sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
1,600	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סד	ה	ימיכם: וכל שכן באמצע הפרשה חזקה שאמר כל מה שלמעלה ממנו בב''י רשב''א. כתב הרמב''ם פ''א מק''ש כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ה''ז טועה וחוזר ומברך במטבע. וכתב הכ''מ פ''א מברכות דוקא אם פתח בברכה במקום שלא תקנו לפתוח. או חתם במקום שאמרו שלא לחתום. אבל אם שינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו לשון ממש אלא שאמר נוסח אחר בעניין הברכה יצא ע''ש ועיין סי' נ''ט:	ד	הלכות קריאת שמע
1,601	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סה	א	שהה: ולכתחילה אסור להפסיק לשהות אפילו בברכות ק''ש וע''ל ר''ס נ''ג. מיהו לענות קדיש וקדושה מותר לשהות אפילו כדי לגמור כולה עי' סי' ס''ו סעיף ט'. מ''א:	א	הלכות קריאת שמע
1,602	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סה	ב	אנוס: משמע דאפילו באונס לסטים או אנס חוזר לראש וכ''כ בתשובת מהר''ם מינץ סי' פ''ה. אבל הב''ח כ' דוקא כשהאיש או המקום אינו ראוי לקרות בו הוי אונס אבל באונס אחר אין צריך לחזור לראש. וכתב המג''א נ''ל דבתפלה אם שהה כדי לגמור כולה אפי' באונס אחר חוזר לראש דהלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אבל בק''ש לא יחזור אא''כ האיש או המקום אינו ראוי ע''ש:	א	הלכות קריאת שמע
1,603	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סה	ג	ק''ש: וה''ה שאר דבר שהציבור אומרים כגון תהלה לדוד קורא עמהם שכן דרך ארץ. תניא ושל''ה:	ב	הלכות קריאת שמע
1,604	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סה	ד	יפסיק: וב''ח פסק דמפסיק אפילו באמצע ברכות קריאת שמע לקבל עול מלכות שמים עם הציבור. וט''ז פסק דבפסוקי דזמרה יש להפסיק אבל בברכות שלפני ק''ש אין להפסיק כלל בשביל פסוק ראשון של ק''ש אלא אז יאמר אותן התיבות בניגון כמו שהציבור אומרים ק''ש ע''ש. וכ''כ הפר''ח וכתב דמאן דפסק בברכות דק''ש לקרות פסוק ראשון מק''ש עם הציבור כסברת הב''ח ראוי לגעור בו:	ב	הלכות קריאת שמע
1,605	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	א	בשלום: אפי' בלשון לע''ז ובכל מקום שאסור לדבר אפי' בלשון הקודש אסור. תוס' רפ''ב דברכות ומהר''ם טיקטין כ' בגליון הרי''ף בשם נמוקי מהרא''ש דוקא בפנים חדשות שואל ומשיב שאם לא ישאל יבא לידי שנאה. ובבה''כ שאין אנו שואלין בשלום חלילה לשאול או להשיב לא בין הפרקים ולא בפד''ז עכ''ל ובס' החינוך פרשת ואתחנן כ' ומי שלא ראינו שיקפיד על חבירו כלל לא יפסיק אפי' בין הפרקים עמ''א. (ובס' אליהו רבה פילפול עמוק בש''ס ופוסקים):	א	הלכות קריאת שמע
1,606	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	ב	בחכמה: ומ''א כ' דמי שגדול ממנו בחכמה הוי מפני הכבוד. ואם הקורא גדול ממנו אין מפסיק אפי' לת''ח. ומשמע בהרשב''א דמותר לכתחילה לשאול בשלום הקורא אעפ''י שיודע שיצטרך להשיבו ובת''ה סי' (קל''ה) [קל''ח] איתא דת''ח מופלג בדורו הוי בכלל מורא עיין סי' תע''ב סעיף ה'. מ''א:	א	הלכות קריאת שמע
1,607	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	ג	מלך: אפי' מלך ישראל הוא בכלל מי שירא ממנו דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. ע''ת:	א	הלכות קריאת שמע
1,608	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	ד	הפסוק: ודוקא היכא דסליק עניינא אבל באמצע ענין כגון ושמתם את דברי אלה על לבבכם לא יפסיק ואם פסק חוזר לתחלת הפסוק כ''מ ספ''ב מ''א וכתב ר''י חסיד דוקא שלום ולא יותר עיין ע''ת ובס''ק א':	א	הלכות קריאת שמע
1,609	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	ה	טלית: דבציצית אינו חובת גברא שאם אין לו טלית פטור מציצית ויוכל לקרות ק''ש בלא ציצית ודאי הוי הפסקה (ועיין במ''א ובספר אליהו רבה):	ב	הלכות קריאת שמע
1,610	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	ו	הפסוק: דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב''ו ק''ו מפני כבוד הקב''ה. ומה''ט נ''ל אם שמע קול רעמים יפסיק ויברך. מ''א:	ג	הלכות קריאת שמע
1,611	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	ז	בלבד: פי' מודים אנחנו לך בלבד. ובברכו אומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואמן יש''ר עד יתברך. וישתוק וישמע עד אמן שאחר יתברך ויענה אמן. ומתתקבל ואילך לא יענה אמן כי אינו אלא מנהג. ועל ברכת התורה עונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד וגם אמן. ובקדושה יאמר רק קדוש וברוך ולא ימלוך ל''ח. ובהגהת י''נ משמע שעונין גם ימלוך שזה שייך לקדושה. אבל בתוספתא פ''ק דברכות משמע כדברי. ל''ח מ''א:	ג	הלכות קריאת שמע
1,612	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	ח	הקדוש: משום דהוא סיום ג' ראשונות ושומע תפלה הוי סיום אמצעית. והא דלא חשיב אמן של ברכת שים שלום. לפי שזה אף היחיד עונה אחר סיום י''ח ולפיכך אין לו להפסיק בשבילו מאחר שיכול לאומרו ביחיד ב''י בשם מהרי''א: וכתוב לבוש דלדידן דקי''ל בסי' רט''ו דיחיד אינו עונה אמן אחר סיום י''ח צריך להפסיק בק''ש לענות אמן אחר שים שלום ובל''ח כ' דלא יפסיק אלא יסמוך על אמן שאומר בעושה שלום והסכים עמו המ''א ע''ש:	ג	הלכות קריאת שמע
1,613	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	ט	תחנונים: ויש ללמוד ג''כ במכ''ש דיוכל להפסיק בפסוקי דזמרה ע''ת. ונ''ל דאמנים דעלמא שאינן מהנהו דכתבינן בס''ק ז' וח' מותר לענות אם עומד בפסוקי דזמרה או בברכת ק''ש. ועיין סי' נ''א ס''ק ג' במ''א ובסי' נ''ט סעיף ד' ובהג''ה. ובסי' זה סעיף ט' ובמ''א ס''ק י''ד ודו''ק. אבל ב''ה וב''ש נ''ל דאסור לענות בפסוקי דזמרה או בברכות ק''ש עמ''א סי' קכ''ד ס''ק ט':	ג	הלכות קריאת שמע
1,614	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	י	מפסיק: ועולה ישראל במקומו ובלבוש כ' נוהגים להפסיק ואין לשנות המנהג מפני המחלוקת ומ''מ לא יקרא עם החזן כלל וכ''כ הכנה''ג שיעלה ומכ''ש שלא יפסיק לומר לחזן שיעשה מי שבירך וכתב מ''א וצ''ל דאפילו שהה כדי לגמור כולה א''צ לחזור לראש דזה לא הוי אונס עיין סי' ס''ה וכן הסכים הב''ח והל''ח דיעלה. וט''ז כ' דבק''ש שהיא דאורייתא לא יפסיק אבל בברכותיה שהם דרבנן יפסיק. ומינה דבפסוקי דזמרה נמי יפסיק והע''ת כתב לדברי האוסר בק''ש ה''ה דאסור בברכותיה רק בפסוקי דזמרה יש להקל. ועיין סי' קל''ה ס''ק ו' במ''א. ובכה''ג מחלק דאם קורא סתם כהן קרב א''צ להפסיק אבל אם קראוהו בשמו אפילו איכא כהנים אחרים יפסיק ע''ש ובהלק''ט ח''א סי' כ''ד מחלק באם אין שם כהן אלא הוא יעלה מפני כבוד הציבור ע''ש. והפר''ח פסק כהרשב''א דלא יעלה אפילו אם קראוהו בשמו ולא יש אחר בקהל ע''ש:	ד	הלכות קריאת שמע
1,615	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	יא	אמת: ויש ליזהר שלא להפסיק בין אמת לויציב מ''א ע''ש. ועיין תוס' י''ט פ''ב דברכות משנה ב' והפר''ח כ' על התוי''ט שכתב על המחבר מה שלא פסק כן ע''ש ולא הבנתי ולדעתי דברי התוי''ט המה ברורים וכדבריו כ' ג''כ המ''א ע''ש:	ה	הלכות קריאת שמע
1,616	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	יב	ישראל: ובתפלה יאמר גואל ישראל. כ' ט''ז שאלתי את מו''ח ז''ל ועוד הרבה גאונים על מ''ש במערבית בא''י מלך צור ישראל וגואלו שהוא נגד הש''ס פרק ע''פ דבק''ש והלל גאל ישראל וכו' ע''ש שנדחק מאוד לתרצו. כ' בש''ג דאין להפסיק בין גאולה לתפלה אפילו מפני היראה:	ז	הלכות קריאת שמע
1,617	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	יג	אמן: המדקדקים ממתינים בצור ישראל כדי לענות אמן ובסעיף ט' משמע שיש להמתין בשירה חדשה וכתב המ''א ונ''ל דאם ירצה יוכל לכוין לסיים עם הש''ץ ואז אינו מחויב לענות אמן. עיין סי' נ''ט ס''ד והרא''ם ח''א סי' ו' הכריע שאין לענות אמן אחר גאל ישראל אפי' אחר הש''ץ עיין ע''ת:	ז	הלכות קריאת שמע
1,618	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	יד	תפילין: והיה מתירא שיעבור זמן ק''ש וקרא. וה''ה אם מתירא שיעבור זמן תפלה מתפלל בלא תפילין וכשיבאו אחר כך לידו יניחם באמצע היום או במנחה ויאמר איזה מזמור עי' ס''ס למ''ד. צ''ע מי שאין לו תפילין אם טוב יותר להתפלל עם הציבור בלא תפילין או מוטב שיתעכב אחר תפלת הציבור להשאיל תפילין מחבירו כדי שיקרא ק''ש ויתפלל בתפילין פסק המ''א דמוטב שיתעכב אחר תפלת הציבור וישאול תפילין כדי שיקרא ק''ש ויתפלל בתפילין ע''ש:	ח	הלכות קריאת שמע
1,619	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	טו	עליהם: והפר''ח חולק וס''ל דכיון דשרי להניח תפילין בין גאולה לתפלה יוכל לברך ג''כ ולא מיקרי הפסק ע''ש. ובספר אבן העוזר פסק ג''כ דיכול לברך על תפילין לאחר גאל ישראל ע''ש. ובנזדמן לו הטלית פסק שאסור להתעטף בו כלל עד אחר תפלת י''ח. אבל היכא דמתבייש לישב בלא טלית מוטב להתעטף בין הפרקים ויברך עליו ע''ש. עוד פסק דמותר לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה ואסור להמתין בשירה חדשה ע''ש:	ח	הלכות קריאת שמע
