Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
800
עטרת זקנים על אורח חיים
תקס
ב
והלוקח חצר כו' ה"ז בחזקת' כו'. ר"ל שיש לו לתלות בהיתר שנעשה בזמן שב"ה קיים או שקנה מעכו"ם ע"כ נראה שבזמן הזה דליכא למימר שהבית נבנה בזמן שב"ה קיים ע"כ אין להקל בקנ' מישראל באם ידוע שישראל בנה הבית רק מחייבין לקלוף אותו (מורי בב"ח) ואף שיש לנו לתלות בהנ"ל מ"מ אם נפל אינו חוזר ובונה אותו (כ"כ הר"ן בסוף תענית):)
א
null
801
עטרת זקנים על אורח חיים
תקס
ג
וכשהאשה עושה תכשיטי כסף וזהב משיירי' צדעה פי' טיפול סיד שמטפל' במקום הצדעים. ז"ל הרמב"ם שרגילות לסוד שם להשיר שערות והר"ן כ' בשם העיטור דמיירי כשהאשה קילעת שערה כולה משייר' ממנה דבר מועט בין אזנה לפדחתה כנגד צדעתה ומביאה סיד טרוף שהוא כמין טיט וטחה אותו בשער ואינה קולעת אותו אלא יטילה אותו כנגד עביה כך עושות בנות עניי' אבל בנות עשירים הרקחו בשמים ובשמן טוב כדי שיתחברו השערות עכ"ל ובספרד נוהגין לתת עטרה של זית בראש החתן לפי שזית מר זכר לחרבן ובמדינות אלו נוהגין בשני זכירות הנ"ל דהיינו לתת אפר מקלה בראש החתן וגם לשבר כוס אחר ז' ברכות ובק"ק קראקא ראיתי שמשבר הכוס שמברכין עליו ברכת אירוסין כמ"ש ג"כ הגאון מהרמ"ט לכך נהגו לברך ברכת אירוסין על כוס של זכוכית:
ב
null
802
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסב
א
שיראו שלשה כוכבים. וכיון שהלבנה זורחת ומאירה על הארץ בידוע שכבר שקעה חמה (הגהות מיימון בשם הירושלמי) ובהגהת אשרי פ"ה דתעני' בעינן להמתין עד שנראה ג' כוכבים או עד שהלבנה זורחת בכת ומאירה על הארץ:
א
null
803
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסב
ב
וכן חתן כו' ואע"ג שלא התנה בתחילה שלא ישלים אפ"ה יכול לשתות כיון דנהיג כך הוה ליה כמי שהתנה אבל בתענית אחר צריך להתנות דלסברת רוקח אינו מועיל תנאי מ"מ אף חתן המחמיר להתענות בפי' תע"ב:
ב
null
804
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסב
ג
תענית חלום יאמר עננו בשומע תפלה אע"ג דלא קבלה דמשמיא רמי' עליה האי תעניתא שאין לו לאכול הלכך יאמר ג"כ עננו:
ד
null
805
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסב
ד
י"א דמתפלל עננו. היינו באם קבל עליו אחר חשיכה ואפי' מי שנמלך בלילה להתענות למחר וקבל עליו התענית מתפלל עננו וכן עדיף טפי כדי לצאת ידי חובת כולם אבל אם לא קבל עליו כלל אלא התענה כך לילה ויום כיון דלא הוה תענית לענין שצריך להשלים נדרו יכול לאכול אין עליו שם תענית ואינו יכול להתפלל עננו ואפי' גמר בלבו שאז צריך לקיים נדרו מ"מ לענין תפלת עננו אינו מועיל אותה קבלה והכא לחומרא והכא לחומרא:
ה
null
806
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסב
ה
ואם לא הוציא בפיו אם הרהר בלבו כו'. וי"א בזו אין חילוק בין גמר בלבו קודם שעת המנחה או בשעת מנחה או בלילה הכל שוה דצריך להתענות מדין נדר לר"ת דס"ל לחלק בין נדר לשבועה בדין זה אבל לענין תפלת ענינו נראה דבכל ענין לא יתפלל ענינו אפי' גמר בלבו בשעת תפלת מנחה וכל זה הוא כשאומר ענינו ביום צום תעניתנו אבל אם ישמיט מלות אלו ודאי יוכל לומר כל הנוסח דאינו אלא תחנונים לבד ואפי' לא צם כל עיקר יכול לומר כן (מורי בב"ח) ונכון הוא כדי לצאת ידי כולם לגמור בלבו בתפלה בשעה שאומר שמע קולינו ואחר התפלה באלהי נצור יוציא בשפתיו הריני בתענית כו' וכנ"ל ולא בש"ת משום חשש הפסק (מהרש"ל) וכן אם קיבל עליו התענית קודם תפלת מנחה הוי קבלה וכ"ש קודם לכן וכן אם קבל להתענות שני ימים עם הלילה שביניהם ואכל הלילה האמצעי אבד תעניתו ומשלים שני ימים אחרים ואין מתפלל ענינו בזו (כ"כ הכל בו) מי שמתענה כמה ימים יתפלל בכל מנחה ענינו וכן מי שלא יוכל לקיים נדרו להתענות כמה ימים רצופים כמו שקבל מ"מ יאמר ענינו בכל יום כי תענית בפ"ע הוא כי שקעה החמה וכן קהל שקבלו עליהם להתענות אע"פ שהיחיד לא ידע ולא קבל עליו צריך להתענות עמהם (הגהות מיימון):
ו
null
807
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסג
א
מי שהרהר בלבו כו' לא הוי קבלה כו' אא"כ יאמר הריני בתענית יחיד למחר (טור) ומ"מ בתענית ימי התשובה אם בשעה שהתחיל לנהוג כן היה בדעתו לנהוג כן לעולם צריך התרה כדין דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אפי' לא נהג כן אלא פעם א' (מרדכי בשם מהרר"ם) משמע דאם לא נהג כן אפי' פ"א א"צ התרה דמה שהיה כן בדעתו לא מיקרי קבלה גמורה אפי' לר"ת שהביא הטור בסי' זה אם היה בדעתו להתענות והרהר בלבו קבלת תענית הוי שפיר קבלה אע"פ שלא הוציא בשפתיו וכן פסק מהרי"ק שורש קס"א דכן הלכתא אע"ג דר"י פליג אר"ת אפ"ה א"צ כאן התרה (מורי בב"ח):
א
null
808
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסד
א
ועיין בט"ז סק"ב והוא כתב והמחמיר כסברת הראב"ד תע"ב. זהו דעת רוב פוסקים ויש לסמוך עליהם דלא כמ"מ שכתב שיש להחמיר בדבר:
א
null
809
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסד
ב
וכתב ב"י דמשמע דכל משקים מותרים אבל הכל בו כתב דדוקא מים:
א
null
810
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסה
א
יחיד המתפלל ואפילו לא מתענה דכיון דהציבור הוא דקבעו לה להא בתענית על הכל מוטל להתפלל תפלת תענית כמו ש"ץ שאינו מתענה עם הציבור שיכול להתפלל עננו בשביל הציבור כמ"ש הטור סי' תקט"ו רק שלא יאמר ביום צום תעניתי רק ביום תענית צבור זו ואינו כלל תפלת שוא (מורי בב"ח)
א
null
811
