המ''א וטוב לעשות כן מאחר שהרשב''א כתב דלהראב''ד צריך לברך אע''פ שגמר סעודתו ולכן טוב להוציא עצמו מפלוגתא:	ח	הלכות בציעת הפת
2,448	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	יג	מלכא מריה: אפילו לא אמר פתא נמי יצא ב''י ב''ח. וצ''ל מלכא דעלמא מריה דמלך לבד אינו מלכות עי' סי' רי''ד. מ''א:	י	הלכות בציעת הפת
2,449	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	יד	נאכל: אע''ג דלעיל כתב דלא מהני אמירה אא''כ ישבו בשלחן א' היינו בבית אבל בשדה דליכא שלחן הוי קביעות באמירה בלא שלחן. מ''א:	יב	הלכות בציעת הפת
2,450	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	טו	והולכים לא: פי' לא מהני אמירה. וצ''ע אם יושבים בעגלה א' ואמרו נאכל כאן ואוכלין יחד אם מצטרפין. ובספינה פשוט דקביעות גמור הוא. מ''א:	יב	הלכות בציעת הפת
2,451	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	טז	יצאו: והמ''א הניח דבר זה בצ''ע ע''ש:	יג	הלכות בציעת הפת
2,452	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	יז	בוצע: והחתן בוצע ביום חתונתו אעפ''י שיש גדול ממנו. ב''י מ''א:	יד	הלכות בציעת הפת
2,453	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	יח	לו: ואם הת''ח נותן לו רשות אין כאן בית מיחוש שכנה''ג. והב''ח כ' דיש להחמיר שלא ליתן ת''ח רשות לכהן ע''ה וכ''כ המ''א:	יד	הלכות בציעת הפת
2,454	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	יט	להקדימו: ומאריך ימים בכך. עיין ע''ת ובספר באר שבע דף כ''ג:	יד	הלכות בציעת הפת
2,455	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	כ	בוצע: ונהגו לחלוק כבוד לאורח וכ''מ בגמ' דר' אבהו חלק כבוד לר' זירא לבצוע. מ''א:	יד	הלכות בציעת הפת
2,456	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	כא	מורי: ונהגו ליטול רשות מכהן קודם הת''ח דהא מצוה להקדימו ומ''מ לא מהני מי שאומר ברשות אם לא נתן לו הכהן רשות. מ''א:	יד	הלכות בציעת הפת
2,457	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	כב	פרוסה: ואסור לזרוק הפת כמ''ש סי' קע''א:	יח	הלכות בציעת הפת
2,458	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	כג	אבל: ובשבת פורס כדרכו דאין אבילות בשבת:	יח	הלכות בציעת הפת
2,459	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	כד	המוציא: וה''ה בכל ברכת הנהנין:	יט	הלכות בציעת הפת
2,460	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	כה	לקטנים: אפילו אינם בני ביתו. ט''ז:	יט	הלכות בציעת הפת
2,461	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסז	כו	אחר: י''א לאוכלה באחרונה. לכן יאכל קצת בתחלה וקצת בסוף של''ה. אין להאכיל מפרוסת הבציעה לעכו''ם או לבהמה. אבודרה''ם ט''ז מ''א:	כ	הלכות בציעת הפת
2,462	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	א	השלימה: ודוקא כשסעד יחידי אבל אם שנים הם טוב שיברך א' על הפת שלם וא' יברך על הפרוסה. מט''מ ב''ח ושל''ה בשם רש''ל. ואם הא' שיפון א''צ להניחו דאינו ממין ז' עיין מ''א:	א	הלכות בציעת הפת
2,463	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	ב	לחברם: דבעינן לחם משנה ובחול אין נוהגין לחברם. וכשמחברם בשבת יזהר שלא ליקח עץ שהוא מוקצה מ''א עיין בתשובת פנים מאירות בשיטתו לזבחים דף ק''ה ע''ב שדחה דברי רוקח ממ''ש התוס' שם בד''ה חיבור אוכלין וכו' ע''ש ועיין יד אהרן שמיישב:	ב	הלכות בציעת הפת
2,464	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	ג	הנקיה: אפילו הקיבר גדול מהנקיה. כתב ב''י אפילו אמר הבוצע דפת נקי אינו חביב עליו בטלה דעתו אצל כל אדם והמ''א הקשה עליו מסי' רי''א ע''ש והיד אהרן מיישבו:	ד	הלכות בציעת הפת
2,465	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	ד	יותר: ואם השנייה גדולה מזו יש להסתפק. מ''א:	ד	הלכות בציעת הפת
2,466	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	ה	שירצה: עי' ט''ז ומ''א. אם של גוי פרוסה נקי ושל ישראל שלמה וקיבר מברכין על של ישראל דשתי מעלות יש לו. וכן אם של ישראל פרוסה נקי ושל גוי שלם וקיבר מברך ג''כ על של ישראל דיש לו ג''כ שתי מעלות עי' עטרת זקנים:	ה	הלכות בציעת הפת
2,467	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	ו	עכו''ם: ט''ז הגיה דצ''ל ואם הוא נזהר מפש''ג יברך דוקא על ישראל אפי' הוא קיבר וי''א שהוא מסלק וכו' ע''ש:	ה	הלכות בציעת הפת
2,468	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	ז	השלחן: דאז אינו יכול לסלקו מפני האורח:	ה	הלכות בציעת הפת
2,469	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	ח	עליו: נ''ל דאם הוא קבע סעודתו עליו אעפ''י שאכל עמו בשר ודברים אחרים ואלו אכלו לבדו לא הי' שבע ממנו אפ''ה מברך המוציא וג' ברכות ואם אכלו לבדו בעי' שיאכל כ''כ שאחרים רגילים לשבוע ממנו לבדו ואם הוא שבע ממנו וגם אחרים רגילין לשבוע ממנו כשמלפתין עמו דבר אפי' אכלו לבדו מברך המוציא כיון ששבע ממנו מ''א ועי' בס' פרח שושן חא''ח כלל א' סי' ג' מ''ש עליו ועי' ביד אהרן:	ו	הלכות בציעת הפת
2,470	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	ט	תחלה: משמע אע''ג דנמלך באמצע לאכול יותר א''צ לברך המוציא דהא לית ביה שיעורא בנותר. וכ''כ מהרש''ך ח''א קס''ג. ופשוט דאם לאחר שאכל מעט נמלך לאכול עוד כשיעור קביעות צריך ליטול ולברך המוציא. מ''א:	ו	הלכות בציעת הפת
2,471	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	י	דבש: פי' שרש''י מפרש פת הבאה בכיסנין היינו מצד המילוי והעיסה עצמה נילושה במים אלא שמלאוהו בצוק''ר או דבש או אגוזים. ובכלל זה מה שעושין בפורים עיסה רחבה וכפולה וממלאין אותה בשומשמין. והי''א הוא הרמב''ם דס''ל דכיסנין הוא מצד העיסה עצמה שנילושה בדבש או תבלין. ונסתפק הב''י אי נימא דוקא שנילושה בהרבה דבש והמיעוט מים אבל אי הוי מיעוט דבש בטל לגבי רוב מים והוי פת גמור. או דלמא אפי' ע''י תערובות מעט דבש כל שניכר הטעם בעיסה מיקרי כיסנין. וכתב דלענין הלכה כיון דמידי דרבנן הוא יש להקל כדברי כולם ועי' מ''ש המ''א על הרמב''ם ועי' בתשובת פנים מאירות סי' ס''ח:	ז	הלכות בציעת הפת
2,472	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	יא	פת גמור: פי' אם אין בו אלא מעט דבש וע''כ יפה עושין שאופין בשבת שמל''ץ קוכי''ן ללחם משנה כי אין שם רק מעט שומן. וכתב הט''ז נראה דלא פליג רמ''א אלא אהך מילתא לחוד. אבל על מ''ש הש''ע תחלה מצד המילוי וכן מ''ש אח''כ וי''מ וכו' לא פליג. ונ''ל דלענין כיסנין שהם מחמת המילוי אפי' אם ניקח המילוי ממנו ונשאר הבצק לבד הוי עדיין דין כיסנין עליו והטעם דאנו הולכים בתר שעת אפייה ט''ז. קרעפלי''ך של פורים הוי כיסנין:	ז	הלכות בציעת הפת
2,473	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	יב	לעקי''ך: ב''ח בשם רש''ל כתב דגם על לעקי''ך אין לברך במ''מ אא''כ הדבש עיקר וקמח מעט וכתב הט''ז עליו דברי יחיד הם והעיקר תלוי בלישה אם נילוש ברוב דבש ומעט מים הוי כיסנין ע''ש:	ז	הלכות בציעת הפת
2,474	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	יג	אותם: היינו הקיכל''ך שעושין בסעודה לתיאבון ולא כדי להשביע:	ז	הלכות בציעת הפת
2,475	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	יד	בכיסנין: הטעם דברכת במ''מ פוטר הכל אפי' עיסה דהא זיין אלא שמפני חשיבות הפת קבעי עליו המוציא ושלש ברכות מש''ה כל כמה שלא ברור לנו שיש שם חשיבות ואינו בכלל כיסנין יש להקל שלא להצריך המוציא וג' ברכות ט''ז. והב''ח מחמיר אפי' אית בהו תבלין או דבש דלא יאכלם אלא בתוך הסעודה אא''כ הדבש והתבלין הן מרובים מהקמח ע''ש וט''ז דחה דבריו ע''ש ועי' בתשובת גינת ורדים כלל א' סי' כ''ד דף י''ג:	ז	הלכות בציעת הפת
2,476	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	טו	אובליא''ש: נראה שהוא נאפה מבלי גלגול רק שמערב קמח עם מים לישה עבה. ט''ז:	ח	הלכות בציעת הפת
2,477	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	טז	ניבלא''ש: שקורין נאלסינק''י דהיינו שמערבין קמח עם מים בקדירה כמו דייסא ושופכין העיסה על עלי ירקות רחבים ונאפים בתנור עם העלים:	ח	הלכות בציעת הפת