1,620	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	טז	כתקנה: אבל ידי ק''ש יצא:	י	הלכות קריאת שמע
1,621	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סו	יז	ונכון: ומ''א כ' דברוקח משמע דמי שאין לו פנאי יקרא ק''ש לבדה בלא ברכות ואח''כ כשיהיה לו פנאי יקרא הברכות עם ק''ש ויתפלל וכ''ה לעיל ס''ס מ''ו ע''ש:	י	הלכות קריאת שמע
1,622	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סז	א	ולאחריה: ואע''ג דפסוק ראשון לבד הוא מדאורייתא והשאר הוא דרבנן וכ''ש הברכות וספק דרבנן אינו חוזר י''ל כך היתה התקנה שכל זמן שקורין חייב לקרות כעיקר התקנה בברכותיה. אם לא מפני ביטול תורה די בפסוק ראשון כ''מ וע''ל סי' ס''ג ס''ק ו' ומשמע בל''ח סי' מ' דאם יודע שאמר פסוק ראשון וספק אם קרא השאר אין צריך לחזור ולקרות. מיהו בסי' ס''ד סעיף ג' ד' משמע שצריך לחזור ונ''ל דמעיקרא כן תיקנו שיחזור. ואם מסופק לו אם אמר פרשת ציצית וגם אמת ויציב צריך להחזיר לכ''ע דיציאת מצרים חייבים להזכיר מדאורייתא ומשמע בתוס' דברכות דף (כ''ה) [כ''א] ע''א ד''ה ספק וכו' דאומר אמת ויציב שנית ע''ש. ובדף כ' ע''ב תוס' ד''ה בעל קרי וכו' דמשמע דמוטב שיאמר ק''ש שנית דאית בה תרתי קבלת מצוה ויציאת מצרים ע''ש. ולפי' הר''ש משמע שיאמר פרשת ציצית וגם אמת ויציב שכולם חדא מילתא היא. אבל אם ברור לו שאמר פרשת ציצית רק שהוא מסופק אם אמר אמת ויציב לא יחזיר דכיון שאמר פרשת ציצית אז אמת ויציב מדרבנן שכבר נזכר יציאת מצרים בפרשת ציצית. ואיתא בש''ס דף י''ג ע''ב שאם אמר הלכה שמוזכר בה יציאת מצרים יצא. וכ' המ''א ונ''ל דכ''ש אם אמר שירת הים דיצא ע''ש ועי' ט''ז ופשוט בגמ' דגם בלילה צריך להזכיר יציאת מצרים. ומ''ש הט''ז כמו בהפרשת דמאי ע''ש. הוא נגד המשנה במסכת דמאי פרק א' משנה ד' ומפרישין אותו ערום וכו' ע''ש. ואולי שט''ס הוא בדברי ט''ז. (ואם מסופק שקרא ק''ש ויודע שאמר אמת ויציב כתבו תוס' דאינו חוזר אפי' כשיודע שהרהר אמת אינו חוזר כ''כ בתשובת בית יעקב סי' קל''ח):	א	הלכות קריאת שמע
1,623	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סח	א	דמי: אמנם בשעה שהחזן אומר קדיש אסור להרהר בספר שצריך הרבה לכוין בעניית הקדיש. פר''ח:	א	הלכות קריאת שמע
1,624	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סח	ב	מהצבור: והאר''י ז''ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקליר שנתקנו ע''ד האמת: וכן לא היה אומר יגדל אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות ממנהג מקומו כי י''ב שערים בשמים נגד שנים עשר שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד מה שנזכר בש''ס הוא שוה לכל הכוונות. ובשל''ה האריך בשם גאונים שמצוה לומר פיוטים וכשפייט ר''א וחיות אשר הנה וכו' ליהטה אש סביבותיו ע''ש. כ' הר''מ מינץ סי' פ''ז שמנהגו לומר הפיוט ואח''כ מתחיל בברכת יוצר אור שלא להפסיק באמצע הברכה. ואם מתפלל ביחיד לא יאמר שום פיוט באמצע הברכה עכ''ל וכתב המ''א מיהו בס''ס נ''ד כ' הרמ''א דאסור להפסיק בין ישתבח ליוצר. אבל כשאומר באמצע הברכה הוי מעין הברכה. מיהו בפסח שהחזנים מאריכים הרבה בנגונים מוטב לומר הפיוט קודם שיתחיל בברכה דהרוב הוי שלא מעין הברכה. ואם שכח לומר הפיוט עד שגמר הברכה אסור לאומרו דלא עדיף מעל הניסים בחנוכה ופורים ע''ש:	א	הלכות קריאת שמע
1,625	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סט	א	ברוך ה' וכו': ואם לא שמע ברכו רק שמע הקהל עונים עונה אמן ע''ל סי' נ''ז ס''ק א':	א	הלכות קריאת שמע
1,626	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סט	ב	שמע: ואם שמע מהקורא בתורה דיו ואין חוזרין בשבילו עמ''א. וה''ה שמתפללין כל התפלה בשביל אחד שלא התפלל. ב''י ד''מ. וכ' המ''א מיהו נ''ל דאם אין שם י' שלא התפללו לא יתפלל הש''ץ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכוונה משום קדושה: (וכתב מ''א בסי' (ע''ד) [נ''ד] שאם פורסין אחר קדיש בתרא יאמר מקצת פסוקים קודם פריסת שמע שלעולם אין אומרים קדיש אלא אחר פסקים או אחר תפלת י''ח):	א	הלכות קריאת שמע
1,627	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סט	ג	ויעבור: ועכשיו נוהגין שהאבלים פורסים על שמע אפילו שמע ויש אחד שלא שמע ואינו נכון. מ''א:	א	הלכות קריאת שמע
1,628	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סט	ד	תחלה: שישלים תפילתו ר''ל דכ''ש הוא דלא יפסיק הפורס והעובר לפני התיבה אם לא התפלל תחלה אע''פ שיצטרך לקרות אח''כ ק''ש ולא יסמוך גאולה לתפלה והמ''א כ' דלכתחילה לא יעשה כן אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה ואח''כ יפרוס שמע:	א	הלכות קריאת שמע
1,629	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סט	ה	אור: אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבה''כ. ב''י לבוש:	א	הלכות קריאת שמע
1,630	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סט	ו	להפסיק: בין גאולה לתפלה דבלא''ה מפסיקים בפסוקים אבל באמצע ברכות לא יפסיק. מ''א:	א	הלכות קריאת שמע
1,631	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סט	ז	הראשון: אפי' חזן הראשון. לבוש. כ' במשפטי שמואל שאם הראשונים הוציאו ס''ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס''ת פעם אחרת ולקרות בה:	א	הלכות קריאת שמע
1,632	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ע	א	מק''ש: ופטורות ג''כ מברכת ק''ש דיש להם ג''כ זמן קבוע אבל אמת ויציב מחוייבות לאמרם דזכירת יציאת מצרים דאורייתא וא''כ צריכים לסמוך גאולה לתפלה דבתפלה חייבים כדלקמן סי' ק''ו סעיף ב'. מ''א:	א	הלכות קריאת שמע
1,633	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ע	ב	שמים: משמע מצד הדין פטורין. והב''ח פסק דחייבים מדינא לקבל עול מלכות שמים בפסוק א' ע''ש והע''ת והיד אהרן חלקו עליו ע''ש:	א	הלכות קריאת שמע
1,634	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ע	ג	ג' ימים: עיין תוספות יום טוב פ''ד דפסחים משנה ה' וביד אהרן:	ג	הלכות קריאת שמע
1,635	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ע	ד	קורא: ר''ל קורא ומתפלל ואם אינו קורא מיחזי כיוהרא. ע''ש:	ג	הלכות קריאת שמע
1,636	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ע	ה	רבים: כ' בכ''מ בשם הר''מ דדוקא בדורות הראשונים שהיו עוסקים עמהם לש''ש ומיהו השתא נמי אם עוסקים אפי' בהצלת ממונם ואין מי שישתדל אלא הוא אינו פוסק דעוסק במצוה הוא עכ''ל:	ד	הלכות קריאת שמע
1,637	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ע	ו	עסקיהם: ועכ''פ יקרא פסוק ראשון ובשכמל''ו אם אפשר. ואם פטור מלקרות וקורא נקרא הדיוט ל''ח. ובד''מ משמע דאם מתכוין כקורא בתורה שפיר דמי עמ''א וע''ת ויד אהרן. וכ' מ''א ונ''ל דמ''מ יאמר פרשה שיש בה יציאת מצרים אפי' עבר זמן ק''ש:	ד	הלכות קריאת שמע
1,638	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ע	ז	וקורא: וכתב הב''ח דהרמב''ם מיירי בהתתיל בהיתר והראב''ד איירי שהתחיל באיסור. ולא פליגי וכן יש להורות. מ''א ט''ז ופר''ח וביד אהרן:	ה	הלכות קריאת שמע
1,639	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עא	א	לקוברו: כגון שמתה אחותו ויש לה בעל דהבעל חייב לטפל בקבורתה. ולאפוקי מר''ת שמתה אחותו נשואה אמו של ר''י ואכל בשר ושתה יין כיון שיש לה בעל. וחולק עליו הרא''ש. ועיין ט''ז:	א	הלכות קריאת שמע
1,640	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עא	ב	ומתפלה: מיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יקרא ויתפלל וכן עשה מהרי''ל. וכתב המ''א ונ''ל דקודם חצות יתפלל שחרית כמ''ש סי' פ''ט אבל ברכת השחר לא יאמר כיון שבשעת חובתו היה פטור כמ''ש בי''ד סי' שמ''א ס''ב לענין הבדלה:	א	הלכות קריאת שמע
1,641	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עא	ג	להחמיר: פי' דמיירי בשאין לו מי שיעסוק בצורך המת:	א	הלכות קריאת שמע
1,642	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עא	ד	בשבילו: פי' דאפי' אם מוטל עליו לקברו רק שיש לו בני אדם אחרים שיתעסקו בשבילו ורוצה להחמיר על עצמו אין מוחין בידו זהו דעת ראבי''ה. וכתב רש''ל בתשובה סי' ע' שעכשיו לא נהגו כראבי''ה וכתב ט''ז מ''מ נ''ל דבן שהוא אונן על אביו ויש מתעסקין ילך לבה''כ ויאמר קדיש כי זה כבודו של אביו ומותר לכ''ע ע''ש. ועיין בי''ד סי' שע''ו שכתב הט''ז שם דבשבת יאמר קדיש קודם הקבורה אבל לא בחול ע''ש וצ''ל דשם מיירי בשאין לו מתעסקין. ועיין עוד שם מ''ש בסי' שמ''א סק''ב:	א	הלכות קריאת שמע