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסה
ב
תעניתינו וכן נהגו:
א
null
812
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסה
ג
בלא חתימה (ולענין הש"ץ תמצא לעיל בש"ע זה ססי' קי"ט) ותשובת רש"ל שהביא הוא מבואר בהדיא כדברי מו"ח מ"א שם ע"ש ויש אומרים אף שהיחיד אומרו בלא חתימה דוקא בחול אבל בשבת משום שאינו מתפלל כ"א ז' יכול לומר ענינו בחתימה (מורי בב"ח וע"ל סי' ר"ב וסי' רמ"ח):
ב
null
813
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסו
א
כתענית יחיד. וכן נוהגים בי' ימי תשובה אפי' בער"ה שנהגו הקהל להתענות ואפ"ה אין הש"ץ אומר ענינו ולא ויחל [ועי' בדברי מו"ח סק"ד] אכן תימא על מנהגינו שקורין בער"ח והחזן אומר ענינו ואין נכון לעשות כן (וע' בט"ז סק"ה) אם לא אם הציבור גוזרין תענית אז התענית על כל צרה שלא תבא וכן הורה מורי הגאון מוהרר יהושע זצ"ל וכן נוהגין עד היום בק"ק קראקא ובב"ח מתמיה שמן הראוי היה שש"ץ יאמר עננו לפחות בש"ת בשחרית ובמנחה בער"ה ואפשר בזו שא"צ להשלים כדלקמן סי' תקפ"א לא נקרא לגמרי תענית שהש"ץ יאמר עננו שחרית ומנחה כמו בשאר ימי התשובה כנ"ל. ואם חל מילה בימי התענית אומרים סליחות ווידוים אבל לא והוא רחום ומנהג אבותינו תורה כו'. (מרדכי סוף בכל מערבין):
ב
null
814
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסז
א
רביעית הלוג (רש"י ואגור):
א
null
815
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסז
ב
ביום הכפורים דאסור. ובמרדכי דתענית דף רע"ו משמע דביה"כ יש להחמיר רק לכתחלה ובשאר תענית אפי' לכתחלה מותר ע"ש:
ג
null
816
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסח
א
ואכל לא אמרן אלא אם בלע אבל אם טעם לא אפי' אם אמר יום סתם אם לא אכל אלא טעם בלבד מתענה ומשלים אותו יום (ירוש' פ' קונם יין והביאו הרי"ף בפ"ק דשבת ובפ"ק דתענית): ונראה דהאי טעם היינו בטעם עד רביעית וחזר ופלטו כדלעיל בסי' תקס"ז הא לאו הכי ה"ל כמו אכילה ממש כו' י"א הא דאמרינן דביום ידוע ישלים תעניתו היינו אם ירצה אבל אם אינו רוצה לוה תעניתו ופורע אפי' ביום זה (הגהות מיימון פ"ה וכ"כ ב"י בשם תשוב' רשב"א) ועי"ל בסעיף שאחר זה אי נקטינן אליבא דהלכתא דלוה אדם ופורע אפי' ביום זה ובתענית חלום שאינו יכול ללות לפרוע אם שכח ואכל כזית מתענה ומשלים (ב"י בשם הסמ"ק) אפי' אכל סעודה גמורה בנדר יום זה לתענית או בת"צ לא יאכל יותר כל אותו יום וישלים תעניתו (כ"מ בת"ה סי' קנ"ו) ופשוט הוא:
א
null
817
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסח
ב
מצטער אבל אי מצי מצער נפשיה אינו רשאי ללות בחנם כ"מ (ממ"ש הרא"ש פ"ק דתענית) ולא כמ"ש הרי"ף ורשב"א וס"ל דבלא שום אונס ובלא שום צער יכול ללות ולפרוע ע"ש:
ב
null
818
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסח
ג
שאינן וכו'. יום שמת אביו כ"ע מודים דאינו לוה ופורע. ת"ה סי' ע"ד וי"א דתענית בה"ב אינו לוה ופורע כלל (כל בו):
ד
null
819
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסח
ד
מ' יום ולא כמהרש"ל שהורה לא' שנדר להתענות מ' יום קודם י"כ להתענות בעד זו ב"פ ב' ימים וב' לילות וראי' לדברי בעל הגהה במנחות פ' הרי עלי עשרון במשנה שור שוה מנה והביא שנים במנה לא יצא אפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר לא יצא וה"ה כאן ואע"ג דיש לחלק בין קבלת תענית לנדר כדלקמן סי' תק"ע מ"מ נראה דבזה אין לחלק וצריך לקיים מה שקיבל ולא דמי להא דכ' הראב"ד דיוכל לפדות התענית במקום צער או אונס דשאני התם דאדעתא דהכי לא קיבל עליה אבל כאן דסוף סוף יצטער עצמו צריך לקיים מה שקיבל עליו או ישאל על קבלתו כנ"ל וכ"ל בד "א:
ד
null
820
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסח
ה
כדין המתענה וכו'. שיהיה התענית תכף אחריו (מרדכי פ"ק דשבת) קנס לא' שעבר על חרם קדמונים להתענות מ' יום בכל שבוע ב' ה' ואם רוצה להתענות נגד זו ג' ימים וג' לילות רצופים לא יפטור בכך למען ישים אל לבו עותותו ימים רבים ויתכפר לו באריכות הזמן (ומהרמ"י סי' ס"ב) וב' ימים רצופין חשובין כמו ז' ימים (לחם מן השמים בה' תענית) והשובבים הם מ' יום שיש מפ' שמות עד משפטים והם מסוגלים לענין עון קרי יותר מכל ימות השנה והם בסוד ערב ובסוד ישראל כשהיו בגלות מצרים בחומר ובלבנים כנודע שהיו טפות של קרי מאדם הראשון שהוליד בק"ל שנה ונתקנו בגלות מצרים ולכן בזמן פרשיות אלו יש סגולה לקבל תשובת המתענים בהן על עון קרי ולכן מתחיל מפ' שמות שאז מתחיל השעבוד ומסיימין בפ' משפטים לטעם המבואר אצלינו אך לא נגמר לתקן עד פסוק כי תקנה עבד עברי בסוד אם בגפו יבוא בגפו יצא לרמוז שבחודש אביב יצאו מתוקני':
ה
null
821
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסח
ו
עולין לו. מה"ט על תענית חלום בשבת ולמחרתו י"ז בתמוז אז התענית של י"ז בתמוז עולה לכאן ולכאן כנ"ל ועי' תשו' מ"ב (הביאו מו"ח סי' רפ"ח סק"ג) והנה סתרתי כל ראיותיו כיד ה' הטובה עלי מ"מ המחמיר כדבריו תע"ב:
יא
null
822
עטרת זקנים על אורח חיים
תקסט
א
א"צ כו' וסיים שם בההוא עובדא ואעפ"כ ת"ח א' מן הגדולים והציבור סיימוהו היום בתענית וקראו בתורה והפטירו במנחה כשאר תענית (ת"ה סי' ר"פ וע' בי"ד סי' ר"ץ סעיף ט"ו) מי שנדר להתענות א' שלא לשתות יין עד שיהיה בנו בר מצוה ומת אם צריך לקיים נדרו:
ב
null
823
עטרת זקנים על אורח חיים
תקע
א