2,478	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	יז	סעודתו: ושיעור קבע הוא ג' או ד' ביצים עיין בספר פרח שושן כלל א' סי' ד' ועיין יד אהרן ע''ל ס''ק ח' מש''ש בשם מ''א. וט''ז העלה דאין לקבוע סעודה ולברך המוציא בכל מינים שבלילתן רכה והם דקים אבל המין שקורין נאלסינק''י מהני קביעות לברך המוציא דהא אינם דקים ע''ש:	ח	הלכות בציעת הפת
2,479	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	יח	הסעודה: פי' שאין אוכלין לשבוע אלא לתענוג או לקינוח להקל מכובד המאכל:	ח	הלכות בציעת הפת
2,480	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	יט	לפניהם: וא''כ כל מיני פת הנזכרים בסעיף ז' טעונים ברכה לפניהם תוך הסעודה כשאוכלין לקינוח והא דקי''ל בירך על הפת פטר את הפרפרת היינו כשבאין להמשיך תאות המאכל. כללא דמילתא כל שאוכל למזון ולתבשיל כגון עפי''ל פלאדין ופאווידלי פלאדין תמיד מחמת הסעודה הם באים וא''צ לברך עליהם תוך הסעודה כי הפרי נעשה תבשיל תוך המולייתא וקימחא עיקר ואין להחמיר וליקח קצת תפוחים מבפנים ולברך עליהם בפה''ע דהוי ברכה לבטלה דקימחא עיקר עיין סי' קע''ז. ודבר שבא לקינוח או לתענוג כגון עוגות דקות או מיני מתיקה שכתב בס''ז צריכה ברכה ואין הפת פוטרתן אא''כ שבאין להמשיך תאות המאכל מ''א. ואפלטק''ס והויז''ן בלאזי''ן שקורין פריטל''ך צריך לברך במ''מ בתוך הסעודה. ט''ז:	ח	הלכות בציעת הפת
2,481	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	כ	המרקחת: היינו כגון מה שמטגנין בפורים נויא''ט על עיסות שאין לברך על אותה עיסה כ''ז שאוכל אותה עם הנוא''ט. אבל אס אוכל העיסה בפ''ע מברך עליה במ''מ דבשעת אפיה לא נאפה בתורת לחם ע''ל ס''ק י''א ט''ז:	ח	הלכות בציעת הפת
2,482	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	כא	כזית: מי שאכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית אחר תוך כדי אכילת פרס ולא היה בדעתו כשבירך על הראשון. נסתפק בהלק''ט ח''ב סי' קמ''ז אם מחויב לברך לאחריו. ועיין עוד שם סי' רנ''ז:	ט	הלכות בציעת הפת
2,483	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	כב	נתבשל: דהיינו שנתן הלחם בכלי ראשון אבל אם הניח הפירורין בקערה ועירה עליהם רותחין לא מיקרי נתבשל ב''י מרדכי. וכתב המ''א נ''ל מאחר שיש מחלוקת בי''ד סי' ס''ח אם עירוי מבשל ככלי ראשון לכן יש למנוע שלא לאכול פירורין שעירה עליהם מכ''ר ונראה שיש בו תואר לחם וכ''ש כשאוכל הרבה עד ששבע ממנו דהוי ספק דאורייתא אם יברך ב''ה לכן יברך על פת אחר תחלה כמ''ש סי' קע''ז:	י	הלכות בציעת הפת
2,484	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	כג	כזית: פי' שבכל פרוסה בפ''ע הוי כזית:	י	הלכות בציעת הפת
2,485	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	כד	במ''מ: ובכל הני אפי' קבע סעודתו עליו מברך במ''מ כיון דלאו פת הוא כלל וע''ל ס''ק י''ז. איתא בגמרא אם פירר הלחם עד שמחזירן כסולת ואחר כך חזר וגבלן יחד וחזר ואפאן צריך לברך המוציא. וכתב המ''א א''כ אותם שעושים פרימזלי''ך מלחם מפורר או מלחם שרוי במים צריך לברך המוציא כיון שתחלתו היה לחם לא נפק מתורת פת עד שאין בכל א' כזית. ומ''מ אם עירב בהן קמח וטגנן בשומן או לשו בהן צ''ע אם נלך אחר הרוב. ועיין סעיף י''ג. וכנה''ג בשם הש''ך ח''א סי' קס''ג פסק בפשיטות דיברך במ''מ ע''ש. ומיהו אותן המטגנים פרוסות שלימות פשוט דמברך המוציא כמ''ש בש''ע. מ''א ע''ש:	י	הלכות בציעת הפת
2,486	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	כה	דק דק: דכיון שהוא פת בפני עצמו אינו יוצא לעולם מתורת פת:	י	הלכות בציעת הפת
2,487	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	כו	במים: וה''ה הנותנים חתיכות פת שמייבשין על הגחלים בשכר וקורין פעני''ץ נמי דינא הכי של''ה. והיינו שאין בהם כזית בכל א' וכמ''ש בסעיף שאח''ז:	יא	הלכות בציעת הפת
2,488	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	כז	ביין אדום: שעי''ז נשתנה צורתו אבל בלבן הוי דינו עד שיתלבן היין מחמת הפת כמ''ש בסעיף שלפני זה ולענין אם חייב לברך על היין נראה דאזלינן בתר העיקר אם היין עיקר ואכילת הפת בתוכו למתק את השתיה מברך על היין ופוטר את הפת ואם הפת עיקר והיין למתק לו האכילה מברך על הפת ופוטר את היין ואם שתיהם עיקרים מברך על שניהם על הפת במ''מ ועל היין בורא פרי הגפן ע''ת ועיין מ''א ס''ק למ''ד:	יב	הלכות בציעת הפת
2,489	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	כח	דנהמא: פי' כגון שאפאו באלפס אפ''ה לא הוי לחם ול''ד למ''ש בסעיף י' דהתם הוי לחם מעיקרא לכן כל זמן שיש בו תואר לחם לא נפיק מתורת לחם ועי' סי''ד בהג''ה דמעט משקה לא מיקרי משקה:	יג	הלכות בציעת הפת
2,490	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	כט	בחלה: פי' למ''ד דחייב בחלה אבל אנן קי''ל דפטורה כמ''ש בי''ד סי' שכ''ט עיין מ''א:	יג	הלכות בציעת הפת
2,491	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	ל	להקל: פי' שאין מברכין המוציא רק במ''מ ומ''מ נ''ל שאם שבע ממנו הוי ספק דאורייתא וצריך לברך בה''מ מספק כמ''ש סי' קפ''ד ס''ד מ''א:	יג	הלכות בציעת הפת
2,492	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	לא	וקרעפלי''ך: פי' שממולאין בבשר דאלו ממולאים במיני פירות הוי כיסנין כמ''ש ס''ז אפי' נאפה בתנור מ''א. וט''ז כתב דלעולם הוי כיסנין אפילו ממולאים בבשר ע''ש ועמ''ש בס''ק ד':	יג	הלכות בציעת הפת
2,493	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	לב	הוא: ובכלל זה איב''ר זאטיני זעמיל:	יד	הלכות בציעת הפת
2,494	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	לג	ומים: ובלילתן רכה מאוד כמ''ש ס''ח:	טו	הלכות בציעת הפת
2,495	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	לד	עליו: מ''א חולק ופסק דמהני קביעות בטריתא כמו בטרוקנין. ומ''מ אותן שאופין בדפוס ברזל אע''פ שהן מכונסין בדפוס שקורין וואפלטקיס מ''מ כיון שהן רקיקין דקין מאוד אחר האפייה אפי' קבע עלייהו לא הוי קביעות ומברך במ''מ עיין מ''א:	טו	הלכות בציעת הפת
2,496	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	לה	לחם: כלומר בצק. דלחם שאופין בשפוד לחם גמור הוא. מ''א:	טז	הלכות בציעת הפת
2,497	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסח	לו	בגבינה: ע''ל ס''ק ל''א מש''ש. וט''ז כתב דלעולם הוי כיסנין בין במילוי בשר בין במילוי פירות. והש''ע איירי כאן בקבע סעודתו וקמ''ל דה''א דפשטיד''א זו אפי' קבע סעודתו לא יברך המוציא מכח דעיקר בשר קמ''ל דלא ע''ש. ומ''א מחלק בין מילוי בשר למילוי פירות ובשמים דמילוי פירות ובשמים הוי קינוח והוי כיסנין ע''ש. ודע דפת של כיסנין דמברך עליה במ''מ הוא אפי' אם אפאו בתנור. כללי סי' זה. א עיסה שנילושה במי פירות ונאפית אח''כ בסעיף ז'. ב אם נטגנה במי פירות או במים בסעיף י''ג. ג ואם ממולא בפירות בסעיף ז'. ד ואם ממולא בבשר ודגים בסעיף ט''ז. וכל זה בבלילתו עבה. ה בלילתו רכה בסעיף ח' ובסעיף י''ד וסט''ו. ו ולחם גמור ששראו ובישלו אח''כ בסעיף י'. כן הוא למחבר מ''א דמחלק בין מילוי בשר למילוי פירות. אבל להמחבר ט''ז אין חילוק בין מילוי בשר או שאר דברים ולעולם הוי כיסנין ואיירי בסעיף ז' בין במילוי בשר בין בשאר דברים וסעיף (ט''ז) [י''ז] איירי בקבע עלייהו ודו''ק ועיין בבני חייא. ופרח שושן כלל א' סי' ה' וסי' ג' וביד אהרן:	יז	הלכות בציעת הפת
2,498	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסט	א	מיד: פי' דבר מועט:	א	הלכות דברים הנוהגים בסעודה
2,499	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	קסט	ב	ומין: ואם התנה עמו בשעת שכירות שיתן לו מזונות כשאר בני הבית א''צ ליתן לו מכל מין ומין רק ממין שיש לו ריח ומה''ט אין אנו נוהגין ליתן לשמש מכל מין ומין וגם אנו מניחים לעבדים להוליך כלינו אחרינו לבית המרחץ ולנעול מנעלינו דהוי כאלו התנה בכך של''ה. וכתב המ''א ונ''ל דבענין המאכל לא מהני תנאי כיון שהטעם משום צערא. ודוקא בשמש שעומד ומשמש בסעודה כמ''ש רש''י. אבל אם הוא מיסב בשלחן לית לן בה ע''כ ע''ש. (ובסי' ק''ע ס''ק ח' כתב אפי' אינו משמש בסעודה רק מבשל האוכל אפי' אין מזונתו עליו):	א	הלכות דברים הנוהגים בסעודה