1,643	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עא	ה	שמ''א: דשם פסק דאינו רשאי להחמיר וכן עיקר. ט''ז וב''ח פר''ח: (וכן כתב בספר אליהו רבה שראה כן הלכה למעשה מזקנו הגאון זצ''ל). ושגם דעת הב''י כן שאין רשאי להחמיר רק דאין בית דין מוחין כידו ע''ש:	א	הלכות קריאת שמע
1,644	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עא	ו	ערב: כתב ט''ז נ''ל כיון שיש עליו חיוב בעת ההוא יש לו לקרות ק''ש של ערבית בעוד יום אע''פ שאין הקהל קורין ק''ש אלא בלילה מ''מ זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיוכל לקרות קודם לילה דהא בכל יום אנו קורין ק''ש של ערבית אפי' בעוד היום גדול ע''כ יכול זה לסמוך ע''ז לקרות באותו שבת קודם שיצא שבת עכ''ל. ובתשובות שבות יעקב ח''א סי' (ק') [ח'] חולק עליו וכ' דהמעיין בב''י יראה דחייב לעת ערב לא קאי רק אשאר מצות ולא אק''ש ואף אם נימא דקאי גם על ק''ש מ''מ תפלת ערבית ודאי לא יתפלל דכיון שרוצה להתפלל ערבית תפלת חול א''כ חול הוא אצלו וחל עליו אנינות ואונן פטור להתפלל ע''כ. ועיין ב''ח ובמ''א. מי שהתחיל להתפלל או לקרות שמע ונעשה אונן פתאום אי יגמור או יפסיק. פסק שבות יעקב ח''א סי' ז' דלא יפסיק אלא יגמור כיון דהא דאונן לא יקרא את שמע או יתפלל הוא רק דרבנן:	ב	הלכות קריאת שמע
1,645	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עא	ז	פטור: ואם אפשר לקיים את שניהם חייב לקיים את שניהם. תוספות והרא''ש ע''ת:	ג	הלכות קריאת שמע
1,646	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עא	ח	קורא: ואין לחלק בין אם מונח בספינה או במקום אחר משום דחיישינן לעכברים. ב''י ע''ת:	ד	הלכות קריאת שמע
1,647	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עא	ט	הקברות: ע''ל סי' מ''ה ס''ק א' מש''ש. ועיין מ''א סי' זה ס''ק ד':	ז	הלכות קריאת שמע
1,648	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עא	י	לא יצא: אפילו היה שוגג כ''מ. והראב''ד חולק וס''ל דאין לחזור ולקרות. ופסק ע''ת לענין ברכות של קריאת שמע נקטינן כדברי המיקל דקי''ל ספק ברכות להקל. וכך פסק פר''ח דלק''ש יש לחוש לדברי הרמב''ם אבל אם בירך או התפלל אינו חוזר להתפלל ולברך דעיקר כדברי הראב''ד ע''ש. עיין ט''ז סי' זה ס''ק ה' ולעיל סי' מ''ה ס''ק א' ודו''ק:	ז	הלכות קריאת שמע
1,649	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עב	א	בהם: פי' שיש חבורות מזומנים לכך. דלא כלבוש שפירש דהיינו הסמוכים למטה מג''א. וכ' ר''י אע''פ שיש לאחרונים לקרות בעוד שנושאים הראשונים אפ''ה פטורים מפני דלפעמים נמלכין ונותנין להם לשאת ולפיכך אין להם להתחיל. ע''ת:	א	הלכות קריאת שמע
1,650	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עב	ב	לק''ש: משמע דאפי' סמוך לק''ש של ערבית שזמנו כל הלילה נמי אין מוציאין. והר''י כ' דאין להחמיר בק''ש של ערבית. וכ''כ המ''א דאם לא יקברוהו היום יעבור על לא תלין. אם הוא מפלג המנחה ולמעלה יקרא ק''ש ויקברנו אח''כ עסי' רל''ה. מ''א:	ב	הלכות קריאת שמע
1,651	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עב	ג	מפסיקין: ואפי' התחילו בתר דמטי זמן ק''ש אין מפסיקין. פר''ח:	ב	הלכות קריאת שמע
1,652	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עב	ד	יתחילו: ויקראו מה שיוכלו. ב''ח:	ד	הלכות קריאת שמע
1,653	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עב	ה	שהות: ואם לאו יקרא קריאת שמע קודם כיון שעדיין לא התחילו במצות תנחומין. מ''א:	ד	הלכות קריאת שמע
1,654	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עג	א	ביניהם: ואז אפילו פניהם זה לזה מותר. ב''י:	א	הלכות קריאת שמע
1,655	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עג	ב	פנים: פירוש שיחזירו שניהם אחוריהם זה לזה. כ''מ מ''א:	ב	הלכות קריאת שמע
1,656	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עג	ג	ובשנת י''ג: עיין מ''א:	ד	הלכות קריאת שמע
1,657	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עד	א	לבו: עמ''א שהעלה דאם צואה בבית והניח ראשו חוץ לחלון אסור לקרות ק''ש דשדינן ראשו בתר רובו. ואם הכניס ראשו לחדר שיש שם צואה אסור ג''כ לקרות דעכ''פ הצואה נגדו ע''ש. והיד אהרן כ' עליו שיש לגמגם בדין זה:	א	הלכות קריאת שמע
1,658	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עד	ב	ערות חבירו: פי' שאין הפסק בין לבו לערות חבירו:	א	הלכות קריאת שמע
1,659	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עד	ג	הערוה: פי' דהמים אע''פ שהם צלולים עכ''פ מהני לענין שלא יהא אסור מחמת גילוי ערוה. אלא שעדיין יש איסור משום לבו רואה את הערוה כיון שהלב עם ערוה במים ע''כ צריך דוקא כיסוי בגד על לבו. אבל ראשו כיון שרואה למעלה מן המים שרי כמ''ש המג''א:	ב	הלכות קריאת שמע
1,660	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עד	ד	כיסוי: דוקא בידים דידיה אבל אם אחרים מכסים לבו בידיהם שרי. פר''ח:	ב	הלכות קריאת שמע
1,661	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עד	ה	בידיו: ע''ל סי' ב' ס''ק ו' מש''ש:	ב	הלכות קריאת שמע
1,662	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עד	ו	עכורין: ואם הם צלולין עוכרן ברגליו ודוקא במעין שייך זה אבל לא בכלי שאין בו עפר וטיט. מ''א:	ב	הלכות קריאת שמע
1,663	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עד	ז	שרי: כיון שעיניו חוץ למים ואינו מסתכל בערוה. רשב''א מ''א משמע דאם מסתכל בערוה אסור. לפ''ז צ''ל דהחמירו יותר בראיית עינים מבראיית הלב דבעינים אפי' הם למעלה מן המים אם מסתכל בערוה אסור לקרות אבל בלב אם הוא למעלה מן המים אע''פ שהמים צלולים והלב רואה את הערוה כיון שהוא למעלה מן המים והמים מפסיקין מותר לקרות. ע''ת:	ב	הלכות קריאת שמע
1,664	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עד	ח	כהפסקה: פי' אם עומד במים צלולים ולבו ג''כ תוך המים וצריך להפסיק בין לבו לערותו די בזה להפסיק אע''ג דכיסוי ידו לא הוי כיסוי כיון דהוא חד גוף. מ''מ הפסקה מיהא הוי ב''י: ומהר''ם טיוולי חולק אי כיסוי דעדיף טפי מהפסק לא מהני משום דהלב ויד חד גופא הוא כ''ש הפסק דלא מהני מזה הטעם עצמו. וכתב הפר''ח דהכי נקטינן:	ג	הלכות קריאת שמע
1,665	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עד	ט	מהלב: הטעם דערותן למטה ואין הלב שלה יכול לראותה ומ''מ אם הם עומדות ערומות יש בהן איסור אחר דהיינו איסור גילוי ערוה לא מצד הלב אלא מצד שנאמר לא יראה בך ערות דבר. מש''ה אם הם עומדות ערומות צריכה שתהא יושבת כמ''ש רמ''א ע''ז. אלא שמה שכ' הרמ''א דאז אין לבן רואה ערוה שלהן הוא לאו דוקא לבן. דלבן בלא''ה אינו רואה ערותן אלא על שלא תהא בגילוי ערוה לגמרי קאמר. וט''ס הוא וצ''ל ואז אינו נראה ערוה שלהן. ט''ז מ''א ע''ת והב''ח חולק וס''ל דגם באשה בעינן הפסקה בין לב לערוה אפי' כשיש לה מלבושים וט''ז חולק עליו ופסק להתיר כמ''ש הש''ע ע''ש. ועיין בי''ד סי' ר' (ועיין בס' אליהו רבא שמקיים הגירסא בש''ע ואז אין לבן רואה כו' דבנשים נמי שייך לבן רועה ערותן אלא דכיון שערותה למטה חשוב לבישת חלוקה הפסקה והעלה בספרו ליו''ד טעם למנהג הנשים דמברכין על הטבילה במים. משום דעל הרוב לבן חוץ למים ואכן אם הלב במים צריכה לכסות או לחבק בזרעותיה ע''ש):	ד	הלכות קריאת שמע
1,666	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עד	י	בבגד: וכ' הב''י ומשמע לי דלא מיקרי ערוה לענין זה אלא הגיד עצמו דאי בנגע בידיו אתי לידי הרהור אבל בנגיעת הכיס לית לן בה דאפילו אי הוי נוגע בידו לא אתי לידי הרהור ע''כ ומהר''ם טיוולו חולק וס''ל דכיס נמי מיקרי ערוה לענין זה ותרוויהו אסירי. עיין יד אהרן ובגינת ורדים בגן המלך סי' קכ''א:	ה	הלכות קריאת שמע
1,667	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עד	יא	ק''ש: לפי שאינו מדבר לפני המלך משא''כ בתפלה שצריך לעמוד באימה וביראה ולראות עצמו כאלו עומד בפני המלך ומדבר עמו:	ו	הלכות קריאת שמע
1,668	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עה	א	באשה: אם לבושה דק ומתחזי בשר מתוכה אסור. ה''ג מ''א:	א	הלכות קריאת שמע
1,669	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עה	ב	כנגדה: הר''י מקיל דאינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל אם בראיה בעלמא מותר עיין ב''י ולא נהירא אלא בכל ענין אסור. ב''ח וכ''ה משמעות הפוסקים. עיין ע''ת:	א	הלכות קריאת שמע
1,670	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עה	ג	מטפח: ב''ח חולק וס''ל דאפילו באשה אחרת נמי אין איסור אלא דוקא בטפח אבל פחות מטפח שרי ע''ש. לכאורה לדבריו צ''ע מ''ש הש''ס בברכות דף כ''ד אמר ר''י טפח באשה ערוה למאי וכו' אלא באשתו ולק''ש ע''ש. למה לא משני בקיצור הכא לק''ש דאיירי בכל הנשים ולמה נקט באשתו ולק''ש אלא ש''מ דחילוק יש וק''ל. אם שוקה מגולה אסור אפי' באשתו פחות מטפח שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים. ט''ז וכ''כ הב''ח. עיין דבר שמואל סי' רצ''ג:	א	הלכות קריאת שמע