יחיד כו' עי"ל סי' תר"ח ובי"ד סי' רט"ו ובסי' רל"ט לפעמים אדם פוגם באותיות הוי"ה פעם באות זה ופעם באות זה וצריך תיקון לפי הפגם כל המעשים שאדם עושה בעודו רשע אז התורה שלמד אין צ"ל שאינו נותן כח בקדוש' אלא אדרבא מוסיף כח בקליפה ועליו נאמר ולרשע אמר אלהים וגוי ובזה מוסיף על חטאתו פשע וכשחוזר בתשובה מוציא אותו הכח מהקליפה ומכניסו בקדושה וענין התשובה כתוב במקומו באורך ושערי דמעות לא ננעלו שהדמעות ענינים העליונים (לחם מן השמים):
א
null
824
עטרת זקנים על אורח חיים
תקעא
א
ת"ח כו'. (ע' בדברי מו"ח ס"ק ו' מ"ש בדברי של"ה) מסיק וטוב להתענות ב"ה ולקרות אז בסדר קדושים ע"ל סי' תק"פ: (לחם מן השמים כל בו בה' תענית):
ב
null
825
עטרת זקנים על אורח חיים
תקעב
א
שאין לחוש לכך. י"א דנהגו שבשום מקום אין גוזרין תענית לכתחלה אלא ביום ב' וכן נהג ה"ה וכ"כ הגאונים וכן אדכירנא כד הוינא טליא שפ"א גזרו בק"ק ווינא שובבים ת"ת ולא זכרו שיהיה ביום ה' ר"ח אדר והתענו עשרה אנשים ואמרו סליחות וכן ראיתי שם הלכה למעשה וכמדומה לי שהיה בשנת שצ"ג והיה אז מורה צדק בק"ק ווינא אא"ז הגאון מהר"ל רופא זצ"ל ומורי בב"ח פסק אפי' התחילו מפסיקין עי"ל בסי' תקס"ח בדיני שובבים:
א
null
826
עטרת זקנים על אורח חיים
תקעד
א
שקבלו אע"פ שלא קבלו עלוו התענית אלא בני עירו קבלו עליהם. (הרא"ש שם) דאם קבל עליו התענית אע"פ שאין דעתו לחזור מתענה ומשלים משום דצריך לקיים נדרו עכ"פ (תוס' פ"ק דתענית):
א
null
827
עטרת זקנים על אורח חיים
תקעד
ב
מותר לאכול. ולא חיישי' לפנים צהובות באם דעתו לחזור (כן מוכח בהדיא פ' מקום שנהגו ופ"ק דחולין):
ב
null
828
עטרת זקנים על אורח חיים
תקעד
ג
צריך לקבל אע"ג דדעתו לחזור (כ"כ ליישב קושיא הב"י):
ב
null
829
עטרת זקנים על אורח חיים
תקעד
ד
ולחשוכי בנים כו' ויוסף שלא שימש מטתו בשעת רעבון מדת חסידות עביד ואפ"ה יליף לה מיוסף דאם איתא דליכא איסור אפי' בדקיים פריה ורביה אין מקום למדת חסידות בחישוך בנים (מורי בב"ח):
ד
null
830
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפא
א
מר"ח אלול נ"ל יום אחר ר"ח כי בר"ח אין לומר סליחות ותחנונים אלא יום אחר הר"ח (ש"ת מהרמ"ע סימן ע"ט) והתשובה בלב שלם מועלת לכל עבירות שבתורה אפילו ע"ז ג"ע ש"ד והטעם שעומדים עכ"פ בכל פעם ד' ימים לפני ר"ה משום דאיתא בכל הקרבנות נאמר והקרבתם ובר"ה נאמר ועשיתם שיעשה אדם עצמו קרבן בר"ה ולהכי צריך ד' ימים לביקור מפני המומין וע"י התענית יפשפש ויבקר דומיא דקרבן (בזכרון משה):
א
null
831
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפא
ב
וידקדקו לחזור אחר ש"ץ כו'. ונהגו לעבור לפני התיבה בר"ה ובי"כ פרנסים הנאמנים מנהיגים המגינים על הדור שלהם (מרדכי ורוקח) ועכ"פ צריך שיהיה מרוצה ומקובל לכל הקהל ואם באים על ידי כך לידי קטטה ומריבה ראוי לתקן פרצה זו שלא יתפלל שום אדם זולת הש"ץ הקבוע הרגיל להתפלל כל השנה ובפרט בקהלות קטנות ראוי לבטל מנהג זה לגמרי כי באים מכח זה לידי קטטות ומריבות (מורי בב"ח סי' תרי"ט) וצריך הש"ץ או מי שנברר מהקהל להתפלל או לתקוע לפרוש עצמו ג"י מקודם ר"ה וי"כ מכל דברים המביאין לידי טומאה וצריכין טהרה ביותר מכ"ש התוקע וכן ראוי לבדוק באותן ג' ימים אם הוא הגון להתפלל הן מחמת איזה פגם שבו הן מחמת שלא ידע כוונת התפלה כראוי אז צריך ללמוד אותו הן מחמת טהרת גופו בענין טבילה וכיוצא בזה (זוהר פ' ויקרא ע' כ"ה) . מי שבא עש"ג אין ראוי להיות ש"ץ בר"ה וי"כ אלא א"כ עשה תשובה (תורת אמת):
א
null
832
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפב
א
בעשרת ימי תשובה כו'. וטוב לומר בי' ימים תשובה בין ישתבח ליוצר אור מזמור ממעמעקים קראתיך ה' עומק בגימטריא רי"ו כמנין גבורה וכמנין הרוגז הקשה היא מדת עשו ובכל יום מתעורר עומק אחד מי' עמקים הנזכר בספר יצירה וצריך לכוון אחד בכל יום כי כולם בסוד רי"ו (לחם מן השמים) ויש חסידים שמונעים עצמם מתשמיש המטה בב' לילות של ר"ה כדי שתעלה לו טבילתו עד מחרת ומי שצריך לה יחזור ויטבול בשחרית כדי שיתפלל בטהרה בשעת הדין (ספר סדר היום) מדבריו למדנו דאם היא טבילת מצוה אינו מונע ממנה ודוקא כשלא היה אפשר לטבול מקודם ואפשר באופן זה נאמר ובר"ה נפקדה שרה ורחל וחנה וק"ל:
א
null
833
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפג
א
נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש לא יאכל התפוח בלא ברכה אף שאכל בתוך הסעודה אחר ברכת המוציא (אגודה ה' ר"ה בשם הגאונים) והמנהג לטבול פרוסת הבציעה בדבש לומר שתהא השנה הבאה עלינו מתוקה וטובה לנו (מהררמ"י):
א
null
834
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפד
א
מלין כו' אם הוא בשבת מלין אחר אשרי ואחר המילה אומרים יהללו ע"ל סי' תקכ"א סעיף ב' והטעם שאין מלין אחר התפלה קודם יציאת ב"ה משום דזריזין מקדימין למצוה כ"כ בהגהות אשרי פ"ק דר"ה וכ"כ בש"ג אשר סביב המרדכי בהג' דשבת דף קפ"ב ע"ב בשם כמה רבנים וכן עשה מעשה בנימין זאב סי' ר"ץ כ"ז במקום שהמנהג למול בב"ה אבל במקום שנוהגים למול כ"א בביתו נהגו לימול אחר יציאת ב"ה וכן נוהגין בארץ תורגמ' ובכל ארץ ישמעאל ואומרים ג"כ הגאולה יום ליבשה כשיש מילה בשבת כמו בשאר שבתות כשחל מילה בהם (מהררמ"י) אבל כשחל מילה בר"ה בחול א"א יום ליבשה וכן בכל י"ט חוץ מי"ט אחרון של פסח כשחל בהם מילה אומרים יום ליבשה אפילו בחול משום דקריעת ים סוף היה בו ביום:
ד
null
835
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפה
א