2,400

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

יא

טהור: אפי' יש בהן כל הנך ספיקות טהור וכל ספק במחלוקת הפוסקים נקטינן לקולא. ת''ה ב''י עיין מ''א ובהלק''ט ח''ב סימן ק''ל:

יא

הלכות נטילת ידים

2,401

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

יב

טמאים: ולכן היוצא מבהכ''ס יכול לשאוב מים בחפניו מן החביות ליטול ידיו. רש''ל ט''ז מ''א:

יא

הלכות נטילת ידים

2,402

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

יג

ר''א: דשם מבואר אפי' לא רסקן כשרים למקוה ומכ''ש לנט''י. ומזה נראה להתיר להולכי דרכים שאין להם מים שילך למקום עמוק משלג ויתחוב ידיו בהם מיהו ידקדק דיהא שם שלג כשיעור מקוה ע''ת וכ''כ ט''ז בסי' קנ''ט ס''ק כ' אם השלג מכונס בגומא ויש שם שיעור מ' סאה יש להתיר בנטילת ידים אפי' לכתחלה ע''ש. ומ''א מתיר אפי' המונח על פני כל הארץ כל שיש מ' סאה מחובר יחד אפי' נמוך מאוד ע''ש. וכתב ל''ח אבל ליקח שלג בידו אחת לשפשף בידו הב' לד''ה אסור עיין בס' גן המלך סי' צ''ה:

יב

הלכות נטילת ידים

2,403

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קס

יד

בלבד: עיין בתשובת פנים מאירות סי' ל''א וביד אהרן ובשכנה''ג:

יב

הלכות נטילת ידים

2,404

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסא

א

הבשר: פי' במקום שהצפורן עודף על הבשר:

א

הלכות נטילת ידים

2,405

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסא

ב

בשרו: פי' שאין לו מכה רק מיחוש בעלמא ויכול להסיר הרטיה כשירצה זה תלוי בקפידא אבל אם יש לו מכה וא''א לו להסיר אז א''צ כלל ליטול מקום הרטיה כמ''ש ס''ס קס''ב ט''ז ועיין מ''א קס''ב ס''ק י''ח. ועיין הלק''ט ח''ב סי' קל''ג שכתב שאם היתה מכה על גב ידו וכרך עליו סמרטוט ונטל כדינו ובתוך הסעודה נפל הסמרטוט שאין צריך עוד נטילה:

א

הלכות נטילת ידים

2,406

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסא

ג

מקפיד: ואם רוב היד מכוסה אעפ''י שאינו מקפיד חוצץ. ב''י מ''א:

א

הלכות נטילת ידים

2,407

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסא

ד

לחוש: וא''ת הא בסי' קס''ב ס''ט כתב דאם נמצא דבר על היד דטמא וצ''ל דהכא מיירי כשנטל מרביעית:

א

הלכות נטילת ידים

2,408

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסא

ה

לנטילה: כתב המ''א אבל שלא כנגד הבשר בודאי רוב בני אדם מקפידין וחוצץ אע''פ שהוא אינו מקפיד. בשבת אסור לגרר הטיט שתחת הצפורן בצפרניו אלא ירחצנו במים. תשב''ץ מ''א וע''ל סי' ש''ב:

א

הלכות נטילת ידים

2,409

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסא

ו

הוא: ובספר בני יצחק מיקל. מ''א:

א

הלכות נטילת ידים

2,410

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסא

ז

היבש: ומי שכותב תדיר אין הדיו חוצץ ל''ח מ''א. אם הוא טבח ומוכר שומן ויש דם ושומן על ידו אינו חוצץ בנט''י. מוהל שנתייבש דם המילה בידיו אינו חוצץ סלק''ט ח''א סי' כ' ועיין יד אהרן:

ב

הלכות נטילת ידים

2,411

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסא

ח

רפוי: ורש''ל כתב דאין להחמיר כלל בנט''י באנשים אם לא שיש בו אבן טוב מ''א ט''ז וכ''כ בס' גן המלך סי' (קכ''ב) [קכ''ג] ועיין בס' מעיל שמואל סי' י''ח:

ג

הלכות נטילת ידים

2,412

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסא

ט

זרוע: פי' תיכף אחר השלמת היד מקרי קנה של זרוע:

ד

הלכות נטילת ידים

2,413

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסא

י

הראשון: ויתנה בתחלה שלא יהא חובה עליו שמא פעם אחד לא יהא לו מים כ''כ וכן ראוי להתנות בכל דבר שאדם רוצה להחמיר על עצמו ב''י ואם היד מלוכלך לכ''ע צריך כל היד נטילה ועיין ט''ז:

ד

הלכות נטילת ידים

2,414

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסב

א

אצבעותיו: וצריך להזהיר להמון עם ששופכים המים מהצד וראשי האצבעות נשארו בלא נטילה:

א

הלכות נטילת ידים

2,415

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסב

ב

משפילן: ולפי דעת המקובלים דוקא בהגבהה וקודם הברכה. ועיין ט''ז ומ''א:

א

הלכות נטילת ידים

2,416

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסב

ג

לשפשפם: אפי' אם שפך על כל היד רביעית וא''כ גם מי שמטביל ידיו צריך ג''כ שפשוף אח''כ זו בזו שהרי רביעית בבת אחת הוי כטבילה. ט''ז:

ב

הלכות נטילת ידים

2,417

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסב

ד

טהורה: דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור לכן אין ליטול מכלי שפיו צר שאין יכול לשפוך בבת אחת על היד מ''א וכתב ט''ז ודבר פשוט שלא אסרו להוסיף על מים ראשונים אלא אם שפך על מקצת ופסק ואח''כ רוצה לעשות שפיכה שניה על השאר אבל אם אין פוסק מלזוב כגון בכלי שיש לו הענדי''ל של נחושת אעפ''י שאין זב בפעם אחד כל השיעור של היד אין בכך כלום כיון שאינו פוסק מלזוב מיקרי שפיכה אחת והמחמיר בזה הוא מן המתמיהים רק שיש חשש לענין כח גברא ע''כ צריך להפכו תמיד כדלעיל סי' קנ''ט ס''ט עכ''ל:

ג

הלכות נטילת ידים

2,418

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסב

ה

עליהם: עיין ט''ז ומ''א הטעם:

ד

הלכות נטילת ידים

2,419

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסב

ו

לכל זה: ואם נגע בהם אחר טמאות עיין מ''א. כלי שנקב בשוליו ותחוב בו ברזא ודוחק אותו למעלה ויוצאים המים ע''י שרי אעפ''י שהברזא לחה ונוגע בו בידיו לית לן בה. ל''ח. וכתב המ''א ומ''מ יש לחוש שלאחר שנטל הראשונה וחוזר ודוחק הברזא בידו הלחה נדבקו מים טמאים בברזא וכשחור ודוחק בידו השניה נטמאה מהמים הלחים לכן יטול רביעית כאחד. אם נטל הכלי בידו הלחה נטמא אזן הכלי מהמים ואם חזר ואוחז בידו הראשונה נטמא ידו ממנה וצריך לנגבה כמ''ש ס''ד. לכן יטול רביעית כאחד וכאן מהני נמי אם ישפוך ע''ג היד בפ''ע הראשונים ושניים עיין מ''א:

ד

הלכות נטילת ידים

2,420

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסב

ז

בשפשוף: עיין ט''ז ומ''א. כתב הל''ח אם קנח במפה כדרך המקנחים אפי' חזר ונגע טהור ע''כ ומ''א כתב עליו דאין לסמוך ע''ז:

ח

הלכות נטילת ידים

2,421

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסב

ח

ד''א: וה''ה שלג וברד כשלא ריסקן ונמצא על היד דטמא. מ''א:

ט

הלכות נטילת ידים

2,422

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסב

ט

עליה: ע''ל סי' קס''א ס''ק ב' מש''ש:

י

הלכות נטילת ידים

2,423

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסג

א

מילין: ואם הוא ספק אם ימצא מים תוך ד''מ אפשר דיש לסמוך על הרמב''ם שמתיר לאכול במפה אפי' יש לו מים. מי שהולך בעגלה בין שאר הכותים ההולכים בחבורה ומתיירא לילך ביחידות אפי' תוך ד''מ חשוב שעת הדחק מהרש''ל בש''ת סי' צ''ד. אם יש לו מים פסולים לכ''ע יטול בהם בלא ברכה ולא חיישינן שיטעו לומר שהם כשרים. כנה''ג:

א

הלכות נטילת ידים

2,424

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסג

ב

כף: ע''ל סי' קנ''ח ס''ק י''ב. ועיין בס' בני חייא. ובס' פרח שושן חא''ח כלל א' סי' ט'. וביד אהרן:

א

הלכות נטילת ידים

2,425

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסד

א

הדחק: ורש''ל החמיר דוקא בשעת הדחק מהני תנאי. ומ''מ מי שיושב בעגלה עם עכו''ם ואין ממתינין עליו חשיב שעת הדחק:

א

הלכות נטילת ידים

2,426

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסד

ב

יטנפם: כגון שמניחם בבתי ידים. כתב בשכנה''ג דהאידנא נהגו עלמא שלא להתנות דאין יכולין ליזהר שלא יטנפם ע''ש:

א

הלכות נטילת ידים

2,427

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסד

ג

אכילה: כגון שיצא מבית הכסא או לטיבולו במשקה והתנה שנטילה זו יעלה לו לצורך אכילה הוי כוונה מעליא. ומ''ש בסי' קנ''ח ס''ז מיירי שלא התנה. מ''א:

א

הלכות נטילת ידים

2,428

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסד

ד

תנאי: דהא בעי תיכף לנטילה סעודה אבל אם נטל לאכילה אחת ומתנה שיעלה לו גם לאכילה אחרת מהני ואפי' תנאי לא בעי אם שמר ידיו. מ''א:

א

הלכות נטילת ידים

2,429

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסד

ה

וירך: ואפי' הפרוסה בתוך פיו אסור לבלוע עד שיטול ידיו. מ''א:

ב

הלכות נטילת ידים

2,430

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסד

ו

ענט''י: ורש''ל כתב שלא לברך וכ''ד הט''ז. וע''ל ס''ס קע''ח ברמ''א ועי' מ''ש המחבר יד אהרן ומ''א סי' קס''ה ס''ק א' ועיין סי' ק''ע ס''א:

ב

הלכות נטילת ידים

2,431

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסה

א

ומשפשף: היינו שנטל שניהם כאחד ע''ל סי' קס''ב ס''ד עט''ז ומ''א:

א

הלכות נטילת ידים

2,432

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסה

ב

ניגוב: ואם שכח לברך עד שנטל ידיו יברך מתחלה ענט''י ואח''כ א''י ד''מ. עיין מ''א וע''ל סי' ז' ס''ק ח':

א

הלכות נטילת ידים

2,433

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסה

ג

לדבר: ורש''ל כתב שהוא יוהרא לנהוג כן אלא אדרבה יטול תחלה ויהיה נזהר מלדבר וילמדו אחרים ממנו. וכתב הט''ז עליו ואין דבריו כדאי לדחות דברי הרא''ש. ותו כתב רש''ל דד''ת לא הוי הפסק. גם זה לא מסתבר דיש לחוש דילמא משכא ליה שמעתתא ויבא לידי היסח הדעת ט''ז וכ''כ הב''ח. ומ''א כתב דמ''ש כאן שלא לדבר היינו שלא יהיה מדבר שום עסק וענין אחר דהוי הפסק אבל שיחה בעלמא ב' או ג' תיבות לא הוי הפסק וכ''ש כששואלין לו דבר שמותר להשיב הן או לאו ע''ש:

ב

הלכות נטילת ידים

2,434

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסו

א

ליזהר: כתב בזוהר בשלח שיתפלל קודם נטילה על מזונו ואם שכח להתפלל עד אחר נטילה מותר להפסיק בכך. והעולם נוהגים לומר מזמור ה' רועי בין נטילה להמוציא. מ''א:

א

הלכות בציעת הפת

2,435

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסו

ב

כ''ב אמה: עיין מ''א וע''ל סי' ח'. ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד לית לן בה. ע''ת וכ''כ מהרש''ל דדוקא במים אחרונים בעינן תיכף לנטילה ברכה אבל בראשונים אין שם כ''א זהירות בעלמא. ט''ז ועיין יד אהרן:

א

הלכות בציעת הפת

2,436

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

א

היטב: פי' במקום הקשה ולא במקום הרך. זקן שאין לו שינים יבצע ממקום הרך הלק''ט ח''ב סי' (קפ''ב) [קפ''ח]:

א

הלכות בציעת הפת

2,437

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

ב

כפרוסה: ונ''ל דאפי' בפרוסה לא יחתוך לגמרי קודם הברכה כדי שתהא יותר גדולה וכן נוהגין. מ''א:

א

הלכות בציעת הפת

2,438

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

ג

כזית: לכתחלה יש לעשות כן. ועיקר המצוה לתת מהפרוסה שחתך לכל אחד ואחד כזית ולא מהלחם הנשאר. וצריך ליזהר בזה בסעודה גדול'. מט''מ מהרי''ל מ''א:

א

הלכות בציעת הפת

2,439

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

ד

המוציא: עיין עט''ז מ''ש בשם תולדות יצחק. ויאריך קצת בה''א דהמוציא. האר''י ז''ל:

ב

הלכות בציעת הפת

2,440

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

ה

הפת: ואם יש לו בית יד צריך להסירו הגמ''נ. כשיאמר השם יגביה הפת ובשבת שתיהם. מהרי''ל מ''א:

ד

הלכות בציעת הפת

2,441

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

ו

בפת: אלו הן לא תחרוש בשור וחמור כלאים לקט שכחה ופאה בכורים תרומת מעשר ומעשר שני חלה:

ד

הלכות בציעת הפת

2,442

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

ז

למזבח: לכן אסור להרוג כינה על השלחן. ס''ח מ''א:

ה

הלכות בציעת הפת

2,443

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

ח

ס''ס ק''ע: אע''ג דאין אנו נוהגין באכילת מלח משום דיש בפת מלח מ''מ מצוה להניח על השלחן. וכ''כ האר''י ז''ל דעל דרך הנסתר צריך מלח אפי' על פת נקי וכ''כ בית יעקב סי' קס''ה. וכתבו המקובלים דיטביל פרוסת המוציא במלח ג''פ:

ה

הלכות בציעת הפת

2,444

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

ט

לאכילה: וצריך לאכול שיעור כזית קודם שידבר ואם הכניס המוציא לתוך פיו ולעס אין לדבר עד שיבלע ואם שח בעודו לועס א''צ לחזור ולברך. של''ה עיין מ''א ועיין הלק''ט ח''ב סי' ל''ג. עיין ט''ז ס''ק ו' דלא אמר לטעום וכו' ע''ש וצ''ע דבגיטין דף ס''ב אמר אסור לטעום עד שיאכיל לבהמתו. והרב מהור''ר משה חאגי''ז השיב דכלל גדול בש''ס דאין לסמוך כ''א על שנשנה במקומו לזה דייק הט''ז למה אמרו כאן דקאי על ברכות ודו''ק באר היטב אשר לפני:

ו

הלכות בציעת הפת

2,445

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

י

מלח: אפי' לדידן שפת שלנו נילוש במלח. אפ''ה לא הוי הפסק. ט''ז:

ו

הלכות בציעת הפת

2,446

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

יא

הפסק: ט''ז ומ''א חלקו ופסקו דהוי הפסק וכ''כ בפרח שושן חא''ח כלל א' סי' י''ד וט''ז מסיים שראוי לאדם לנהוג בביתו שיצוה לכל א' שיברך לעצמו ברכת המוציא אם יסיח קודם אכילת המוציא והבע''ה הבוצע יכוין שלא יוציא רק מי שלא יפסיק בדברים קודם שיאכל ממילא אין כאן חשש ברכה לבטלה ע''ש. ועיין בגינת ורדים כלל א' סי' מ''ג:

ו

הלכות בציעת הפת

2,447

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

יב

מברך: כתב ב''י אם יכול לאכול יברך ויאכל מעט. וכתב המ''א וטוב לעשות כן מאחר שהרשב''א כתב דלהראב''ד צריך לברך אע''פ שגמר סעודתו ולכן טוב להוציא עצמו מפלוגתא:

ח

הלכות בציעת הפת

2,448

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

יג

מלכא מריה: אפילו לא אמר פתא נמי יצא ב''י ב''ח. וצ''ל מלכא דעלמא מריה דמלך לבד אינו מלכות עי' סי' רי''ד. מ''א:

י

הלכות בציעת הפת

2,449

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

יד

נאכל: אע''ג דלעיל כתב דלא מהני אמירה אא''כ ישבו בשלחן א' היינו בבית אבל בשדה דליכא שלחן הוי קביעות באמירה בלא שלחן. מ''א:

יב

הלכות בציעת הפת

2,450

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

טו

והולכים לא: פי' לא מהני אמירה. וצ''ע אם יושבים בעגלה א' ואמרו נאכל כאן ואוכלין יחד אם מצטרפין. ובספינה פשוט דקביעות גמור הוא. מ''א:

יב

הלכות בציעת הפת

2,451

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

טז

יצאו: והמ''א הניח דבר זה בצ''ע ע''ש:

יג

הלכות בציעת הפת

2,452

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

יז

בוצע: והחתן בוצע ביום חתונתו אעפ''י שיש גדול ממנו. ב''י מ''א:

יד

הלכות בציעת הפת

2,453

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

יח

לו: ואם הת''ח נותן לו רשות אין כאן בית מיחוש שכנה''ג. והב''ח כ' דיש להחמיר שלא ליתן ת''ח רשות לכהן ע''ה וכ''כ המ''א:

יד

הלכות בציעת הפת

2,454

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

יט

להקדימו: ומאריך ימים בכך. עיין ע''ת ובספר באר שבע דף כ''ג:

יד

הלכות בציעת הפת

2,455

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

כ

בוצע: ונהגו לחלוק כבוד לאורח וכ''מ בגמ' דר' אבהו חלק כבוד לר' זירא לבצוע. מ''א:

יד

הלכות בציעת הפת

2,456

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

כא

מורי: ונהגו ליטול רשות מכהן קודם הת''ח דהא מצוה להקדימו ומ''מ לא מהני מי שאומר ברשות אם לא נתן לו הכהן רשות. מ''א:

יד

הלכות בציעת הפת

2,457

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

כב

פרוסה: ואסור לזרוק הפת כמ''ש סי' קע''א:

יח

הלכות בציעת הפת

2,458

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

כג

אבל: ובשבת פורס כדרכו דאין אבילות בשבת:

יח

הלכות בציעת הפת

2,459

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

כד

המוציא: וה''ה בכל ברכת הנהנין:

יט

הלכות בציעת הפת

2,460

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

כה

לקטנים: אפילו אינם בני ביתו. ט''ז:

יט

הלכות בציעת הפת

2,461

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסז

כו

אחר: י''א לאוכלה באחרונה. לכן יאכל קצת בתחלה וקצת בסוף של''ה. אין להאכיל מפרוסת הבציעה לעכו''ם או לבהמה. אבודרה''ם ט''ז מ''א:

כ

הלכות בציעת הפת

2,462

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

א

השלימה: ודוקא כשסעד יחידי אבל אם שנים הם טוב שיברך א' על הפת שלם וא' יברך על הפרוסה. מט''מ ב''ח ושל''ה בשם רש''ל. ואם הא' שיפון א''צ להניחו דאינו ממין ז' עיין מ''א:

א

הלכות בציעת הפת

2,463

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

ב

לחברם: דבעינן לחם משנה ובחול אין נוהגין לחברם. וכשמחברם בשבת יזהר שלא ליקח עץ שהוא מוקצה מ''א עיין בתשובת פנים מאירות בשיטתו לזבחים דף ק''ה ע''ב שדחה דברי רוקח ממ''ש התוס' שם בד''ה חיבור אוכלין וכו' ע''ש ועיין יד אהרן שמיישב:

ב

הלכות בציעת הפת

2,464

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

ג

הנקיה: אפילו הקיבר גדול מהנקיה. כתב ב''י אפילו אמר הבוצע דפת נקי אינו חביב עליו בטלה דעתו אצל כל אדם והמ''א הקשה עליו מסי' רי''א ע''ש והיד אהרן מיישבו:

ד

הלכות בציעת הפת

2,465

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

ד

יותר: ואם השנייה גדולה מזו יש להסתפק. מ''א:

ד

הלכות בציעת הפת

2,466

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

ה

שירצה: עי' ט''ז ומ''א. אם של גוי פרוסה נקי ושל ישראל שלמה וקיבר מברכין על של ישראל דשתי מעלות יש לו. וכן אם של ישראל פרוסה נקי ושל גוי שלם וקיבר מברך ג''כ על של ישראל דיש לו ג''כ שתי מעלות עי' עטרת זקנים:

ה

הלכות בציעת הפת

2,467

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

ו

עכו''ם: ט''ז הגיה דצ''ל ואם הוא נזהר מפש''ג יברך דוקא על ישראל אפי' הוא קיבר וי''א שהוא מסלק וכו' ע''ש:

ה

הלכות בציעת הפת

2,468

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

ז

השלחן: דאז אינו יכול לסלקו מפני האורח:

ה

הלכות בציעת הפת

2,469

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

ח

עליו: נ''ל דאם הוא קבע סעודתו עליו אעפ''י שאכל עמו בשר ודברים אחרים ואלו אכלו לבדו לא הי' שבע ממנו אפ''ה מברך המוציא וג' ברכות ואם אכלו לבדו בעי' שיאכל כ''כ שאחרים רגילים לשבוע ממנו לבדו ואם הוא שבע ממנו וגם אחרים רגילין לשבוע ממנו כשמלפתין עמו דבר אפי' אכלו לבדו מברך המוציא כיון ששבע ממנו מ''א ועי' בס' פרח שושן חא''ח כלל א' סי' ג' מ''ש עליו ועי' ביד אהרן:

ו

הלכות בציעת הפת

2,470

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

ט

תחלה: משמע אע''ג דנמלך באמצע לאכול יותר א''צ לברך המוציא דהא לית ביה שיעורא בנותר. וכ''כ מהרש''ך ח''א קס''ג. ופשוט דאם לאחר שאכל מעט נמלך לאכול עוד כשיעור קביעות צריך ליטול ולברך המוציא. מ''א:

ו

הלכות בציעת הפת

2,471

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

י

דבש: פי' שרש''י מפרש פת הבאה בכיסנין היינו מצד המילוי והעיסה עצמה נילושה במים אלא שמלאוהו בצוק''ר או דבש או אגוזים. ובכלל זה מה שעושין בפורים עיסה רחבה וכפולה וממלאין אותה בשומשמין. והי''א הוא הרמב''ם דס''ל דכיסנין הוא מצד העיסה עצמה שנילושה בדבש או תבלין. ונסתפק הב''י אי נימא דוקא שנילושה בהרבה דבש והמיעוט מים אבל אי הוי מיעוט דבש בטל לגבי רוב מים והוי פת גמור. או דלמא אפי' ע''י תערובות מעט דבש כל שניכר הטעם בעיסה מיקרי כיסנין. וכתב דלענין הלכה כיון דמידי דרבנן הוא יש להקל כדברי כולם ועי' מ''ש המ''א על הרמב''ם ועי' בתשובת פנים מאירות סי' ס''ח:

ז

הלכות בציעת הפת

2,472

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

יא

פת גמור: פי' אם אין בו אלא מעט דבש וע''כ יפה עושין שאופין בשבת שמל''ץ קוכי''ן ללחם משנה כי אין שם רק מעט שומן. וכתב הט''ז נראה דלא פליג רמ''א אלא אהך מילתא לחוד. אבל על מ''ש הש''ע תחלה מצד המילוי וכן מ''ש אח''כ וי''מ וכו' לא פליג. ונ''ל דלענין כיסנין שהם מחמת המילוי אפי' אם ניקח המילוי ממנו ונשאר הבצק לבד הוי עדיין דין כיסנין עליו והטעם דאנו הולכים בתר שעת אפייה ט''ז. קרעפלי''ך של פורים הוי כיסנין:

ז

הלכות בציעת הפת

2,473

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

יב

לעקי''ך: ב''ח בשם רש''ל כתב דגם על לעקי''ך אין לברך במ''מ אא''כ הדבש עיקר וקמח מעט וכתב הט''ז עליו דברי יחיד הם והעיקר תלוי בלישה אם נילוש ברוב דבש ומעט מים הוי כיסנין ע''ש:

ז

הלכות בציעת הפת

2,474

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

יג

אותם: היינו הקיכל''ך שעושין בסעודה לתיאבון ולא כדי להשביע:

ז

הלכות בציעת הפת

2,475

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

יד

בכיסנין: הטעם דברכת במ''מ פוטר הכל אפי' עיסה דהא זיין אלא שמפני חשיבות הפת קבעי עליו המוציא ושלש ברכות מש''ה כל כמה שלא ברור לנו שיש שם חשיבות ואינו בכלל כיסנין יש להקל שלא להצריך המוציא וג' ברכות ט''ז. והב''ח מחמיר אפי' אית בהו תבלין או דבש דלא יאכלם אלא בתוך הסעודה אא''כ הדבש והתבלין הן מרובים מהקמח ע''ש וט''ז דחה דבריו ע''ש ועי' בתשובת גינת ורדים כלל א' סי' כ''ד דף י''ג:

ז

הלכות בציעת הפת

2,476

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

טו

אובליא''ש: נראה שהוא נאפה מבלי גלגול רק שמערב קמח עם מים לישה עבה. ט''ז:

ח

הלכות בציעת הפת

2,477

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

טז

ניבלא''ש: שקורין נאלסינק''י דהיינו שמערבין קמח עם מים בקדירה כמו דייסא ושופכין העיסה על עלי ירקות רחבים ונאפים בתנור עם העלים:

ח

הלכות בציעת הפת

2,478

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

יז

סעודתו: ושיעור קבע הוא ג' או ד' ביצים עיין בספר פרח שושן כלל א' סי' ד' ועיין יד אהרן ע''ל ס''ק ח' מש''ש בשם מ''א. וט''ז העלה דאין לקבוע סעודה ולברך המוציא בכל מינים שבלילתן רכה והם דקים אבל המין שקורין נאלסינק''י מהני קביעות לברך המוציא דהא אינם דקים ע''ש:

ח

הלכות בציעת הפת

2,479

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

יח

הסעודה: פי' שאין אוכלין לשבוע אלא לתענוג או לקינוח להקל מכובד המאכל:

ח

הלכות בציעת הפת

2,480

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

יט

לפניהם: וא''כ כל מיני פת הנזכרים בסעיף ז' טעונים ברכה לפניהם תוך הסעודה כשאוכלין לקינוח והא דקי''ל בירך על הפת פטר את הפרפרת היינו כשבאין להמשיך תאות המאכל. כללא דמילתא כל שאוכל למזון ולתבשיל כגון עפי''ל פלאדין ופאווידלי פלאדין תמיד מחמת הסעודה הם באים וא''צ לברך עליהם תוך הסעודה כי הפרי נעשה תבשיל תוך המולייתא וקימחא עיקר ואין להחמיר וליקח קצת תפוחים מבפנים ולברך עליהם בפה''ע דהוי ברכה לבטלה דקימחא עיקר עיין סי' קע''ז. ודבר שבא לקינוח או לתענוג כגון עוגות דקות או מיני מתיקה שכתב בס''ז צריכה ברכה ואין הפת פוטרתן אא''כ שבאין להמשיך תאות המאכל מ''א. ואפלטק''ס והויז''ן בלאזי''ן שקורין פריטל''ך צריך לברך במ''מ בתוך הסעודה. ט''ז:

ח

הלכות בציעת הפת

2,481

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

כ

המרקחת: היינו כגון מה שמטגנין בפורים נויא''ט על עיסות שאין לברך על אותה עיסה כ''ז שאוכל אותה עם הנוא''ט. אבל אס אוכל העיסה בפ''ע מברך עליה במ''מ דבשעת אפיה לא נאפה בתורת לחם ע''ל ס''ק י''א ט''ז:

ח

הלכות בציעת הפת

2,482

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

כא

כזית: מי שאכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית אחר תוך כדי אכילת פרס ולא היה בדעתו כשבירך על הראשון. נסתפק בהלק''ט ח''ב סי' קמ''ז אם מחויב לברך לאחריו. ועיין עוד שם סי' רנ''ז:

ט

הלכות בציעת הפת

2,483

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

כב

נתבשל: דהיינו שנתן הלחם בכלי ראשון אבל אם הניח הפירורין בקערה ועירה עליהם רותחין לא מיקרי נתבשל ב''י מרדכי. וכתב המ''א נ''ל מאחר שיש מחלוקת בי''ד סי' ס''ח אם עירוי מבשל ככלי ראשון לכן יש למנוע שלא לאכול פירורין שעירה עליהם מכ''ר ונראה שיש בו תואר לחם וכ''ש כשאוכל הרבה עד ששבע ממנו דהוי ספק דאורייתא אם יברך ב''ה לכן יברך על פת אחר תחלה כמ''ש סי' קע''ז:

י

הלכות בציעת הפת

2,484

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

כג

כזית: פי' שבכל פרוסה בפ''ע הוי כזית:

י

הלכות בציעת הפת

2,485

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

כד

במ''מ: ובכל הני אפי' קבע סעודתו עליו מברך במ''מ כיון דלאו פת הוא כלל וע''ל ס''ק י''ז. איתא בגמרא אם פירר הלחם עד שמחזירן כסולת ואחר כך חזר וגבלן יחד וחזר ואפאן צריך לברך המוציא. וכתב המ''א א''כ אותם שעושים פרימזלי''ך מלחם מפורר או מלחם שרוי במים צריך לברך המוציא כיון שתחלתו היה לחם לא נפק מתורת פת עד שאין בכל א' כזית. ומ''מ אם עירב בהן קמח וטגנן בשומן או לשו בהן צ''ע אם נלך אחר הרוב. ועיין סעיף י''ג. וכנה''ג בשם הש''ך ח''א סי' קס''ג פסק בפשיטות דיברך במ''מ ע''ש. ומיהו אותן המטגנים פרוסות שלימות פשוט דמברך המוציא כמ''ש בש''ע. מ''א ע''ש:

י

הלכות בציעת הפת

2,486

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

כה

דק דק: דכיון שהוא פת בפני עצמו אינו יוצא לעולם מתורת פת:

י

הלכות בציעת הפת

2,487

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

כו

במים: וה''ה הנותנים חתיכות פת שמייבשין על הגחלים בשכר וקורין פעני''ץ נמי דינא הכי של''ה. והיינו שאין בהם כזית בכל א' וכמ''ש בסעיף שאח''ז:

יא

הלכות בציעת הפת

2,488

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

כז

ביין אדום: שעי''ז נשתנה צורתו אבל בלבן הוי דינו עד שיתלבן היין מחמת הפת כמ''ש בסעיף שלפני זה ולענין אם חייב לברך על היין נראה דאזלינן בתר העיקר אם היין עיקר ואכילת הפת בתוכו למתק את השתיה מברך על היין ופוטר את הפת ואם הפת עיקר והיין למתק לו האכילה מברך על הפת ופוטר את היין ואם שתיהם עיקרים מברך על שניהם על הפת במ''מ ועל היין בורא פרי הגפן ע''ת ועיין מ''א ס''ק למ''ד:

יב

הלכות בציעת הפת

2,489

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

כח

דנהמא: פי' כגון שאפאו באלפס אפ''ה לא הוי לחם ול''ד למ''ש בסעיף י' דהתם הוי לחם מעיקרא לכן כל זמן שיש בו תואר לחם לא נפיק מתורת לחם ועי' סי''ד בהג''ה דמעט משקה לא מיקרי משקה:

יג

הלכות בציעת הפת

2,490

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

כט

בחלה: פי' למ''ד דחייב בחלה אבל אנן קי''ל דפטורה כמ''ש בי''ד סי' שכ''ט עיין מ''א:

יג

הלכות בציעת הפת

2,491

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

ל

להקל: פי' שאין מברכין המוציא רק במ''מ ומ''מ נ''ל שאם שבע ממנו הוי ספק דאורייתא וצריך לברך בה''מ מספק כמ''ש סי' קפ''ד ס''ד מ''א:

יג

הלכות בציעת הפת

2,492

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

לא

וקרעפלי''ך: פי' שממולאין בבשר דאלו ממולאים במיני פירות הוי כיסנין כמ''ש ס''ז אפי' נאפה בתנור מ''א. וט''ז כתב דלעולם הוי כיסנין אפילו ממולאים בבשר ע''ש ועמ''ש בס''ק ד':

יג

הלכות בציעת הפת

2,493

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

לב

הוא: ובכלל זה איב''ר זאטיני זעמיל:

יד

הלכות בציעת הפת

2,494

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

לג

ומים: ובלילתן רכה מאוד כמ''ש ס''ח:

טו

הלכות בציעת הפת

2,495

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

לד

עליו: מ''א חולק ופסק דמהני קביעות בטריתא כמו בטרוקנין. ומ''מ אותן שאופין בדפוס ברזל אע''פ שהן מכונסין בדפוס שקורין וואפלטקיס מ''מ כיון שהן רקיקין דקין מאוד אחר האפייה אפי' קבע עלייהו לא הוי קביעות ומברך במ''מ עיין מ''א:

טו

הלכות בציעת הפת

2,496

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

לה

לחם: כלומר בצק. דלחם שאופין בשפוד לחם גמור הוא. מ''א:

טז

הלכות בציעת הפת

2,497

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסח

לו

בגבינה: ע''ל ס''ק ל''א מש''ש. וט''ז כתב דלעולם הוי כיסנין בין במילוי בשר בין במילוי פירות. והש''ע איירי כאן בקבע סעודתו וקמ''ל דה''א דפשטיד''א זו אפי' קבע סעודתו לא יברך המוציא מכח דעיקר בשר קמ''ל דלא ע''ש. ומ''א מחלק בין מילוי בשר למילוי פירות ובשמים דמילוי פירות ובשמים הוי קינוח והוי כיסנין ע''ש. ודע דפת של כיסנין דמברך עליה במ''מ הוא אפי' אם אפאו בתנור. כללי סי' זה. א עיסה שנילושה במי פירות ונאפית אח''כ בסעיף ז'. ב אם נטגנה במי פירות או במים בסעיף י''ג. ג ואם ממולא בפירות בסעיף ז'. ד ואם ממולא בבשר ודגים בסעיף ט''ז. וכל זה בבלילתו עבה. ה בלילתו רכה בסעיף ח' ובסעיף י''ד וסט''ו. ו ולחם גמור ששראו ובישלו אח''כ בסעיף י'. כן הוא למחבר מ''א דמחלק בין מילוי בשר למילוי פירות. אבל להמחבר ט''ז אין חילוק בין מילוי בשר או שאר דברים ולעולם הוי כיסנין ואיירי בסעיף ז' בין במילוי בשר בין בשאר דברים וסעיף (ט''ז) [י''ז] איירי בקבע עלייהו ודו''ק ועיין בבני חייא. ופרח שושן כלל א' סי' ה' וסי' ג' וביד אהרן:

יז

הלכות בציעת הפת

2,498

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסט

א

מיד: פי' דבר מועט:

א

הלכות דברים הנוהגים בסעודה

2,499

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

קסט

ב

ומין: ואם התנה עמו בשעת שכירות שיתן לו מזונות כשאר בני הבית א''צ ליתן לו מכל מין ומין רק ממין שיש לו ריח ומה''ט אין אנו נוהגין ליתן לשמש מכל מין ומין וגם אנו מניחים לעבדים להוליך כלינו אחרינו לבית המרחץ ולנעול מנעלינו דהוי כאלו התנה בכך של''ה. וכתב המ''א ונ''ל דבענין המאכל לא מהני תנאי כיון שהטעם משום צערא. ודוקא בשמש שעומד ומשמש בסעודה כמ''ש רש''י. אבל אם הוא מיסב בשלחן לית לן בה ע''כ ע''ש. (ובסי' ק''ע ס''ק ח' כתב אפי' אינו משמש בסעודה רק מבשל האוכל אפי' אין מזונתו עליו):

א

הלכות דברים הנוהגים בסעודה