1,671	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עה	ד	אחרת: והרשב''א כ' דוקא לאנשים דאיכא משום הרהור אבל לנשים לא. ומ''מ דף כ''ו ע''א פסק כהרא''ש דאף באשה אסור לראות ערות חברתה. גם השכנה''ג הקשה על הרשב''א ע''ש. והפר''ח כתב דברי הרשב''א הוא עיקר ע''ש:	א	הלכות קריאת שמע
1,672	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עה	ה	אשה: ושער של ערוה של איש יוצא דרך הבגד מותר. גמרא דף כ''ד. מ''א:	ב	הלכות קריאת שמע
1,673	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עה	ו	הראש: עיין בא''ע סי' כ''א ס''ק ה' מש''ש. ועמ''א:	ב	הלכות קריאת שמע
1,674	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עה	ז	לצמתן: ובזוהר החמיר מאוד שלא יראה שום שער האשה וכן ראוי לנהוג ועי' ביומא דף מ''ז ע''א בענין קימחית:	ב	הלכות קריאת שמע
1,675	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עה	ח	וכ''ש פאה נכרית כצ''ל: וה''ה אם חתכה שער של עצמה וחברה אח''כ בראשה עיין עטרת זקנים:	ב	הלכות קריאת שמע
1,676	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עה	ט	אשה: אפי' פנויה ובא''ע סי' כ''א משמע דקול זמר א''א לעולם אסור לשמוע אבל קול דבורה שרי. עמ''א ובב''ח וביד אהרן:	ג	הלכות קריאת שמע
1,677	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עה	י	לביאה: היינו בן ט' שנים. וכתב המ''א ומ''מ לא יאחוז המוהל בערוה בשעת ברכה וקטן בעצמו יוכל לקרות אפי' הוא ערום. עמ''א:	ד	הלכות קריאת שמע
1,678	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עה	יא	ממנה וכו': ב''ח פסק דוקא החזרת פנים מהני אבל עצימת עינים או לילה או סומא לא מהני ע''ש וכן הוא דעת המ''א וט''ז (ועיין בס' אליהו רבה פילפול ארוך מזה) וט''ז העלה עוד דהך החזרת פנים דהתירו הוא דוקא שהחזיר כל גופו ועומד לצד אחר ע''ש. והמחבר יד אהרן העלה כדברי ש''ע ע''ש. מותר להרהר בד''ת אע''פ שהוא מסתכל בערוה. פר''ח וכ''כ המ''א סי' פ''ה ס''ק ב':	ו	הלכות קריאת שמע
1,679	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	א	בעששית וכו': ואם מגיע לו ריח רע אסור ל''ח פרק מי שמתו אות קל''ב:	א	הלכות קריאת שמע
1,680	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	ב	כנגדה: פי' ובעינן הרחקה מלפניו כמלא עיניו ומאחריו ד' אמות וב''ח פסק דכיון דצואה עוברת היא ואינו עומדת במקום אחד סגי בהרחקת ד' אמות אפי' מלפניו כמ''ש ב''י בשם מהרא''י. וט''ז העלה דאם מעביר צואה מלפניו על פני רחבו של אדם אז די בד' אמות. דקודם שמגיע לד' אמות או אחר שנתרחקה ד' אמות שרי כיון שהוא אז מצדו ואמרינן גם בסי' ע''ט דמצדו הוי כמו לאחריו דסגי בד' אמות. אבל מכנגדו ממש צריך להרחיק כמלא עיניו ע''ש. וכ''כ הפר''ח דלאחריו ד''א ומלפניו מלא עיניו:	ג	הלכות קריאת שמע
1,681	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	ג	בבגדיו: ואם הוא על ידו ואין בה ממשות אלא לכלוך בעלמא והלך ריחו והוא על ידו דומיא דמלמולי זיעה שרי לקרות כנגדה. ב''י:	ד	הלכות קריאת שמע
1,682	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	ד	חור: ר''ל מחיצה יש בינו לבה''כ ופשט ידו לפנים מן המחיצה דאלת''ה אסור לקרות כנגד בה''כ. רש''י:	ד	הלכות קריאת שמע
1,683	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	ה	מתירין: דכתיב כל הנשמה תהלל יה דהיינו הפה והחוטם בכלל אבל לא שאר איברים אפילו אינם נקיים שרי. והיש אוסרין טעמם דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך בעינן שיהיו כולם נקיים. וכתב המ''א משמע דאם הוא על בגדיו ומכוסה שרי לכ''ע ע''ש ועפר''ח:	ד	הלכות קריאת שמע
1,684	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	ו	כצואה: משמע דאם הוא על בגדיו ומכוסה שרי מיהו בס''ח סי' תק''ט איתא דאפי' על בגדיו אסור. עמ''א:	ד	הלכות קריאת שמע
1,685	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	ז	טבעת: מי שיש לו חולי הטחורים וזב ממנו דם תמיד ואגב הדם יוצא ממנו ליחה סרוחה מעופשת ויש לו ריח רע אסור בכל דבר שבקדושה כל זמן שליחה סרוחה שותת ממנו. ואם אין שם ריח רע אם הדם או הליחה יוצא דרך דחיה בסרוגין הוי מן המעי ויש לו תקנה ברחיצת מקום הזוהמא ואם שותת ויורדת תדיר מאליה אז הוי מפי הטבעת ואין לו תקנה. מ''א בשם הרדב''ז וכנה''ג וע''ת:	ה	הלכות קריאת שמע
1,686	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	ח	עבה: אבל אם מים ע''ג לא מהני אא''כ הם עכורים שאין הצואה נראית מתוכם הגהת הרי''ף ול''ד לצואה בעששית דהתם כיסוי מעליא הוא:	ו	הלכות קריאת שמע
1,687	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	ט	מותר: וה''ה אם היה ספק אם הוא צואת אדם או צואת כלבים בבית שרי ובאשפה אסור. ש''ג ריא''ז. והפר''ח חולק עליו וכתב ולא נהירא דשאני הכא דאיכא חזקה דחזקת בית שאין בה צואה אבל אי חזינן צואה דלא ידעינן. ספיקא דאורייתא הוא. והמ''א פסק דאזלינן בתר המצוי אם מצויין תינוקות יותר מכלבים אפילו בבית אסור וה''ה אפכא באשפה אם מצויין כלבים יותר תלינן בכלבים ע''ש. ולפי דברי הפר''ח נ''ל דבאשפה אפילו שיהיו הכלבים מצויין יותר דבאשפה חזקה דשכיח צואה ויש ספק אם צואת כלבים או צואת אדם תלינן להחמיר. יד אהרן. ובבאה''ט אשר לפני יש שם ערבובי דברים ע''ש:	ז	הלכות קריאת שמע
1,688	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	י	מותר: דהיינו אם אין ריח רע באשפה כמ''ש. סי' ע''ט ס''ח:	ז	הלכות קריאת שמע
1,689	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	יא	קלוח: ושותת לא חשיב נגד העמוד ושרי מדאורייתא. הרא''ש:	ז	הלכות קריאת שמע
1,690	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עו	יב	ולקרות: כיון דאינן אסורים אלא מדרבנן:	ח	הלכות קריאת שמע
1,691	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עז	א	אחת: ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט כ''מ מ''א. ובתשובת חכם צבי סי' ק''ב פסק דאם המי רגלים הם פחותים מרביעית דסגי ברוב מים לבטלן וא''צ רביעית דלא אמרינן רביעית אלא להקל שאף אם המי רגלים של פעם אחד הם מרובים מרביעית סגי ברביעית לבטלן. ובש''ג בשם ריא''ז מקיל יותר ומתיר דאם המי רגלים פחות מרביעית דא''צ מים אלא כנגד המי רגלים שוה בשוה ולא בעי רוב מים וכדאי לסמוך עליו באיסור תורה כ''ש באיסור דרבנן עכ''ל ע''ש:	ב	הלכות קריאת שמע
1,692	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עח	א	בבגדו: אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפילו הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן. ב''י עמ''א ס''ס צ':	א	הלכות קריאת שמע
1,693	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עח	ב	אמות: או ממתין עד שיבלע בקרקע כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ''ב כצ''ל. עמ''א. מי שיש לו חולי האבן בר מינן שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו ואם כן לא יכול להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב אברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לבה''כ ויתפלל ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואח''כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשעה שהתחיל להתפלל ואעפ''י שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף. תשובת רמ''א סי' צ''ח מ''א:	א	הלכות קריאת שמע
1,694	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עט	א	בלילה: דבעינן מחניך קדוש. אבל בערוה בראיה תליא מלתא ע''ל סימן ע''ה סעיף ו' ועיין ב''ח ודו''ק:	א	הלכות קריאת שמע
1,695	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עט	ב	כמלאחריו: וצדדין שלפניו כלפניו דמי. מ''א:	א	הלכות קריאת שמע
1,696	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עט	ג	הצואה: משמע דאם שום אדם אינו יושב בתוך ד''א של הצואה מותר להתפלל אע''פ שהצואה מפסקת ביניהם ובין הש''ץ יכולים להחזיר פניהם מיהו בסי' נ''ה ס''ק כ' י''א דלא יענה אמן כשיש צואה מפסקת ביניהם. וכתב ט''ז דבמי רגלים שפיר יש להתיר כשירחיקו כל הקהל מהם ד''א ע''ש. ומ''א כ' דאם הוא בפסוקי דזמרה דאינו מוציא י''ח מותר לש''ץ לומר כדרכו אם הוא חוץ לד''א ממקום שכלה הריח ע''ש:	א	הלכות קריאת שמע
1,697	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עט	ד	י''ט: והוא דאיכא רוחב ד' טפחים על ד' טפחים דהוי מקום חשוב ב''ח. וט''ז חולק עליו וכתב דאע''פ שאינו רחב ד''ט הוי שפיר הפסק ע''ש. ובספר אליהו רבה חולק על ט''ז ופסק כדעת הב''ח וכ''פ הרמב''ם ע''ש:	ב	הלכות קריאת שמע
1,698	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עט	ה	אחד: ר''ל בחדר אחד:	ב	הלכות קריאת שמע
1,699	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	עט	ו	בצדה: פי' אצל הפתח:	ב	הלכות קריאת שמע