ונוהגין לתקוע על הבימה ויש מקומות שנוהגין לתקוע ביום ראשון על הבימה וביום ב' במקומו כל בו ואין נוהגין כן אלא תוקעין כל ב' ימים על הבימה וראוי ליתן לתקוע לצדיק והגון ובלבד שלא יהא מחלוקח בדבר (ס"ח סי' תשס"ד) ואחר קריאת התור' והתקיעות שתוקעין על סדר התפלה ותוקעין בשניהם ויש מקומות תוקעין אצל החזן בק"ק ווינא היו נוהגין שתוקעין אף אותן התקיעות על סדר התפלה על הבימה ואותו התוקע עולה על הבימה תיכף קודם שמתחילין מוסף ועומד שם עד סוף התפלה ודכירנ' שמנהג זה נתיסד מהגאון המופלג מהור"ר וואלף ז"ל כשהיה אב"ד ור"מ שם ובשעה שתוקע אחר קריאת התורה הקהל יושבין אבל בתקיעה שעל סדר הברכות שהיא דאורייתא צריך גם השומע לעמוד וסי' על איזו דברים שהציבור צריך לעמוד עצ"ת ה' לעול"ם תעמו"ד ע"ל בסי' ה':
א
null
836
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפו
א
שופר של ר"ה מצותו של איל ולא קרן אחר שכל קרן רמז למדת הדין שהוא מלכות רק של איל לרמוז על אילו של יצחק מסיבה שחלקו ככלל בהם ואז ממשלת הדין מתהפך לרחמים ולעורר שופר העליון שהוא בינה להפוך מדין לרחמים אשר יצא ממנו הקול שהוא ת"ת כליל מאש ומים ורוח. (זוהר פרשת אמור ע' קפ"ט) ומצוה לחזור אחר שופר של איל כדי לזכור עקידת יצחק (טור) ואף שאין שניהם לפנינו מ"מ מצוה לחזור אחר שופר של איל וכל זה דווקא בר"ה עצמו אבל קודם ר"ה דעדיין לא היה עליו חיוב התקיעה יכול לקנות שופר של עזים ואין צריך לקנות שופר של איל בדמים יקרים אלא יש לו דין הידור מצוה עד שליש ולא יותר כדלקמן גבי לולב (מורי בב"ח) ואפילו שופר מן הנבילה מ"מ בפיך קרינן ביה דמינה מותר בפיך כדאמרי' גבי תפילין וס"ת:
א
null
837
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפו
ב
הגוזל שופר. אפילו לא נתיאשו הבעלים כו' מיהו לכתחלה אף נתיאשו הבעלים לא יתקע בו כן משמעות הפוסקים שכתבו בסתם בדיעבד יצא אבל לכתחלה שכתבו לא משמע דאין חילוק בין נתיאשו ללא נתיאשו וי"א שופר הגזול פסול (הגהות אשר"י סוף ר"ה בשם א"ז) ודוקא אם גזל שופר משופה הוא פסול אבל גזל קרן ושיפהו דמים הוא חייב לו וכשר וכן מפרש בירושלמי:
ב
null
838
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפו
ג
המודר הנאה משופר אדם אחר תוקע בו וזה יוצא כו' אבל הוא עצמו אסור לתקוע בו מפני שיש הרבה בני אדם הנהנים כשהם בעצמם תוקעין וכל מידי דאיכא הנאה לגוף ליכא לשריי' בשביל טעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו (גי' הרי"ף ובעל המאור) וי"א שהוא עצמו מותר לתקוע בו (טור וגי' הרא"ש והרמב"ם והר"ר ירוחם ואגודה) ומיהו למעשה נקטינן לחומרא (מורי בב"ח) אבל כשאין שם אחר שיכול לתקוע לו כדאי הטור והרא"ש והרי"ו והרמב"ם והאגוד' לסמוך עליהם בשעת הדחק ועיין בי"ד ס"ס רכ"א סעיף י"ג ובסימן רט"ו סעיף א':
ה
null
839
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפו
ד
אבל אם אמר קונם שופר לתקיעתו עלי כו' דוקא שאמר בל' נדר מפני שהנדרים חלין על דבר מצוה כעל דבר רשות אבל בל' שבועה לא דאין שבועה חלה על דבר מצוה אם לא בכולל כדאי' בה' נדרים (ר"ן כל בו) הלכך האומר שבועה שלא אשמע קול שופר של מצוה שאין השבועה חלה לבטל המצוה לוקה ושומע שופר של מצוה אלא כשאומר שלא אשמע קול שופר סתם דמיגו דחלה אקול שופר דלאו מצוה חלה נמי אקול שופר דמצוה (ב"י ר"ן מהררמ"י):
ה
null
840
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפו
ה
אם תקע במקום רחב לא יצא דכתיב מן המצר קראתי יה (אשר"י בשם הירו' והר"ן):
יב
null
841
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפז
א
וכן התוקע לתוך חבית כו' ואפי' התוקע עצמו שם לפעמים שומעים קול הברת חבית ולא יצאו והוא תלוי בהבחנתם אם קול שופר שמעו יצאו ואם לאו לא יצאו:
א
null
842
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפח
א
ואם תקע משעלה השחר יצא היינו בדיעבד אבל לכתחילה צריך להמתין עד הנץ החמה:
א
null
843
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפח
ב
ר"ה שחל להיות בשבת כו' אף ע"פ ששבת לאו זמן תקיעה היא מותר לומר לקטן שלא הגיע לחינוך שיתקע בשבת כדי להתלמד לתקוע ויש מ"ש בזמן הזה אסור לתקוע לכל קטן בשבת כלל אפילו שבת של ר"ה שלא נאמרו הדברים הללו אלא בזמן שתקיעת שופר היה דוחה את השבת (הר"ן בשם הרד"א והרז"ה):
ה
null
844
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפט
א
אבל שומע ואינו מדבר כו'. אפילו לכתחלה יכול לתקוע שהשומעים יכולים לברך ואינו דומה להא דתנן האלם והערום לא יתרומו לכתחלה שאני התם אף אחד לא יוכל לברך משא"כ הכא:
ב
null
845
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפט
ב
אשה פטורה כו' ואף ע"פ שהנשים פטורות יכולין לתקוע ולברך כמו שמבואר בסמוך בסעיף ו' דכיון שיש להם דעת יכולין להכניס עצמן בחיוב וה"ה קטן אבל שוטה וחרש שאינו באים לידי חיוב בשום פנים מוחין בידם זהו דעת ר"ת דס"ל דבכל מצות עשה נשים יכולין לברך וכן כ' הרא"ש והר"ן והמ"מ בפ"ב מהלכות שופר:
ג
null
846
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפט
ג
אע"פ שהנשים פטורות כו'. וע"כ אין לתקוע לנשים עד אחר שיצאו מב"ה אחר שתקעו לציבור ולא קודם לכן (מהרי"ל) ומיהו אם היא יולדת או חולה ואינה יכולה להמתין יתקע לה מיד:
ו
null
847
עטרת זקנים על אורח חיים
תקפט
ד
אבל אחרים לא יברכו כו' ואם אינם יכולין לברך יברך התוקע בשבילי (רא"ש) ויש חולקין הרי אמרו כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם והיין ה"ה כל ברכת הנהנין שאם יצא אינו מוציא הואיל ואינו מחוי' בדבר אסור לחבירו לברך בשבילו כל שכן בברכות אלו שהנשים בעצמן עדיף שלא לברך אלא שאין מוחין בידן שאין אחר מברך בשבילן (ב"י דרכי משה):
ו
null
848
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצ
א
לפיכך כדי לצאת כו'. וא"ת למה לי תשר"ת ג"פ כו' והלא בתשר"ת ג"פ ואחר כך ש"ת תש"ת תש"ת ר"ת תר"ת תר"ת סגי כבר תירץ הר"ן בשם תוס' משום דלמא אתי למטעי שאם אתה אומר שבתש"ת ראשון לא יחזור ויתקע יטעו לומר אין צריך לעשות אלא ש"ת:
ב
null
849
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצ
ב
י"א שיעור תקיעה כתרועה כפירש"י ושארי פוסקים ודלא כהרמב"ם דס"ל דשיעור תקיעה כחצי תרועה:
ג
null
850
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצ
ג
ולפי"ז צריך ליזהר שלא להאריך בשבר כו'. ומעשה במגנצא שנת התק"ה בא' שתקע ד' שברים ופסקו לחזור לראש משום שהוסיף על שבר (הרא"ש בפסקיו) וי"א דאין לחוש אם האריך וכן נוהגין מ"מ לענין מעשה אין תוקעין יותר מג' (מורי בב"ח):
ג
null
851
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצ
ד
וצריך להאריך בתקיעה של תשר"ת כשיעור י"ב טרומיטי"ן טעות הוא שהרי מבואר בתוספות ובמרדכי דצריך כשיעור ג' שברים וט' כוחות א"כ לפחות בעינן י"ח כוחות ע"כ צריך להגיה בלשון הרא"ש וט' כוחות כלשון תוספות או וג' יבבות כלשון הגהות מיימון (מורי בב"ח):
ג
null
852
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצ
ה
ג' שברים צריך לעשותן כו'. ואם לא עשה כן מחזירין אותו וכן דעת כל האחרונים וכן נוהגין (הריב"ש) ויש מי שכ' שאינו יוצא אם עשאן בנשימה א' (ת"ה סימן קמ"ב) ואף לדעת האומרים לעשות ש"ת בנשימה אחת ולא יתקע ש"ת בכח א' בלתי שום הפסק ובכה"ג לא מקרי נשימה אחת אלא יפסיק מעט רק שלא יעשה נשימה בנתיים (ת"ה וב"י) .
ד
null
853
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצ
ו
אם האריך כשני תקיעות כו'. דמדינא לא היה צריך אלא תקיעה אחת בסוף סדר קשר"ק והיא היתה עולה ג"כ לסדר קש"ק וכן התקיעה שבסוף סדר קש"ק היא עולה לתחילה סדר קר"ק ולא תקנו לחזור ולתקוע לכל סדר אלא משום רווחא דמילתא ואם לא עשה אלא תקיעה אחת לשניהם יצא (א"ז) ר"ל דהרי אנו עושין ג' סדרים אלו מכח ספיקא אם כן ממ"נ יצא בתקיעה אחת וכ"כ ר"ן פ' בתרא דר"ה אבל מדברי הרא"ש נראה דלא יצא:
ו
null
854
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצא
א
יתפללו הציבור כו'. אע"ג דקי"ל כר"ג דאמר ש"ץ פוטר בר"ה ובי"כ אפי' הוא בקי מ"מ מוטב שיתפללו יחידים ומי שירצה לצאח בתפלת ש"ץ צריך לכוין לכל מה שיאמר הש"ץ ואם חסר אפי' מלה א' לא יצא (טור) ויש שכ' שהש"ץ אינו מוציא כ"א ברכות מלכיות זכרונות שופרות אבל צריך להתפלל שבע כמו בשאר מוסף של י"ט (ר"ן סוף מס' ר"ה) ע"כ מנהג יפה הוא שיתפללו הציבור תחילה והש"ץ עמהם בלחש כדי לסדר התפלה ואח"כ יחזור הש"ץ להתפלל בקול רם כמו שמפורש בסוף ר"ה וכן המנהג בכל מקום שהן בני תורה אבל באטיילי' לא נהגו כן אלא מתפלל הש"ץ תפלת מוסף מיד מבלי שיתפללו הציבור תחילה ונראה שנהגו כן מפני שאינן בני תורה ולא יוכלו להתפלל מתוך הספר אלא בעמל גדול ולזה מתפללין כולן יחד עם הש"ץ (ריב"ש) ומי שסומך על הש"ץ ואינו מתפלל בעצמו צריך לפשוע ג' פסיעות לאחוריו כשמסיים הש"ץ ויש ש"ץ שמחמירין ע"ע לפסוע ג' פסיעות לאחוריהן אלא שמבליעין פסיעותיהן לבלתי יהיו נראים (כל בו):
א
null
855
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצא
ב
המנהג פשוט כו' אפי' בשאר מועדים אין מזכירין פסוקי קרבן מוסף ויוצאים ידי מוספים במה שאומרים ככתוב בתורתך ע"י משה עבדך רק בשבת ור"ח דרגילים ולא אתי למטעי ואומרי' ג"כ מוספי יום הזכרון הזה ואומרים מלבד עולת ר"ח אחר ומנחתם (ת"ה סי' קמ"ג) ויש מי שכ' שביום שני אין לומר מוספי (כל בו):
ב
null
856
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצג
א
אבל תשר"ת תש"ת תר"ת כו' אף שאינו בקי רק בסדר תש"ת או תר"ת תוקע מה שיודע בו שמא אותו סדר שהוא יודע הוא אמת שנצטוינו (הרא"ש סוף מסכת ר"ה):
ב
null
857
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצד
א
אבל יחיד כו'. לפי שאין יחיד נעשה ש"ץ לחבירו אא"כ בעשרה (טור) כדלעיל בסימן נ"ה:
א
null
858
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצז
א
ואין מתענין בר"ה דכתיב בנחמיה סי' א' ויבא עזרא וגו' מן האור עד חצי היום ואותו יום ר"ה הי' ואח"כ אמר אכלו משמנים וגו' מכאן נ"ל דמותר להתענות בר"ה ולהתפלל עד חצות אע"ג דבשבת ושאר י"ט אסור כנ"ל:
א
null
859
עטרת זקנים על אורח חיים
תקצז
ב
למען לא יקילו ראשם ויש מ"ש שלא לאכול דגים בר"ה כדי למעט תאות אנושי במקצת דבר המסוים ויזכור יום הדין ולא יבא לידי קלות ראש (מהרש"ל בשם זקינו) ובענין שינה אם מותר יש מ"ש עד חצות אסור ומכאן ואילך מותר מאחר שכבר נתעורר המלאך ע"י התפלות והתקיעות אין בכך כלום:
א
null
860
עטרת זקנים על אורח חיים
תר
א
בקידוש ליל שני. ואם יש לו תירוש חדש ויין ישן יקדש על היין ישן וכשהגיע לשהחיינו יטול כוס של תירוש בידו (מנהגים) בד"א שלא אכל ענבים כבר שאז חייב לברך שהחיינו על התירוש אבל אם אכל כבר ענבים א"צ לברך שהחיינו על תירוש ויחזור אחר פר"ח אחרת (מהרמ"י)
ב
null
861
עטרת זקנים על אורח חיים
תר
ב
וכן המנהג אע"פ דהאידנא אין אנו בקיאין אפ"ה הוי כמו בזמן ב"ד וע"ל סי' תקי"ג:
ג
null
862