1,600

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סד

ה

ימיכם: וכל שכן באמצע הפרשה חזקה שאמר כל מה שלמעלה ממנו בב''י רשב''א. כתב הרמב''ם פ''א מק''ש כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ה''ז טועה וחוזר ומברך במטבע. וכתב הכ''מ פ''א מברכות דוקא אם פתח בברכה במקום שלא תקנו לפתוח. או חתם במקום שאמרו שלא לחתום. אבל אם שינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו לשון ממש אלא שאמר נוסח אחר בעניין הברכה יצא ע''ש ועיין סי' נ''ט:

ד

הלכות קריאת שמע

1,601

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סה

א

שהה: ולכתחילה אסור להפסיק לשהות אפילו בברכות ק''ש וע''ל ר''ס נ''ג. מיהו לענות קדיש וקדושה מותר לשהות אפילו כדי לגמור כולה עי' סי' ס''ו סעיף ט'. מ''א:

א

הלכות קריאת שמע

1,602

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סה

ב

אנוס: משמע דאפילו באונס לסטים או אנס חוזר לראש וכ''כ בתשובת מהר''ם מינץ סי' פ''ה. אבל הב''ח כ' דוקא כשהאיש או המקום אינו ראוי לקרות בו הוי אונס אבל באונס אחר אין צריך לחזור לראש. וכתב המג''א נ''ל דבתפלה אם שהה כדי לגמור כולה אפי' באונס אחר חוזר לראש דהלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אבל בק''ש לא יחזור אא''כ האיש או המקום אינו ראוי ע''ש:

א

הלכות קריאת שמע

1,603

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סה

ג

ק''ש: וה''ה שאר דבר שהציבור אומרים כגון תהלה לדוד קורא עמהם שכן דרך ארץ. תניא ושל''ה:

ב

הלכות קריאת שמע

1,604

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סה

ד

יפסיק: וב''ח פסק דמפסיק אפילו באמצע ברכות קריאת שמע לקבל עול מלכות שמים עם הציבור. וט''ז פסק דבפסוקי דזמרה יש להפסיק אבל בברכות שלפני ק''ש אין להפסיק כלל בשביל פסוק ראשון של ק''ש אלא אז יאמר אותן התיבות בניגון כמו שהציבור אומרים ק''ש ע''ש. וכ''כ הפר''ח וכתב דמאן דפסק בברכות דק''ש לקרות פסוק ראשון מק''ש עם הציבור כסברת הב''ח ראוי לגעור בו:

ב

הלכות קריאת שמע

1,605

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

א

בשלום: אפי' בלשון לע''ז ובכל מקום שאסור לדבר אפי' בלשון הקודש אסור. תוס' רפ''ב דברכות ומהר''ם טיקטין כ' בגליון הרי''ף בשם נמוקי מהרא''ש דוקא בפנים חדשות שואל ומשיב שאם לא ישאל יבא לידי שנאה. ובבה''כ שאין אנו שואלין בשלום חלילה לשאול או להשיב לא בין הפרקים ולא בפד''ז עכ''ל ובס' החינוך פרשת ואתחנן כ' ומי שלא ראינו שיקפיד על חבירו כלל לא יפסיק אפי' בין הפרקים עמ''א. (ובס' אליהו רבה פילפול עמוק בש''ס ופוסקים):

א

הלכות קריאת שמע

1,606

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

ב

בחכמה: ומ''א כ' דמי שגדול ממנו בחכמה הוי מפני הכבוד. ואם הקורא גדול ממנו אין מפסיק אפי' לת''ח. ומשמע בהרשב''א דמותר לכתחילה לשאול בשלום הקורא אעפ''י שיודע שיצטרך להשיבו ובת''ה סי' (קל''ה) [קל''ח] איתא דת''ח מופלג בדורו הוי בכלל מורא עיין סי' תע''ב סעיף ה'. מ''א:

א

הלכות קריאת שמע

1,607

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

ג

מלך: אפי' מלך ישראל הוא בכלל מי שירא ממנו דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. ע''ת:

א

הלכות קריאת שמע

1,608

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

ד

הפסוק: ודוקא היכא דסליק עניינא אבל באמצע ענין כגון ושמתם את דברי אלה על לבבכם לא יפסיק ואם פסק חוזר לתחלת הפסוק כ''מ ספ''ב מ''א וכתב ר''י חסיד דוקא שלום ולא יותר עיין ע''ת ובס''ק א':

א

הלכות קריאת שמע

1,609

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

ה

טלית: דבציצית אינו חובת גברא שאם אין לו טלית פטור מציצית ויוכל לקרות ק''ש בלא ציצית ודאי הוי הפסקה (ועיין במ''א ובספר אליהו רבה):

ב

הלכות קריאת שמע

1,610

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

ו

הפסוק: דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב''ו ק''ו מפני כבוד הקב''ה. ומה''ט נ''ל אם שמע קול רעמים יפסיק ויברך. מ''א:

ג

הלכות קריאת שמע

1,611

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

ז

בלבד: פי' מודים אנחנו לך בלבד. ובברכו אומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואמן יש''ר עד יתברך. וישתוק וישמע עד אמן שאחר יתברך ויענה אמן. ומתתקבל ואילך לא יענה אמן כי אינו אלא מנהג. ועל ברכת התורה עונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד וגם אמן. ובקדושה יאמר רק קדוש וברוך ולא ימלוך ל''ח. ובהגהת י''נ משמע שעונין גם ימלוך שזה שייך לקדושה. אבל בתוספתא פ''ק דברכות משמע כדברי. ל''ח מ''א:

ג

הלכות קריאת שמע

1,612

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

ח

הקדוש: משום דהוא סיום ג' ראשונות ושומע תפלה הוי סיום אמצעית. והא דלא חשיב אמן של ברכת שים שלום. לפי שזה אף היחיד עונה אחר סיום י''ח ולפיכך אין לו להפסיק בשבילו מאחר שיכול לאומרו ביחיד ב''י בשם מהרי''א: וכתוב לבוש דלדידן דקי''ל בסי' רט''ו דיחיד אינו עונה אמן אחר סיום י''ח צריך להפסיק בק''ש לענות אמן אחר שים שלום ובל''ח כ' דלא יפסיק אלא יסמוך על אמן שאומר בעושה שלום והסכים עמו המ''א ע''ש:

ג

הלכות קריאת שמע

1,613

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

ט

תחנונים: ויש ללמוד ג''כ במכ''ש דיוכל להפסיק בפסוקי דזמרה ע''ת. ונ''ל דאמנים דעלמא שאינן מהנהו דכתבינן בס''ק ז' וח' מותר לענות אם עומד בפסוקי דזמרה או בברכת ק''ש. ועיין סי' נ''א ס''ק ג' במ''א ובסי' נ''ט סעיף ד' ובהג''ה. ובסי' זה סעיף ט' ובמ''א ס''ק י''ד ודו''ק. אבל ב''ה וב''ש נ''ל דאסור לענות בפסוקי דזמרה או בברכות ק''ש עמ''א סי' קכ''ד ס''ק ט':

ג

הלכות קריאת שמע

1,614

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

י

מפסיק: ועולה ישראל במקומו ובלבוש כ' נוהגים להפסיק ואין לשנות המנהג מפני המחלוקת ומ''מ לא יקרא עם החזן כלל וכ''כ הכנה''ג שיעלה ומכ''ש שלא יפסיק לומר לחזן שיעשה מי שבירך וכתב מ''א וצ''ל דאפילו שהה כדי לגמור כולה א''צ לחזור לראש דזה לא הוי אונס עיין סי' ס''ה וכן הסכים הב''ח והל''ח דיעלה. וט''ז כ' דבק''ש שהיא דאורייתא לא יפסיק אבל בברכותיה שהם דרבנן יפסיק. ומינה דבפסוקי דזמרה נמי יפסיק והע''ת כתב לדברי האוסר בק''ש ה''ה דאסור בברכותיה רק בפסוקי דזמרה יש להקל. ועיין סי' קל''ה ס''ק ו' במ''א. ובכה''ג מחלק דאם קורא סתם כהן קרב א''צ להפסיק אבל אם קראוהו בשמו אפילו איכא כהנים אחרים יפסיק ע''ש ובהלק''ט ח''א סי' כ''ד מחלק באם אין שם כהן אלא הוא יעלה מפני כבוד הציבור ע''ש. והפר''ח פסק כהרשב''א דלא יעלה אפילו אם קראוהו בשמו ולא יש אחר בקהל ע''ש:

ד

הלכות קריאת שמע

1,615

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

יא

אמת: ויש ליזהר שלא להפסיק בין אמת לויציב מ''א ע''ש. ועיין תוס' י''ט פ''ב דברכות משנה ב' והפר''ח כ' על התוי''ט שכתב על המחבר מה שלא פסק כן ע''ש ולא הבנתי ולדעתי דברי התוי''ט המה ברורים וכדבריו כ' ג''כ המ''א ע''ש:

ה

הלכות קריאת שמע

1,616

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

יב

ישראל: ובתפלה יאמר גואל ישראל. כ' ט''ז שאלתי את מו''ח ז''ל ועוד הרבה גאונים על מ''ש במערבית בא''י מלך צור ישראל וגואלו שהוא נגד הש''ס פרק ע''פ דבק''ש והלל גאל ישראל וכו' ע''ש שנדחק מאוד לתרצו. כ' בש''ג דאין להפסיק בין גאולה לתפלה אפילו מפני היראה:

ז

הלכות קריאת שמע

1,617

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

יג

אמן: המדקדקים ממתינים בצור ישראל כדי לענות אמן ובסעיף ט' משמע שיש להמתין בשירה חדשה וכתב המ''א ונ''ל דאם ירצה יוכל לכוין לסיים עם הש''ץ ואז אינו מחויב לענות אמן. עיין סי' נ''ט ס''ד והרא''ם ח''א סי' ו' הכריע שאין לענות אמן אחר גאל ישראל אפי' אחר הש''ץ עיין ע''ת:

ז

הלכות קריאת שמע

1,618

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

יד

תפילין: והיה מתירא שיעבור זמן ק''ש וקרא. וה''ה אם מתירא שיעבור זמן תפלה מתפלל בלא תפילין וכשיבאו אחר כך לידו יניחם באמצע היום או במנחה ויאמר איזה מזמור עי' ס''ס למ''ד. צ''ע מי שאין לו תפילין אם טוב יותר להתפלל עם הציבור בלא תפילין או מוטב שיתעכב אחר תפלת הציבור להשאיל תפילין מחבירו כדי שיקרא ק''ש ויתפלל בתפילין פסק המ''א דמוטב שיתעכב אחר תפלת הציבור וישאול תפילין כדי שיקרא ק''ש ויתפלל בתפילין ע''ש:

ח

הלכות קריאת שמע

1,619

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

טו

עליהם: והפר''ח חולק וס''ל דכיון דשרי להניח תפילין בין גאולה לתפלה יוכל לברך ג''כ ולא מיקרי הפסק ע''ש. ובספר אבן העוזר פסק ג''כ דיכול לברך על תפילין לאחר גאל ישראל ע''ש. ובנזדמן לו הטלית פסק שאסור להתעטף בו כלל עד אחר תפלת י''ח. אבל היכא דמתבייש לישב בלא טלית מוטב להתעטף בין הפרקים ויברך עליו ע''ש. עוד פסק דמותר לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה ואסור להמתין בשירה חדשה ע''ש:

ח

הלכות קריאת שמע

1,620

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

טז

כתקנה: אבל ידי ק''ש יצא:

י

הלכות קריאת שמע

1,621

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סו

יז

ונכון: ומ''א כ' דברוקח משמע דמי שאין לו פנאי יקרא ק''ש לבדה בלא ברכות ואח''כ כשיהיה לו פנאי יקרא הברכות עם ק''ש ויתפלל וכ''ה לעיל ס''ס מ''ו ע''ש:

י

הלכות קריאת שמע

1,622

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סז

א

ולאחריה: ואע''ג דפסוק ראשון לבד הוא מדאורייתא והשאר הוא דרבנן וכ''ש הברכות וספק דרבנן אינו חוזר י''ל כך היתה התקנה שכל זמן שקורין חייב לקרות כעיקר התקנה בברכותיה. אם לא מפני ביטול תורה די בפסוק ראשון כ''מ וע''ל סי' ס''ג ס''ק ו' ומשמע בל''ח סי' מ' דאם יודע שאמר פסוק ראשון וספק אם קרא השאר אין צריך לחזור ולקרות. מיהו בסי' ס''ד סעיף ג' ד' משמע שצריך לחזור ונ''ל דמעיקרא כן תיקנו שיחזור. ואם מסופק לו אם אמר פרשת ציצית וגם אמת ויציב צריך להחזיר לכ''ע דיציאת מצרים חייבים להזכיר מדאורייתא ומשמע בתוס' דברכות דף (כ''ה) [כ''א] ע''א ד''ה ספק וכו' דאומר אמת ויציב שנית ע''ש. ובדף כ' ע''ב תוס' ד''ה בעל קרי וכו' דמשמע דמוטב שיאמר ק''ש שנית דאית בה תרתי קבלת מצוה ויציאת מצרים ע''ש. ולפי' הר''ש משמע שיאמר פרשת ציצית וגם אמת ויציב שכולם חדא מילתא היא. אבל אם ברור לו שאמר פרשת ציצית רק שהוא מסופק אם אמר אמת ויציב לא יחזיר דכיון שאמר פרשת ציצית אז אמת ויציב מדרבנן שכבר נזכר יציאת מצרים בפרשת ציצית. ואיתא בש''ס דף י''ג ע''ב שאם אמר הלכה שמוזכר בה יציאת מצרים יצא. וכ' המ''א ונ''ל דכ''ש אם אמר שירת הים דיצא ע''ש ועי' ט''ז ופשוט בגמ' דגם בלילה צריך להזכיר יציאת מצרים. ומ''ש הט''ז כמו בהפרשת דמאי ע''ש. הוא נגד המשנה במסכת דמאי פרק א' משנה ד' ומפרישין אותו ערום וכו' ע''ש. ואולי שט''ס הוא בדברי ט''ז. (ואם מסופק שקרא ק''ש ויודע שאמר אמת ויציב כתבו תוס' דאינו חוזר אפי' כשיודע שהרהר אמת אינו חוזר כ''כ בתשובת בית יעקב סי' קל''ח):

א

הלכות קריאת שמע

1,623

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סח

א

דמי: אמנם בשעה שהחזן אומר קדיש אסור להרהר בספר שצריך הרבה לכוין בעניית הקדיש. פר''ח:

א

הלכות קריאת שמע

1,624

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סח

ב

מהצבור: והאר''י ז''ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקליר שנתקנו ע''ד האמת: וכן לא היה אומר יגדל אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות ממנהג מקומו כי י''ב שערים בשמים נגד שנים עשר שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד מה שנזכר בש''ס הוא שוה לכל הכוונות. ובשל''ה האריך בשם גאונים שמצוה לומר פיוטים וכשפייט ר''א וחיות אשר הנה וכו' ליהטה אש סביבותיו ע''ש. כ' הר''מ מינץ סי' פ''ז שמנהגו לומר הפיוט ואח''כ מתחיל בברכת יוצר אור שלא להפסיק באמצע הברכה. ואם מתפלל ביחיד לא יאמר שום פיוט באמצע הברכה עכ''ל וכתב המ''א מיהו בס''ס נ''ד כ' הרמ''א דאסור להפסיק בין ישתבח ליוצר. אבל כשאומר באמצע הברכה הוי מעין הברכה. מיהו בפסח שהחזנים מאריכים הרבה בנגונים מוטב לומר הפיוט קודם שיתחיל בברכה דהרוב הוי שלא מעין הברכה. ואם שכח לומר הפיוט עד שגמר הברכה אסור לאומרו דלא עדיף מעל הניסים בחנוכה ופורים ע''ש:

א

הלכות קריאת שמע

1,625

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סט

א

ברוך ה' וכו': ואם לא שמע ברכו רק שמע הקהל עונים עונה אמן ע''ל סי' נ''ז ס''ק א':

א

הלכות קריאת שמע

1,626

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סט

ב

שמע: ואם שמע מהקורא בתורה דיו ואין חוזרין בשבילו עמ''א. וה''ה שמתפללין כל התפלה בשביל אחד שלא התפלל. ב''י ד''מ. וכ' המ''א מיהו נ''ל דאם אין שם י' שלא התפללו לא יתפלל הש''ץ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכוונה משום קדושה: (וכתב מ''א בסי' (ע''ד) [נ''ד] שאם פורסין אחר קדיש בתרא יאמר מקצת פסוקים קודם פריסת שמע שלעולם אין אומרים קדיש אלא אחר פסקים או אחר תפלת י''ח):

א

הלכות קריאת שמע

1,627

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סט

ג

ויעבור: ועכשיו נוהגין שהאבלים פורסים על שמע אפילו שמע ויש אחד שלא שמע ואינו נכון. מ''א:

א

הלכות קריאת שמע

1,628

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סט

ד

תחלה: שישלים תפילתו ר''ל דכ''ש הוא דלא יפסיק הפורס והעובר לפני התיבה אם לא התפלל תחלה אע''פ שיצטרך לקרות אח''כ ק''ש ולא יסמוך גאולה לתפלה והמ''א כ' דלכתחילה לא יעשה כן אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה ואח''כ יפרוס שמע:

א

הלכות קריאת שמע

1,629

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סט

ה

אור: אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבה''כ. ב''י לבוש:

א

הלכות קריאת שמע

1,630

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סט

ו

להפסיק: בין גאולה לתפלה דבלא''ה מפסיקים בפסוקים אבל באמצע ברכות לא יפסיק. מ''א:

א

הלכות קריאת שמע

1,631

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סט

ז

הראשון: אפי' חזן הראשון. לבוש. כ' במשפטי שמואל שאם הראשונים הוציאו ס''ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס''ת פעם אחרת ולקרות בה:

א

הלכות קריאת שמע

1,632

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ע

א

מק''ש: ופטורות ג''כ מברכת ק''ש דיש להם ג''כ זמן קבוע אבל אמת ויציב מחוייבות לאמרם דזכירת יציאת מצרים דאורייתא וא''כ צריכים לסמוך גאולה לתפלה דבתפלה חייבים כדלקמן סי' ק''ו סעיף ב'. מ''א:

א

הלכות קריאת שמע

1,633

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ע

ב

שמים: משמע מצד הדין פטורין. והב''ח פסק דחייבים מדינא לקבל עול מלכות שמים בפסוק א' ע''ש והע''ת והיד אהרן חלקו עליו ע''ש:

א

הלכות קריאת שמע

1,634

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ע

ג

ג' ימים: עיין תוספות יום טוב פ''ד דפסחים משנה ה' וביד אהרן:

ג

הלכות קריאת שמע

1,635

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ע

ד

קורא: ר''ל קורא ומתפלל ואם אינו קורא מיחזי כיוהרא. ע''ש:

ג

הלכות קריאת שמע

1,636

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ע

ה

רבים: כ' בכ''מ בשם הר''מ דדוקא בדורות הראשונים שהיו עוסקים עמהם לש''ש ומיהו השתא נמי אם עוסקים אפי' בהצלת ממונם ואין מי שישתדל אלא הוא אינו פוסק דעוסק במצוה הוא עכ''ל:

ד

הלכות קריאת שמע

1,637

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ע

ו

עסקיהם: ועכ''פ יקרא פסוק ראשון ובשכמל''ו אם אפשר. ואם פטור מלקרות וקורא נקרא הדיוט ל''ח. ובד''מ משמע דאם מתכוין כקורא בתורה שפיר דמי עמ''א וע''ת ויד אהרן. וכ' מ''א ונ''ל דמ''מ יאמר פרשה שיש בה יציאת מצרים אפי' עבר זמן ק''ש:

ד

הלכות קריאת שמע

1,638

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ע

ז

וקורא: וכתב הב''ח דהרמב''ם מיירי בהתתיל בהיתר והראב''ד איירי שהתחיל באיסור. ולא פליגי וכן יש להורות. מ''א ט''ז ופר''ח וביד אהרן:

ה

הלכות קריאת שמע

1,639

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עא

א

לקוברו: כגון שמתה אחותו ויש לה בעל דהבעל חייב לטפל בקבורתה. ולאפוקי מר''ת שמתה אחותו נשואה אמו של ר''י ואכל בשר ושתה יין כיון שיש לה בעל. וחולק עליו הרא''ש. ועיין ט''ז:

א

הלכות קריאת שמע

1,640

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עא

ב

ומתפלה: מיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יקרא ויתפלל וכן עשה מהרי''ל. וכתב המ''א ונ''ל דקודם חצות יתפלל שחרית כמ''ש סי' פ''ט אבל ברכת השחר לא יאמר כיון שבשעת חובתו היה פטור כמ''ש בי''ד סי' שמ''א ס''ב לענין הבדלה:

א

הלכות קריאת שמע

1,641

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עא

ג

להחמיר: פי' דמיירי בשאין לו מי שיעסוק בצורך המת:

א

הלכות קריאת שמע

1,642

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עא

ד

בשבילו: פי' דאפי' אם מוטל עליו לקברו רק שיש לו בני אדם אחרים שיתעסקו בשבילו ורוצה להחמיר על עצמו אין מוחין בידו זהו דעת ראבי''ה. וכתב רש''ל בתשובה סי' ע' שעכשיו לא נהגו כראבי''ה וכתב ט''ז מ''מ נ''ל דבן שהוא אונן על אביו ויש מתעסקין ילך לבה''כ ויאמר קדיש כי זה כבודו של אביו ומותר לכ''ע ע''ש. ועיין בי''ד סי' שע''ו שכתב הט''ז שם דבשבת יאמר קדיש קודם הקבורה אבל לא בחול ע''ש וצ''ל דשם מיירי בשאין לו מתעסקין. ועיין עוד שם מ''ש בסי' שמ''א סק''ב:

א

הלכות קריאת שמע

1,643

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עא

ה

שמ''א: דשם פסק דאינו רשאי להחמיר וכן עיקר. ט''ז וב''ח פר''ח: (וכן כתב בספר אליהו רבה שראה כן הלכה למעשה מזקנו הגאון זצ''ל). ושגם דעת הב''י כן שאין רשאי להחמיר רק דאין בית דין מוחין כידו ע''ש:

א

הלכות קריאת שמע

1,644

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עא

ו

ערב: כתב ט''ז נ''ל כיון שיש עליו חיוב בעת ההוא יש לו לקרות ק''ש של ערבית בעוד יום אע''פ שאין הקהל קורין ק''ש אלא בלילה מ''מ זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיוכל לקרות קודם לילה דהא בכל יום אנו קורין ק''ש של ערבית אפי' בעוד היום גדול ע''כ יכול זה לסמוך ע''ז לקרות באותו שבת קודם שיצא שבת עכ''ל. ובתשובות שבות יעקב ח''א סי' (ק') [ח'] חולק עליו וכ' דהמעיין בב''י יראה דחייב לעת ערב לא קאי רק אשאר מצות ולא אק''ש ואף אם נימא דקאי גם על ק''ש מ''מ תפלת ערבית ודאי לא יתפלל דכיון שרוצה להתפלל ערבית תפלת חול א''כ חול הוא אצלו וחל עליו אנינות ואונן פטור להתפלל ע''כ. ועיין ב''ח ובמ''א. מי שהתחיל להתפלל או לקרות שמע ונעשה אונן פתאום אי יגמור או יפסיק. פסק שבות יעקב ח''א סי' ז' דלא יפסיק אלא יגמור כיון דהא דאונן לא יקרא את שמע או יתפלל הוא רק דרבנן:

ב

הלכות קריאת שמע

1,645

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עא

ז

פטור: ואם אפשר לקיים את שניהם חייב לקיים את שניהם. תוספות והרא''ש ע''ת:

ג

הלכות קריאת שמע

1,646

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עא

ח

קורא: ואין לחלק בין אם מונח בספינה או במקום אחר משום דחיישינן לעכברים. ב''י ע''ת:

ד

הלכות קריאת שמע

1,647

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עא

ט

הקברות: ע''ל סי' מ''ה ס''ק א' מש''ש. ועיין מ''א סי' זה ס''ק ד':

ז

הלכות קריאת שמע

1,648

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עא

י

לא יצא: אפילו היה שוגג כ''מ. והראב''ד חולק וס''ל דאין לחזור ולקרות. ופסק ע''ת לענין ברכות של קריאת שמע נקטינן כדברי המיקל דקי''ל ספק ברכות להקל. וכך פסק פר''ח דלק''ש יש לחוש לדברי הרמב''ם אבל אם בירך או התפלל אינו חוזר להתפלל ולברך דעיקר כדברי הראב''ד ע''ש. עיין ט''ז סי' זה ס''ק ה' ולעיל סי' מ''ה ס''ק א' ודו''ק:

ז

הלכות קריאת שמע

1,649

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עב

א

בהם: פי' שיש חבורות מזומנים לכך. דלא כלבוש שפירש דהיינו הסמוכים למטה מג''א. וכ' ר''י אע''פ שיש לאחרונים לקרות בעוד שנושאים הראשונים אפ''ה פטורים מפני דלפעמים נמלכין ונותנין להם לשאת ולפיכך אין להם להתחיל. ע''ת:

א

הלכות קריאת שמע

1,650

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עב

ב

לק''ש: משמע דאפי' סמוך לק''ש של ערבית שזמנו כל הלילה נמי אין מוציאין. והר''י כ' דאין להחמיר בק''ש של ערבית. וכ''כ המ''א דאם לא יקברוהו היום יעבור על לא תלין. אם הוא מפלג המנחה ולמעלה יקרא ק''ש ויקברנו אח''כ עסי' רל''ה. מ''א:

ב

הלכות קריאת שמע

1,651

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עב

ג

מפסיקין: ואפי' התחילו בתר דמטי זמן ק''ש אין מפסיקין. פר''ח:

ב

הלכות קריאת שמע

1,652

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עב

ד

יתחילו: ויקראו מה שיוכלו. ב''ח:

ד

הלכות קריאת שמע

1,653

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עב

ה

שהות: ואם לאו יקרא קריאת שמע קודם כיון שעדיין לא התחילו במצות תנחומין. מ''א:

ד

הלכות קריאת שמע

1,654

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עג

א

ביניהם: ואז אפילו פניהם זה לזה מותר. ב''י:

א

הלכות קריאת שמע

1,655

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עג

ב

פנים: פירוש שיחזירו שניהם אחוריהם זה לזה. כ''מ מ''א:

ב

הלכות קריאת שמע

1,656

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עג

ג

ובשנת י''ג: עיין מ''א:

ד

הלכות קריאת שמע

1,657

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עד

א

לבו: עמ''א שהעלה דאם צואה בבית והניח ראשו חוץ לחלון אסור לקרות ק''ש דשדינן ראשו בתר רובו. ואם הכניס ראשו לחדר שיש שם צואה אסור ג''כ לקרות דעכ''פ הצואה נגדו ע''ש. והיד אהרן כ' עליו שיש לגמגם בדין זה:

א

הלכות קריאת שמע

1,658

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עד

ב

ערות חבירו: פי' שאין הפסק בין לבו לערות חבירו:

א

הלכות קריאת שמע

1,659

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עד

ג

הערוה: פי' דהמים אע''פ שהם צלולים עכ''פ מהני לענין שלא יהא אסור מחמת גילוי ערוה. אלא שעדיין יש איסור משום לבו רואה את הערוה כיון שהלב עם ערוה במים ע''כ צריך דוקא כיסוי בגד על לבו. אבל ראשו כיון שרואה למעלה מן המים שרי כמ''ש המג''א:

ב

הלכות קריאת שמע

1,660

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עד

ד

כיסוי: דוקא בידים דידיה אבל אם אחרים מכסים לבו בידיהם שרי. פר''ח:

ב

הלכות קריאת שמע

1,661

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עד

ה

בידיו: ע''ל סי' ב' ס''ק ו' מש''ש:

ב

הלכות קריאת שמע

1,662

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עד

ו

עכורין: ואם הם צלולין עוכרן ברגליו ודוקא במעין שייך זה אבל לא בכלי שאין בו עפר וטיט. מ''א:

ב

הלכות קריאת שמע

1,663

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עד

ז

שרי: כיון שעיניו חוץ למים ואינו מסתכל בערוה. רשב''א מ''א משמע דאם מסתכל בערוה אסור. לפ''ז צ''ל דהחמירו יותר בראיית עינים מבראיית הלב דבעינים אפי' הם למעלה מן המים אם מסתכל בערוה אסור לקרות אבל בלב אם הוא למעלה מן המים אע''פ שהמים צלולים והלב רואה את הערוה כיון שהוא למעלה מן המים והמים מפסיקין מותר לקרות. ע''ת:

ב

הלכות קריאת שמע

1,664

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עד

ח

כהפסקה: פי' אם עומד במים צלולים ולבו ג''כ תוך המים וצריך להפסיק בין לבו לערותו די בזה להפסיק אע''ג דכיסוי ידו לא הוי כיסוי כיון דהוא חד גוף. מ''מ הפסקה מיהא הוי ב''י: ומהר''ם טיוולי חולק אי כיסוי דעדיף טפי מהפסק לא מהני משום דהלב ויד חד גופא הוא כ''ש הפסק דלא מהני מזה הטעם עצמו. וכתב הפר''ח דהכי נקטינן:

ג

הלכות קריאת שמע

1,665

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עד

ט

מהלב: הטעם דערותן למטה ואין הלב שלה יכול לראותה ומ''מ אם הם עומדות ערומות יש בהן איסור אחר דהיינו איסור גילוי ערוה לא מצד הלב אלא מצד שנאמר לא יראה בך ערות דבר. מש''ה אם הם עומדות ערומות צריכה שתהא יושבת כמ''ש רמ''א ע''ז. אלא שמה שכ' הרמ''א דאז אין לבן רואה ערוה שלהן הוא לאו דוקא לבן. דלבן בלא''ה אינו רואה ערותן אלא על שלא תהא בגילוי ערוה לגמרי קאמר. וט''ס הוא וצ''ל ואז אינו נראה ערוה שלהן. ט''ז מ''א ע''ת והב''ח חולק וס''ל דגם באשה בעינן הפסקה בין לב לערוה אפי' כשיש לה מלבושים וט''ז חולק עליו ופסק להתיר כמ''ש הש''ע ע''ש. ועיין בי''ד סי' ר' (ועיין בס' אליהו רבא שמקיים הגירסא בש''ע ואז אין לבן רואה כו' דבנשים נמי שייך לבן רועה ערותן אלא דכיון שערותה למטה חשוב לבישת חלוקה הפסקה והעלה בספרו ליו''ד טעם למנהג הנשים דמברכין על הטבילה במים. משום דעל הרוב לבן חוץ למים ואכן אם הלב במים צריכה לכסות או לחבק בזרעותיה ע''ש):

ד

הלכות קריאת שמע

1,666

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עד

י

בבגד: וכ' הב''י ומשמע לי דלא מיקרי ערוה לענין זה אלא הגיד עצמו דאי בנגע בידיו אתי לידי הרהור אבל בנגיעת הכיס לית לן בה דאפילו אי הוי נוגע בידו לא אתי לידי הרהור ע''כ ומהר''ם טיוולו חולק וס''ל דכיס נמי מיקרי ערוה לענין זה ותרוויהו אסירי. עיין יד אהרן ובגינת ורדים בגן המלך סי' קכ''א:

ה

הלכות קריאת שמע

1,667

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עד

יא

ק''ש: לפי שאינו מדבר לפני המלך משא''כ בתפלה שצריך לעמוד באימה וביראה ולראות עצמו כאלו עומד בפני המלך ומדבר עמו:

ו

הלכות קריאת שמע

1,668

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עה

א

באשה: אם לבושה דק ומתחזי בשר מתוכה אסור. ה''ג מ''א:

א

הלכות קריאת שמע

1,669

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עה

ב

כנגדה: הר''י מקיל דאינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל אם בראיה בעלמא מותר עיין ב''י ולא נהירא אלא בכל ענין אסור. ב''ח וכ''ה משמעות הפוסקים. עיין ע''ת:

א

הלכות קריאת שמע

1,670

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עה

ג

מטפח: ב''ח חולק וס''ל דאפילו באשה אחרת נמי אין איסור אלא דוקא בטפח אבל פחות מטפח שרי ע''ש. לכאורה לדבריו צ''ע מ''ש הש''ס בברכות דף כ''ד אמר ר''י טפח באשה ערוה למאי וכו' אלא באשתו ולק''ש ע''ש. למה לא משני בקיצור הכא לק''ש דאיירי בכל הנשים ולמה נקט באשתו ולק''ש אלא ש''מ דחילוק יש וק''ל. אם שוקה מגולה אסור אפי' באשתו פחות מטפח שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים. ט''ז וכ''כ הב''ח. עיין דבר שמואל סי' רצ''ג:

א

הלכות קריאת שמע

1,671

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עה

ד

אחרת: והרשב''א כ' דוקא לאנשים דאיכא משום הרהור אבל לנשים לא. ומ''מ דף כ''ו ע''א פסק כהרא''ש דאף באשה אסור לראות ערות חברתה. גם השכנה''ג הקשה על הרשב''א ע''ש. והפר''ח כתב דברי הרשב''א הוא עיקר ע''ש:

א

הלכות קריאת שמע

1,672

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עה

ה

אשה: ושער של ערוה של איש יוצא דרך הבגד מותר. גמרא דף כ''ד. מ''א:

ב

הלכות קריאת שמע

1,673

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עה

ו

הראש: עיין בא''ע סי' כ''א ס''ק ה' מש''ש. ועמ''א:

ב

הלכות קריאת שמע

1,674

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עה

ז

לצמתן: ובזוהר החמיר מאוד שלא יראה שום שער האשה וכן ראוי לנהוג ועי' ביומא דף מ''ז ע''א בענין קימחית:

ב

הלכות קריאת שמע

1,675

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עה

ח

וכ''ש פאה נכרית כצ''ל: וה''ה אם חתכה שער של עצמה וחברה אח''כ בראשה עיין עטרת זקנים:

ב

הלכות קריאת שמע

1,676

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עה

ט

אשה: אפי' פנויה ובא''ע סי' כ''א משמע דקול זמר א''א לעולם אסור לשמוע אבל קול דבורה שרי. עמ''א ובב''ח וביד אהרן:

ג

הלכות קריאת שמע

1,677

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עה

י

לביאה: היינו בן ט' שנים. וכתב המ''א ומ''מ לא יאחוז המוהל בערוה בשעת ברכה וקטן בעצמו יוכל לקרות אפי' הוא ערום. עמ''א:

ד

הלכות קריאת שמע

1,678

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עה

יא

ממנה וכו': ב''ח פסק דוקא החזרת פנים מהני אבל עצימת עינים או לילה או סומא לא מהני ע''ש וכן הוא דעת המ''א וט''ז (ועיין בס' אליהו רבה פילפול ארוך מזה) וט''ז העלה עוד דהך החזרת פנים דהתירו הוא דוקא שהחזיר כל גופו ועומד לצד אחר ע''ש. והמחבר יד אהרן העלה כדברי ש''ע ע''ש. מותר להרהר בד''ת אע''פ שהוא מסתכל בערוה. פר''ח וכ''כ המ''א סי' פ''ה ס''ק ב':

ו

הלכות קריאת שמע

1,679

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

א

בעששית וכו': ואם מגיע לו ריח רע אסור ל''ח פרק מי שמתו אות קל''ב:

א

הלכות קריאת שמע

1,680

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

ב

כנגדה: פי' ובעינן הרחקה מלפניו כמלא עיניו ומאחריו ד' אמות וב''ח פסק דכיון דצואה עוברת היא ואינו עומדת במקום אחד סגי בהרחקת ד' אמות אפי' מלפניו כמ''ש ב''י בשם מהרא''י. וט''ז העלה דאם מעביר צואה מלפניו על פני רחבו של אדם אז די בד' אמות. דקודם שמגיע לד' אמות או אחר שנתרחקה ד' אמות שרי כיון שהוא אז מצדו ואמרינן גם בסי' ע''ט דמצדו הוי כמו לאחריו דסגי בד' אמות. אבל מכנגדו ממש צריך להרחיק כמלא עיניו ע''ש. וכ''כ הפר''ח דלאחריו ד''א ומלפניו מלא עיניו:

ג

הלכות קריאת שמע

1,681

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

ג

בבגדיו: ואם הוא על ידו ואין בה ממשות אלא לכלוך בעלמא והלך ריחו והוא על ידו דומיא דמלמולי זיעה שרי לקרות כנגדה. ב''י:

ד

הלכות קריאת שמע

1,682

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

ד

חור: ר''ל מחיצה יש בינו לבה''כ ופשט ידו לפנים מן המחיצה דאלת''ה אסור לקרות כנגד בה''כ. רש''י:

ד

הלכות קריאת שמע

1,683

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

ה

מתירין: דכתיב כל הנשמה תהלל יה דהיינו הפה והחוטם בכלל אבל לא שאר איברים אפילו אינם נקיים שרי. והיש אוסרין טעמם דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך בעינן שיהיו כולם נקיים. וכתב המ''א משמע דאם הוא על בגדיו ומכוסה שרי לכ''ע ע''ש ועפר''ח:

ד

הלכות קריאת שמע

1,684

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

ו

כצואה: משמע דאם הוא על בגדיו ומכוסה שרי מיהו בס''ח סי' תק''ט איתא דאפי' על בגדיו אסור. עמ''א:

ד

הלכות קריאת שמע

1,685

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

ז

טבעת: מי שיש לו חולי הטחורים וזב ממנו דם תמיד ואגב הדם יוצא ממנו ליחה סרוחה מעופשת ויש לו ריח רע אסור בכל דבר שבקדושה כל זמן שליחה סרוחה שותת ממנו. ואם אין שם ריח רע אם הדם או הליחה יוצא דרך דחיה בסרוגין הוי מן המעי ויש לו תקנה ברחיצת מקום הזוהמא ואם שותת ויורדת תדיר מאליה אז הוי מפי הטבעת ואין לו תקנה. מ''א בשם הרדב''ז וכנה''ג וע''ת:

ה

הלכות קריאת שמע

1,686

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

ח

עבה: אבל אם מים ע''ג לא מהני אא''כ הם עכורים שאין הצואה נראית מתוכם הגהת הרי''ף ול''ד לצואה בעששית דהתם כיסוי מעליא הוא:

ו

הלכות קריאת שמע

1,687

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

ט

מותר: וה''ה אם היה ספק אם הוא צואת אדם או צואת כלבים בבית שרי ובאשפה אסור. ש''ג ריא''ז. והפר''ח חולק עליו וכתב ולא נהירא דשאני הכא דאיכא חזקה דחזקת בית שאין בה צואה אבל אי חזינן צואה דלא ידעינן. ספיקא דאורייתא הוא. והמ''א פסק דאזלינן בתר המצוי אם מצויין תינוקות יותר מכלבים אפילו בבית אסור וה''ה אפכא באשפה אם מצויין כלבים יותר תלינן בכלבים ע''ש. ולפי דברי הפר''ח נ''ל דבאשפה אפילו שיהיו הכלבים מצויין יותר דבאשפה חזקה דשכיח צואה ויש ספק אם צואת כלבים או צואת אדם תלינן להחמיר. יד אהרן. ובבאה''ט אשר לפני יש שם ערבובי דברים ע''ש:

ז

הלכות קריאת שמע

1,688

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

י

מותר: דהיינו אם אין ריח רע באשפה כמ''ש. סי' ע''ט ס''ח:

ז

הלכות קריאת שמע

1,689

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

יא

קלוח: ושותת לא חשיב נגד העמוד ושרי מדאורייתא. הרא''ש:

ז

הלכות קריאת שמע

1,690

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עו

יב

ולקרות: כיון דאינן אסורים אלא מדרבנן:

ח

הלכות קריאת שמע

1,691

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עז

א

אחת: ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט כ''מ מ''א. ובתשובת חכם צבי סי' ק''ב פסק דאם המי רגלים הם פחותים מרביעית דסגי ברוב מים לבטלן וא''צ רביעית דלא אמרינן רביעית אלא להקל שאף אם המי רגלים של פעם אחד הם מרובים מרביעית סגי ברביעית לבטלן. ובש''ג בשם ריא''ז מקיל יותר ומתיר דאם המי רגלים פחות מרביעית דא''צ מים אלא כנגד המי רגלים שוה בשוה ולא בעי רוב מים וכדאי לסמוך עליו באיסור תורה כ''ש באיסור דרבנן עכ''ל ע''ש:

ב

הלכות קריאת שמע

1,692

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עח

א

בבגדו: אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפילו הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן. ב''י עמ''א ס''ס צ':

א

הלכות קריאת שמע

1,693

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עח

ב

אמות: או ממתין עד שיבלע בקרקע כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ''ב כצ''ל. עמ''א. מי שיש לו חולי האבן בר מינן שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו ואם כן לא יכול להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב אברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לבה''כ ויתפלל ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואח''כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשעה שהתחיל להתפלל ואעפ''י שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף. תשובת רמ''א סי' צ''ח מ''א:

א

הלכות קריאת שמע

1,694

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עט

א

בלילה: דבעינן מחניך קדוש. אבל בערוה בראיה תליא מלתא ע''ל סימן ע''ה סעיף ו' ועיין ב''ח ודו''ק:

א

הלכות קריאת שמע

1,695

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עט

ב

כמלאחריו: וצדדין שלפניו כלפניו דמי. מ''א:

א

הלכות קריאת שמע

1,696

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עט

ג

הצואה: משמע דאם שום אדם אינו יושב בתוך ד''א של הצואה מותר להתפלל אע''פ שהצואה מפסקת ביניהם ובין הש''ץ יכולים להחזיר פניהם מיהו בסי' נ''ה ס''ק כ' י''א דלא יענה אמן כשיש צואה מפסקת ביניהם. וכתב ט''ז דבמי רגלים שפיר יש להתיר כשירחיקו כל הקהל מהם ד''א ע''ש. ומ''א כ' דאם הוא בפסוקי דזמרה דאינו מוציא י''ח מותר לש''ץ לומר כדרכו אם הוא חוץ לד''א ממקום שכלה הריח ע''ש:

א

הלכות קריאת שמע

1,697

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עט

ד

י''ט: והוא דאיכא רוחב ד' טפחים על ד' טפחים דהוי מקום חשוב ב''ח. וט''ז חולק עליו וכתב דאע''פ שאינו רחב ד''ט הוי שפיר הפסק ע''ש. ובספר אליהו רבה חולק על ט''ז ופסק כדעת הב''ח וכ''פ הרמב''ם ע''ש:

ב

הלכות קריאת שמע

1,698

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עט

ה

אחד: ר''ל בחדר אחד:

ב

הלכות קריאת שמע

1,699

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

עט

ו

בצדה: פי' אצל הפתח:

ב

הלכות קריאת שמע