עטרת זקנים על אורח חיים
תרא
א
ביום שני מתפללין כמו ביום א' ופותחין למלך עליון ולכל שנאני שחק ולמוסף יאמר הש"ץ עד מחיה המתים ולא יאמר מסוד חכמים שאינו אלא רשות לש"ץ כל הפיוט וכיון שא"א כאן פיוט בברכה ראשונה רשות א"צ:
א
null
863
עטרת זקנים על אורח חיים
תרא
ב
אף בארץ ישראל עושין ר"ה שני ימים. ע"ל רסי' תקי"ג:
ב
null
864
עטרת זקנים על אורח חיים
תרב
א
בכל הימים כו'. לבד משבת. ובספרד נוהגים שגם בשבת אומרים סליחות ותחנונים (טור) בצ"ג היולדת עד ל' יום מתירין לאכול ויש מחמירין ואוסרים מיום ח' ואילך והמיקל לא הפסיד ואם חל צ"ג בשבת דוחין אותו על יום א':
א
null
865
עטרת זקנים על אורח חיים
תרב
ב
אין מקדשין הלבנה כו'. ויש מי שאומר שטוב לחדש הלבנה קודם י"כ כדי שמצוה זו תכריע לכף זכות (מהרמ"י) ויזהר באותן י' ימים מפת של עכו"ם ובאם שאינו יכול יכשיר התנור בהשלכת קיסם א' עבי"ד סי' קי"ב סט"ו:
א
null
866
עטרת זקנים על אורח חיים
תרד
א
מצוה לאכול בעי"כ דוקא דגים (טור בשם המדרש מעשה בחייט):
א
null
867
עטרת זקנים על אורח חיים
תרד
ב
ואסור להתענות. אפי' ת"ח אלא יטיב לו דחמיר משאר עי"ט ואם נדר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין רק בשבתות ויו"ט מותר לאכול בעי"כ כל רצונו וישמח ביום ההוא דגם מתקרי יו"ט (מהרי"ל) דהיינו למנהג דידן שממעטין בסליחות א"כ בלילה הוי כמו י"ט (בס' של"ה) אין נופלין ע"פ עי"כ:
א
null
868
עטרת זקנים על אורח חיים
תרה
א
ונוהגין ליקח תרנגול ואם אין תרנגול נוטל מין אחר כגון אזוזים (ותורי') וי"א אפילו דגים (מהררמ"י) ויש מי שכ' לשחוט הכפרות תיכף באשמורת הבוקר אחר סליחות (לחם השמים) מפני שאז חוט חסד גובר בעולם במאמר הזוהר פ' שלח לך:
א
null
869
עטרת זקנים על אורח חיים
תרה
ב
או לפדותן כו'. וטוב יותר לפדותן בממון מליתן הכפרות לעניים שאינו בוש כ"כ באם נותן הממון לעניים כמו אם נותן התרנגולים שלוקח לכפרה (אגודה ומהררי"ל):
א
null
870
עטרת זקנים על אורח חיים
תרו
א
ואפי' לא הקניטו כו' ואל יאמר היום או מחר אפייסנו אלא בעי"כ יפייסנו ולא יעבו' משא"כ בשאר ימות השנה אעפ"י שראוי לכל אדם לפייס תיכף למי שפשע כנגדו מ"מ יפול להפיס ליום אחר כן משמעו' הרא"ש פ' י"נ:
א
null
871
עטרת זקנים על אורח חיים
תרו
ב
ואם אינו מתפייס כו' וצריך לפייסו בכל פעם במין ריצוי אחר כדכתיב אנא שא נא ועתה שא נא דבשלש מיני רצוי צריך לרצות (מהרי"ל) ואם רצה להחמיר על עצמו לפייסנו יותר מג' פעמים הרשות בידו אם אין שם בזיון תורה (משמעות הטור):
א
null
872
עטרת זקנים על אורח חיים
תרו
ג
והמוחל לא יהא אכזרי מלמחול לו וכ' רמ"א בעל הגה שהוא מגמרא דיומא ואין משמעות הגמרא בפ"ב דיומא כן שרב היה מבקש מר' חנינ' אם היה ריוח לר' חנינא א"כ משמע אף שהוא לטובת המוחל א"צ למחול כן משמע בפי' רש"י ע"ש וכן נ"ל פשוט וברור וע' מ"ש מורי בב"ח פי' בדרך אחרת מאמר התלמודא ולא כפי' רש"י ע"ש ודוק:
א
null
873
עטרת זקנים על אורח חיים
תרז
א
קודם סעודה. ומיד אחר אכילה יחזור ויתודה קודם שיכנס י"כ כדי שיכנס לי"ה בתשובה ואח"כ כשמתפלל ערבית חוזר ומתוד' (הר"ן והרמב"ם) ולא נוהגין כן אלא מתודה קודם אכילה ואין מתודין אחר כך עד תפילת ערבית (ב"י) ואומר אחר תפילת י"ח לאחר סוף תפילתו יאמר אלהי נצור כמו בשאר ימות השנה (מהרי"ל):
א
null
874
עטרת זקנים על אורח חיים
תרז
ב
אין צריך לפרט החטא. ויש חולקים דס"ל דצריך לפרט החטא (רמב"ם והסמ"ג) ואפש' שגם הרי"ף והרא"ש שהביאו מחלוקת ר"י בן בבא ורבי עקיבא בסתם כך דעתם דהלכה כריב"ב והרמב"ם בשיט' הרי"ף רבו אמרה כדרכו (מורי בב"ח): הואיל והכל אומרים כו'. וע"כ אף הש"ץ יכול לאומרו ולא כספר כל בו דכתב שהש"ץ לא יפרט החטאים ואיך יפיל חטא פרטי על הציבור בכלל אלא אומר חטאנו העוינו והרשענו כו' וכן נוהגין:
ב
null
875
עטרת זקנים על אורח חיים
תרח
א
אוכלין ומפסיקין כו' וי"א אף לעשות מלאכה צריך להוסיף מחול על הקדש (טור) ולא כרמב"ם דס"ל דאין תוס' י"כ אלא לאכילה ושתיה אבל לא למלאכה:
א
null
876
עטרת זקנים על אורח חיים
תרח
ב
אלף ות"ק אמה. אם הפסיק מאכילתו אסור גם כן לרחוץ ולסוך אחר שקיבל עליו התענית ואם לא קיבל מותר ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל עד בין השמשות (הרא"ש פ' ב' דתענית):
א
null
877
עטרת זקנים על אורח חיים
תרח
ג
קיבל בלב לא הוי קבלה. וי"א משהפסיק בסעודתו אסור לו לאכול ולשתות עוד גם אם עוד היום גדיל (מהרי"ל) ואף שכל הפוסקים כתבו שיכול לחזור ולאכול אם לא שיקבל עליו התענית וכן מוכח בתלמוד בהדי' אכן כבר נהגו העם בהפסקתן לקבל התענית בדעת' והוי כאלו קבלו בפה (מהררש"ל):
ג
null
878
עטרת זקנים על אורח חיים
תרט
א
וי"א שאין להטמין חמין בי"ה משום שאותה הטמנה היה צורך חול אבל קודם חצות אין שום איסור לגמרי ומנהגנו שלא להטמין כלל ואפשר כדי שיה' נפשו עגומה עליו כן משמע מפרש"י פרק אלו קשרים גבי היתר קניבת ירק משום עגמת נפש ע"ש:
א
null
879
עטרת זקנים על אורח חיים
תרי
א
ומברכין להדליק נר של שבת כו' ואנו נוהגין להדליק בבתים על השלחן הערוך ולברך עליהם אף בי"כ לחוד כמו בשבת משום שלום בית (מנהגים) ועורכות השלחן כמו בשבת משום דמקרי שבת שבתון ויש מדליקין אף בחדרים ובעליות (מרדכי יומא):
א
null
880
עטרת זקנים על אורח חיים
תריא
א
ואין חיוב כרת אלא כו' אבל מכל מקום איסור דאוריית' איכא בהו (רש"י רמב"ם והר"ן) וי"א שאינו אלא מדרבנן (דעת הרא"ש ע"פ שיטת ר"י) וראוי להחמי' כסברא ראשונה כנ"ל.
א
null
881
עטרת זקנים על אורח חיים
תריא
ב
ונהגו שתנוקות משחקין באגוזים אבל לא גדולים (מהררי"ו):
ב
null
882
עטרת זקנים על אורח חיים
תריב
א
מותר ליגע ביו"כ באוכלין ומשקין ליתן לקטנים ולא חיישי' כמו הא לך מים לשתות באם הוא צמא ומותר כי בזה הצלת הצמא משום דאין יצה"ר מתאוה אלא לדבר איסור הלכך שפיר דמי למיעבד הכי (כל בו בשם הירושלמי):
י
null
883
עטרת זקנים על אורח חיים
תריג
א
ואם היו ידיו כו'. אף כשאינו מתפלל יכול לרחוץ ולאו דוקא תפלה קאמר אלא ה"ה אשר יצר דהוי דבר שבקדושה נמי אינו יכול לברך בלא נטילה (לעיל ס"ז) מ"מ נראה שיביא עצמו לידי חיוב נטילה ע"י שיקנח וישפשף שאז מחויב ליטול ידיו לכל הדיעות ואף באינו מתפלל יכול ליטול ידיו לקנח מאחר שמברך אשר יצר (מורי בב"ח):
א
null
884
עטרת זקנים על אורח חיים
תריג
ב
מי שהוא איסטניס ואפילו מי שאינו איסטניס יש להתיר באם יש לכלוך על פניו או לפלוף ע"ג עיניו לא גרע מאלו היו ידיו מלוכלכות מ"מ צריך ליזהר שלא ירחוץ אלא במקום שצריך (מורי בב"ח):
ד
null
885
עטרת זקנים על אורח חיים
תריג
ג
להקביל פני אביו או פני רבו דווקא באם אין לו דרך אחרת לילך לגבי רבו (מהרש"ל בביאורי סמ"ג בה' שבת):
ה
null
886
עטרת זקנים על אורח חיים
תריג
ד
מי שראה קרי אפילו באינו רגיל לרחצו גם כן כל ימי השנה אם רואה קרי (מהרי"ל) וי"א גם לרחצו אסור אף באם דרכו לרחצו ג"כ כל ימות השנה אם רואה קרי (הגהות מיימון פ"ב וע"ל סי' תקנ"ו) וצריך לדאוג כל השנה כולה:
יא
null
887
עטרת זקנים על אורח חיים
תריד
א
אסור לנעול מנעל אפילו על רגל א' אסור כמו שאסור להושיט אפילו ידו א' במים (רמב"ם):
ב
null
888
עטרת זקנים על אורח חיים
תריד
ב
אפילו של עץ מחופה עור ולא ראיתי מי שנוהג היתר לצאת בסנדל של עץ (הר"ר ירוחם ע' בי"ד סי' שמ"ב) יש להחמיר לכתחלה אפי' באנפלאות של בגד אם לא שיש לו שום מיחוש בגופו וכן ראיתי מרבותי שהלכו יחף לגמרי אם לא במקום מצוה או מפונק או היכא דיש לחוש לסכנת עקרב ואפי' אסטניס אין לילך באנפלאות בחצר שאינה מעורבת וכ"ש בר"ה משום דכל דבר שאינו מנעל אסור משום משאוי (נ"י פי' מ"ח בשם הררא"ה) ואע"פ שדברי הר"ן בפרק בתרא דיומא נראה שחולק על הררא"ה מ"מ ראוי להחמי' יש מי שכ' אפי' לצורך מצוה לא שרינן ליה מנעל ממש אי ליכא משום סכנת עקרב וכיוצא בו ואין לדמותו לרחיצה שהתירו לעבו' במים לצורך מצוה דהתם א"א בענין אחר אבל בלא נעילה אפשר על ידי הדחק ויש מי שמתי' לילך במנעל קרוע אף באם אינו קרוע רק למעלה הרב' (א"ז):
ב
null
889
עטרת זקנים על אורח חיים
תריד
ג
החי' כל ל' יום. וי"א אף החי' אסור' לנעול הסנדל כחכמים (סמ"ג ור"י) וכן ראוי להחמיר וה"ה איש מצונן (ר"ן פרק מצות חליצה):
ג
null
890
עטרת זקנים על אורח חיים
תריד
ד
ואם ירדו גשמים כו' וישלוף מנעלו בביתו ולא בב"ה משום דזלזול הוא לב"ה להניח שם מנעליו (מהרי"ל ובלוחות הברית) אבל ראוי להחמיר אפי' בירדו גשמים (נ"י פ' מ"ח) וכן פסק הרשב"א והריטב"א והתו' ואף אסטניס דהיינו אם הוא מצונן מותר בסנדל בלא עקב אבל בסנדל ממש אסור (הרמב"ן בשם ירושלמי):
ד
null
891
עטרת זקנים על אורח חיים
תרטו
א
ואסור ליגע באשתו כו'. דהיינו בליל י"כ אסור ליגע באשתו ולא ביום כן משמעות בחדושי אגודה פרק מקום שנהגו ופרק בתרא דיומא:
א
null
892
עטרת זקנים על אורח חיים
תרטו
ב
הרואה קרי ביום כפור כו'. ויש פנים גם לאידך גיסא כשתעלה לו שנה אדרבא ידאג יותר ויפשפש במעשיו ויתקנם שמא קיבל זכיותיו שחסו על חייו ונשאר ערום בלא מצו' שקיבל כבר שכרו ע"כ צריך לומר ד' מזמורים הראשונים של תהלים שהם מסוגלים לקרי (לחם מן השמים) כי כל התיבות שלהם עולים כמנין קרי וע"י ינצל מקרי כי הקרי בא מסמאל ולכן יכוון בר"ת ובסופי תיבות של ד' מזמורים ועם ד' כוללים הם קל"א ויכוין לסלק מעצמו סמאל העולה קל"א ע"כ.
ב
null
893
עטרת זקנים על אורח חיים
תרטז
א
ומותר לומר לעכו"ם לרחצן אבל אסור לגדולים לרחצן בידים ולכן לסוכן אסור משים שגם הגדול נהנה מאותה רחיצה וסיכה שהוא בעצמו רוחץ וסך קטן וי"א דמותר לרחוץ כמו אכילה כן משמע מדברי הר"ן פ' בתרא דיומא וכן נראה מדברי רש"י::
א
null
894
עטרת זקנים על אורח חיים
תריח
א
ואם החולה אומר צריך אני ולא כי"מ שאין מאכילין אותו עד שיאמר שאם לא יאכילוהו יסתכן למות (ר"מ) דהיינו אחר שהודיעוהו שהוא י"כ חוזר ושואל ואומר איני יכול לסבול מחמת חולי וכיוצא בזה מאכילין אותו דכה"ג חולה אומר צריך אני קרינן ביה ולאו דווקא כששואל לאכול תחלה והודיעוהו שהוא י"כ אלא אפילו נמי כשיודע שהיום י"כ והיא שואל לאכול מאכילין אותו (הגהות מיימון פ"ב מהלכות שביתת העשור):
א
null
895
עטרת זקנים על אורח חיים
תריח
ב
רופא אחד אומר צריך כו' והחולה שוחק כגון שנשתתק ויש מי שכ' לענין מעשה אין להקל נגד ריב הגאונים רק שהולכין אחר הבקיאין ואין מאכילין אותו ואצ"ל באם אין שווין לא בבקיאו' ולא במנין כגין שנים אומרים צריך ומאה בקיאים אומרים אין צריך פשיטא דאין נותנין לו ולא כמשמעות הרא"ש והטור. ונותנין לפניו אפי' הרב' משיעור ואומרים לו י"כ היום ואם יאכל הרשו' בידו וכן ביולדת נשים מהימנין משום דאינהו בקיאין בהו (מהרי"ל בשם מהרר"ש רבו):
ב
null
896
עטרת זקנים על אורח חיים
תריט
א
ליל יום כפור נוהגין שאומר הש"ץ כו' וקודם שמתחיל החזן תפלת כל נדרי טוב שיאמר החזן בלחש תפלות ובקשות המתוקנות בלשון יחיד לבקש על עצמו לפני הש"י שיתקבל תפלתו ואחר כך אומר החזן דהיינו הגדול שבכל עיר ועיר מפני שאינו אלא הודעה שמורים שבישיבה של מעלה מסכימים על זה ע"כ די בא' (מהרי"ל) וי"ל שצריך שיעמדו שנים אצל החזן (מנהגים ומהרי"א טראני) וכל אחד אחד לובש טלית אף אם שכח להתעטף עד הלילה ויש מקומות שאין מתעטפים בטלית בליל י"כ כלל:
א
null
897
עטרת זקנים על אורח חיים
תריט
ב
ונוהגין לומר כל נדרי כו'. וי"א שמוציאין ספר תורה ואוחזו החזן בחיקו ואומר כל נדרי [טור והר"א במסכת יומא] וא"כ לדידן ג"כ ראוי לפתוח ארון הקודש (הגהות מנהגים) ואיני יודע למה אין נוהגין כן ולא ראיתי בשום מקום לנהוג כך להוציא ס"ת או לפתוח הארון הקודש כשאומרים כל נדרי בפרט שראיתי גם בכתבי האר"י הס"ת שמוציאין ליל י"כ אומרים עליהם התרת נדרים כל נדרי ויש סמך גדול בענין ס"ת שמוציאין אז וטוב ליקח מי שיוציא הספר תורה לכל נדרי אפילו בממון רב:
א
null
898
עטרת זקנים על אורח חיים
תריט
ג
אומר ויכולו. יש מי שכ' שאומרים ב"מ (כל בו) וי"א שאין לומר במה מדליקין אפילו אם חל בשבת (מהרי"ל) וכן נוהגים וא"א או"א רצה במנוחתינו קדשנו וכו' ואפי' כשחל י"כ בשבת שכיון שהוא יום התענית אין כ"כ רצה במנוחתינו אבל והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון וכו' יש לאומרו שהוא תפלה על כל שבתות השנה בלא י"כ (רמ"י) כ"כ בסעיף ב' ובסעיף ג' הוא סותר דברי עצמו שכ' מהרמ"י אם חל בשבת אומרים ותתן לנו וכו' את י"ה הזה או"א רצה במנוחתינו קדשנו במצותיך וכו' ע"כ נ"ל שמה שכ' בסעיף ג' הוא טעות כנ"ל:
ג
null
899
עטרת זקנים על אורח חיים
תריט
ד
אחד לימין וכו'. וכן בכל תענית ציבור עי"ל סי' תקס"ו והש"ץ אומר בקול רם כל נדרי ושנים שעמו בקול נמוך דתרי קלי לא משתמעי אבל מ"מ יאמרו הג' ביחד וגם כל הקהל יאמרו בנחת עם הש"ץ והנה בנוסח שלנו פתח בלשון יחיד ואח"כ בלשון רבים ע"כ נראה שהוא משובש וכצ"ל ודאסרנא על נפשאי ובסוף יאמר נדראי לא נדרי ואסראי לא אסרי ושבועתי לא שבועות (רמ"י) ותמיה טובא דאף לפי דעתו של מהרמ"י מה חשש בזה שאומר בסוף לשון רבים אף על היחיד ובעל נפשתנא ודאי ל"ק מידי דהנפשות רבים נפש רוח ונשמה ואע"פ דתחלתו לשון יחיד מה בכך ומ"ש שכל יחיד צרך להתנות לעצמו ליתא דאף דאת"ל דע"י שליח לא יכול להתנות מ"מ רבים שהסכימו על שום תנאי ואחד מהם אומר בפי' כך וכך התנינו וקיימנו עלינו מועיל דין הסכמות ולא מטעם שליחות ועוד נראה דהעיקר הוא לומר דנדרנא ודאישתבענא כמ"ש הרא"ש ורבינו הסמ"ג והגהת מיימון (ב"ח) ומקרוב הגיהו מקצת מחזורים בדפוסים דאינדרנא ע"פ המנהגים והוא לשון יחיד ולא נהירא אי נמי דאף בעל מנהגים סובר דאידרנא הוי לשון רבים והא' לא תורה כי אם על העתיד והנו"ן יורה על רבים כללו של דבר שאין לשנות בלשון כל נדרי כל עיקר דכל לשונו הוא בלשון רבים והש"ץ הוא שמתיר הנדרים להבא מדין תנאי כנ"ל. ונסלח לכל עדת ב"י נהגו לומר בקול רם (מרדכי) ולא יאמר כנתו' ונסלח וגו' הגהות מיימוני לדעת ר"ת וכ"כ מהרי"ל ואבודרהם:
ד
null